שלום לך שואל יקר,

קראתי את שאלתך, אני מניח שכתיבת השאלה לא היתה קלה לך, ולמרות זאת בחרת לשאול. עצם כתיבת השאלה וההתגברות על הקושי בכתיבת קשיים פנימיים שכאלו – מעידה על רצון ובעיקר נחישות רבה, כוחות ואנרגיות עצומים שאתה נושא איתך לאורך דרכך בחיים. לכן, חשוב לי לומר לך, שהעקשנות והרצון שלך, כפי שמשתקף כמעט מכל מילה במכתב, וודאי תוביל אותך להתקדמות תמידית בעז”ה.

אתה משדר מבין מילותיך מצוקה מובנת, מצוקה לא פשוטה. אתה כותב שאתה מאוכזב מעצמך, ואתה חושש שכל זכויותיך ירדו ח”ו לטמיון מאותו לילה קשה, הלילה שאתה מתאר במכתבך כלילה “ארור”. ניכר שאתה עסוק מאוד בהשלכות של מעשיך, מה שמשליך על המצב רוח שלך ועד לתפקוד שלך בתורה במצוות ואולי גם בשטחים נוספים.

אומר לך את האמת, קשה לי שלא להבין אותך. ההרגשה שאתה מתאר היא לא פשוטה, להרגיש אחרי שנים של הצלחה, נפילה – ברמה כזו או אחרת – היא אכזבה לא פשוטה מעצמך ומכל התהליך שעשית עד היום. אני אנסה בכל אופן לתת לך הסתכלות נוספת על החוויה שאתה מתאר – בתקווה ובתפילה שההסתכלות החדשה תשנה את מבטך ותיטיב עמך.

אנסה לחלק את תשובתי לשני חלקים בשאלתך, א. לעניין הקושי שלך בכך שאתה מוצא את עצמך שוב נלחם על משהו שכבר שנים לא נלחמת בו, האכזבה מכך שאתה מרגיש ברמה רוחנית ירודה מכפי שציפית מעצמך .

ב. אתייחס לקושי שלך בכך שאתה מרגיש שחטאת ח”ו, מבלי להכנס אם אכן חטאת או לא, אנסה להתייחס להרגשה שלך ולמצפון שמלווה אותך שאולי נהגת שלא כשורה.

א. בנוגע לאכזבה שלך מכך שאתה מוצא את עצמך נלחם על דברים שלא מתאימים לרמתך הרוחנית.

אנחנו כיהודים משתמשים הרבה מאוד עם המצפון שאותו אתה מתאר במכתבך, אותו מצפון שבו אתה שואל את עצמך, כפי שתיארת, האם איכזבת את אלוקים, מה שווה כל המצוות שלך ועוד. בנוסף, הקושי שלך הוא קושי שכולנו חווים בחיינו, אנחנו מרגישים שהגענו לפסגה רוחנית כזו או אחרת, אך פתאום – שוב – אנחנו מוצאים את עצמינו חוזרים לאותה הנקודה, שוב נלחמים כמו בפעם הראשונה על דברים שחשבנו שמזמן עברנו אותם. וכאן האדם שואל את עצמו בכאב עצום, רבונו של עולם, על מה אני נלחם אם אמצא שוב את עצמי באותה נקודת מפתח, באותו המקום שהייתי ב”מערכה הקודמת”, ב”סבב הקודם”?

השאלה שאתה מציג, לפי איך שאני מבין אותה, נשאלה לפני כמה מאות שנים ע”י בעל התניא, בספרו. בעל התניא שואל (תניא פרק ל”ה), את אותה שאלה – אך במילים אחרות: לשם מה ירדנו לעולם הזה אם לעולם לא ננצח את הנטיות הרעות שלנו, לעולם לא נוכל לבטלם? כלומר, אם היה סיכוי כלשהו לבטל את נטיותינו הרעות, המלחמה נושאת עמה חזון, תכלית ומטרה – לבטל את הנטיות הרעות, לבטל את היצר הרע. אך אם מראש אנחנו יודעים כי המלחמה שלנו לעולם לא נגמרת, מה התכלית ואיזה מטרה יש למלחמה הזו כשמראש אנחנו יודעים שאין לנו סיכוי? נכון, יש לנו סיכוי לנצח את היצר כאן ועכשיו, לנצח כל רגע מחדש, לנצח ברמה המעשית, את היפך רצונו של היצר, לחשוב תכנים אחרים, לדבר דיבורים טובים, ולעשות את הדבר הנכון – כאן ועכשיו, אבל אין לנו סיכוי לניצחון מוחץ ואבסולוטי, אז למה אנחנו נלחמים? איזה מן מלחמה זאת כשאתה מנצח ומוצא את עצמך נלחם שוב ושוב מבלי יכולת לתת מכת מחץ לאויב שלך?

