שלום לך שואל יקר.

מקריאת השאלה שלך ניכר הרצון האמיתי שלך והכוחות המיוחדים שקיבלת, כוחות שבוודאי יעזרו לך בעבודת ה’ ובחיים בכלל.

ראשית, ישר כחך על האומץ לכתוב את הדברים. הרצון לעלות על הכתב, את ההתמודדות שלך, למרות הקושי הטבעי שכרוך בצעד כזה, מראה הרבה על הנחישות שלך.

ממה שאני קורא ועד כמה שאפשר להתרשם ממכתבך – אתה סובל מאכזבה על מעמדך בקיום מצוות, ומחרדה שמציקה לך.

שתי ההתמודדויות האלה מקשות עליך להתקדם. אנסה להאיר את עיניך, בתקווה כי הדברים יעזרו לך בהתמודדות שלך.

אתמקד בסוף מכתבך: אתה כותב ” האם זה לא סתירה, שהייתי בכלל במטרה ויעד שונים וכעת המטרה לא ברורה, ובכלל האם יש תרופה לדבר הזה?”

ניכר כי אתה מאוכזב מכך שיש לך מטרות שונות ואפ’ סותרות בחיים שלך. זה טבעי שהסתירה הפנימית שאתה חש תגרום לך כאב, אכזבה ותסכול.

אמנם, חשוב שתבין כי מלחמת היצר, המלחמה שבגללה הגענו לעולם, היא לא מלחמה שבה יש שלב מסויים שבו יש ניצחון מוחץ ברמה כזו או אחרת.

כלומר, אין שלב שבו אפשר לציין בסיפוק – “ההתמודדות הזאת – מאחוריי”

אלא, לפחות ברוב ההתמודדויות שלנו בחיים, אנחנו נדרשים לנצח כל רגע מחדש, להתגבר על האתגרים שצצים, כל פעם מחדש.

יתרה מזאת, בעל התניא בספרו, (פ”ט) מגדיר את מלחמת היצרים כמלחמה שבה “ולאום מלאום יאמץ “. כלומר, כשצד הקדושה מתגבר דווקא אז יש לצד השני סיבה להתגבר ולנסות להפיל את האדם.

ובדיוק כמו בעסק כלכלי שמתי האדם יודע שהוא מצליח? – כשקם לו מתחרה.

אותו הדבר זה בעבודת ה’, כשהאדם מרגיש שהכוח שמושך אותו כלפי מטה מתגבר – זהו סימן לכך שכוחות הקדושה מתגברים אצלו, ויש סיבה טובה לכוחות שכנגד להתאמץ (ספר התניא פרק ט, כח).

לכן, התחושות השונות שאתה מרגיש, המטרות השונות שיש לך בחיים, אותם מטרות סותרות, הם ממש לא משהו יוצא מן הכלל.

ההיפך, זו נחלת כל יהודי באשר הוא, כך בדיוק זה אמור להיות! היהודי מוגדר כאדם שיש בו שתי נפשות, שני אנשים שונים, נפש אחת מושכת אותו כלפי מעלה, לעבודת ה’, לתורה ולמצוות ונפש שנייה מושכת אותו לכל ההיפך, לעצלות לחרדות וכל מה שמייצג את ההיפך מתורה ומצוותיה (תניא א, ב). ההימצאות של שתי הנפשות – היא זו שגורמת לאדם שיהיו לו מטרות שונות.

נוסף לכך, חשוב שתבין שאין ניצחון מוחץ על היצר הרע, אחרי שתבין זאת, לא תתאכזב מעצמך שוב ושוב, כשהוא ינסה להפיל אותך. ברגע שתבין את זה, תוכל להתנחם בכך שלקב”ה יש נחת רוח לא רק מניצחון מוחץ אלא מעצם המלחמה התמידית הזאת, מכל נצחון קטן הוא רווה נחת רוח.

לכן, שואל יקר, אני מציע כמה דברים.

א. להסיח דעתך לגמרי ממצבך הרוחני. העיסוק במצב הרוחני ברוב הפעמים גורמת לדיכאון ונפילה רוחנית עמוקה יותר. כך שאין טעם לעסוק בזה (תניא כ”ז) . במקום זאת תוסיף מצווה וחסד לשני ובזה תעסיק את ראשך. וכמאמר, “טובה פעולה אחת יותר מאלף אנחות”.

ב. גם אם מגיעות אצלך מחשבות בלתי רצויות לא קרה שום דבר, תסיח דעתך מהם. הדרך היחידה להתמודד אתם היא הסחת הדעת מהם ולא מלחמה איתם. מלחמה עם המחשבות רק תגביר אותם.

ג. אני ממליץ שתעיין במקורות שצויינו לעיל – הם בוודאי יאירו את נפשך.

כמובן ששורות אלו אינם תחליף לייעוץ עם רב או איש מקצוע שמכיר אותך. תקוותי בכל אופן היא ששורות אלו יתנו לך כיוונים נוספים שיועילו לך בהתמודדויות שלך.

בברכה –

צבי ו.