תשובתו של בעל התניא היא לא פחות ממהפכנית. הוא כותב שמטרת המלחמה היא לא הניצחון וביטול היצר, מטרת המלחמה היא המלחמה עצמה!!! כלומר, הקב”ה רווה נחת רוח דווקא ממצוות כאלו שנעשו בתוך עולם חשוך ואפל, בתוך קושי והסתר, מתוך מאבק ומלחמה, כאלו מצוות הוא מחפש!!! ולכן, זה שעדיין יש לך יצרים כאלו ואחרים, לא אומר שאתה מאכזב ח”ו את הקב”ה, ההפך – בשביל זה ירדת לעולם! ירדת לעולם כדי לנצח כל רגע מחדש! להתגבר כל רגע במחשבה בדיבור או במעשה מחדש!!! להתחיל את המלחמה מנקודת האפס, בכל רגע מחיינו – זה תפקידינו כאן בעולם. יתרה מזאת, בעל התניא מכנה את המצוות שנעשו מתוך הקושי כ”מטעמים” שבהם הקב”ה מתענג…

לכן, זה שאתה מוצא את עצמך שוב נלחם, זה לא פגם בתהליך התשובה שלך אלא זה ממש חלק מהתוכית שלשמה ירדה נשמתך לעולם, היא ירדה כדי לקיים תורה ומצוות בתוך עולם חשוך ומתוך מלחמה תמידית, מצוות אלו הם “מטעמים” שהקב”ה מתענג בהם.

ב. כעת אתייחס לקושי שלך בכך שאתה מרגיש שנפלת בעבירה. בהקשר זה, אציין לפניך שוב את ספר התניא (פרק כ”ז ) שעוסק גם בתפקיד המצפון שלנו על חטאים ועד כמה עלינו להשתמש במצפון, עד כמה המצפון אכן יכול לשמש כמצפן? כלומר, מתי אדע שהמצפון בא אלי כדי לשבור אותי, ואז וודאי הוא בא מהיצר הרע, ומתי הוא בא כדי לרומם אותי?

התשובה היא של בעל התניא היא – תלוי אם אתה הזמנת את המצפון או המצפון הזמין אותך, תלוי אם אתה שולט במצפון, או שהמצפון שולט בך! אם, באמצע היום, אתה מנסה להתחיל לעבוד, להתפלל, ללמוד תורה וכד’, ואז אתה נזכר בחטאים מהעבר – זהו מצפון לגמרי שלילי, זהו מצפון שבא מהיצר הרע שמחפש להרוויח “אחוזים” על אותם חטאים שאולי חטאת, ולשבור אותך על מנת להשבית אותך מתפקידך לכמה ימים נוספים. לעומת זאת , אם זה מצפון שאתה הזמנת, בתנאים מגבילים, כפי שכותב בעל התניא, לזמן מוגבל ועם מטרה לעתיד, מבלי להתבוסס רק בעבר – אז זהו מצפון חיובי שיכול לשמש כמנוף להמשך התקדמות בעבודת ה’. אך חשוב שגם בשעת חשבון הנפש – המטרה לא תהיה לחשוב על העבר אלא רק מתוך מטרה, כוונה ומיקוד לעתיד, ורק לעתיד. לכן חשוב לזכור שממש ברוב המקרים המצפון הוא שלילי ותפקידינו לא להתעסק בו אלא לחשוב על תכנים אחרים חיוביים יותר ושוברים את נפשנו פחות.

שואל יקר, אני שוב רוצה להדגיש בפניך, אתה חייב לזכור, הקב”ה רווה ממך נחת לא רק מהצלחותיך אלא גם מהמלחמה שלך. חשוב שתדע, הקב”ה מבקש מאיתנו לשלוט במחשבות במעשים ובדיבור, אך אין לנו אפשרות לשלוט בנטיות הטבעיות שלנו, אלא רק להסיח את מחשבותינו מאותם נטיות, באמצעות מחשבה על תכנים אחרים, אך המלחמה תמיד תישאר – וזה תפקידינו, בשביל זה ירדנו לעולם – לנצח כל רגע מחדש!

אני ממליץ לך ללמוד היטב את הפרקים בספר התניא שצוינו לעיל, ואני תקווה שמכתבי יקל מעליך, ולו במעט, את הקושי והמצוקה שלך.

—

בברכה, בהערכה עצומה ובתפילה להמשך הצלחתך –

צבי ו.

tzvi832@gmail.com