שלום לך,
אתה עומד בצומת של התלבטות לא פשוטה, ומעלה מחשבות וספיקות בעלי משקל. עם זאת, קשה לי להתייחס לדברים בלי שאדע יותר פרטים כמו למשל מדוע עזבת את הכולל ויצאת לעבוד? ומדוע כעת עולים בך הרהורים על חזרה לכולל? האם בגלל שהרווחת מספיק כדי להחזיק אותך כמה שנים? או אולי אתה מוכן לנסות להסתפק בפחות? ואולי לא מצאת נחת רוח בכולל? למרות שחסרים לי הפרטים, אשתף אתך את מחשבותי ואתה תעשה כחכמתך ותראה אם הם רלוונטיים עבורך.
אציג כמה דמויות של אברכים:
יש אברך בן עלייה ששקוע כולו בלימוד והבית ספוג בתורה וביראת שמיים. משפחתו חיה בצמצום, הם ממעטים לרכוש בגדים חדשים והילדים לובשים בגדים שמגיעים אליהם בירושה מהאחים הגדולים או מהמשפחה המורחבת. הם מתניידים בתחבורה ציבורית, אוכלים בשרי בעיקר בשבתות ואולי עוד פעם-פעמיים בשבוע, והחופשה השנתית שלהם מסתכמת בטיול רגלי בטבע. אבל השלווה והשמחה שוררת במעונם, הילדים בריאים בגופם ובנפשם ואינם חשים שחסר להם דבר.
מאידך יש אברך בן עלייה ושקוע בלימוד גם הוא וחי בתנאים דומים, אך החוויה שלו ושל משפחתו היא תחושת מחסור וחסך. הילדים חשים קנאה בחבריהם שיש להם יותר יכולת, המפגש עם הקושי הכלכלי צובט, והדאגה לפרנסה מהווה נושא מרכזי לשיחה. הם כולם מוכנים להקריב עבור לימוד התורה, אך החוויה היא של הקרבה וויתור.
אברך שלישי לומד בכולל פשוט כי זה מה שעושים כולם. כל זמן שאין קושי כלכלי, הדברים יכולים לעבוד (אם כי יש מקום לחשוב ולהתייעץ באופן אישי אם נכון עבורו להישאר בכולל במצב כזה), אך כאשר הקושי הכלכלי דופק בעוצמה על הדלת, ההחלטה לצאת לעבוד פשוטה יותר.
ולמקרה שאני נשמע ביקורתי כלפי השניים האחרונים, אמהר להבהיר שלא מיניה ולא מקצתיה. כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות, ומה שמתאים לאדם אחד לא מתאים לאדם אחר. כל אחד בנוי אחרת, לכל אחד מבנה אישיות שונה, משפחה שונה, צרכים אחרים ושאיפות אחרות. זה נורמלי ותקין. אוי לנו אם כל בני האדם היו יצוקים בתבנית אחת. מה שחשוב עבור כל אדם, בכל תחום ובכל מצב, הוא להבין את העובדה הזאת ולא לנסות להיות מי שאתה לא, כי המחירים עלולים להיות גבוהים ומשולמים במטבעות שונים. זה יכול להיות שקיעה בהלוואות ללא יכולת החזר, זה יכול להיות כניסה להרפתקאות פיננסיות, זה יכול להיות קושי בחינוך הילדים שחשים את המצוקה, זה יכול להיות תחושת רפיסות וחוסר תוחלת, ועוד דרכים שונות ומשונות.
אני מניח שיצאת לעבוד בגלל שקשה היה לך בחינה כלכלית, כאשר הכסף שאתה ואשתך הכנסתם לא הספיק לכם לחיות בצורה ראויה בעיניכם. זה לגיטימי לחלוטין. אם כך, מה ישתנה עכשיו אם תחזור לכולל? האם לא תעמוד תוך זמן קצר באותו מצב? גם אם אתה שקוע בלימוד ומתעלה בכולל, אבל אם החוויה בבית היא של מסכנות, אתה עלול לשלם מחירים כבדים, וכנ"ל. אותה שאלה אשאל אם הסיבה ליציאה לעבודה הייתה חוסר סיפוק מהלימוד בכולל. האם יש לך סיבה לחשוב שכעת דברים ישתנו?
אסור לשגות באשליות. לפעמים אנו מספרים לעצמנו סיפורים ומשכנעים את עצמנו בדרך זו או אחרת. לכן חשוב להתייעץ עם אדם שאתה סומך עליו ומעריך את דעתו. זה יכול להיות רב, חבר, אח, גיס, או כל אדם שתרגיש בנוח לשוחח אתו. כאשר תשתף את מחשבותיך בקול רם, כאשר מישהו ישקף לך את הדברים ואולי יוסיף זוויות ראייה שלא חשבת עליהן, אני מאמין שהספיקות יתבררו לך הרבה יותר. הרבה שיקולים יש כאן – שיקולים של שמירה על רמה תורנית, של חינוך ילדים, של להיות חלק מהחברה בה אתה נמצא, של סולם עדיפויות ושל יכולת להתמודד עם קשיים. אשתך כמובן חייבת להיות חלק מהחשיבה הזאת מכיוון שהיא מושפעת ממנה לא פחות ממך, ואולי אף יותר.
לאחר הבירור הזה, אם יש לך סיבה טובה לחשוב שתוכל כעת לשבת בכולל כמה שנים ושחייך וחיי משפחתך יתנהלו מתוך סיפוק ובשמחה, הייתי מציע לך לשקול זאת בחיוב. לעומת זאת, אם החזרה לכולל היא נטיית לב שנוגדת את הניסיון שצברת ושאיננה מגובה בסיבה לחשוב שהפעם זה יהיה שונה, הייתי נוטה לצד השני, של עבודה. במקרה זה תצטרך שוב לערוך בירור פנימי כיצד אתה שומר על האיכות התורנית שלך ושל משפחתך.
שהקב"ה ינחה אותך בדרך אמת, לעשות את הבחירה הנכונה ולהנהיג את עצמך ואת משפחתך בדרך שתעניק לכם שמחה, בהירות וגבהות קומה אנושית ותורנית.
חנוכה שמח,
גרשון
דלג לתוכן
12 תגובות
ואוו תשובה מדהימה.
לגבי העזיבה. את האמת העזיבה היתה בכדי לממן איזה משהו שהוספנו לחיים שלנו שהיה מאוד נצרך וכן בכדי להתקדם לעבר רכישת דירה מתאימה יותר (שלא שהכסף מהעבודה יגיע כעת למאות אלפי שקלים, אבל נוכל לעמוד בתשלומים של משכנתא יותר גדולה, וכן נוכל לקפוץ למים עם בסיס שחל פלוס ועוד קצת חסוכונות בע"ה), אבל אין ספק שכן, האברך השלישי שהרב הציג – הוא אני. אני בעל תשוקה גדולה מאוד ללימוד, אבל זה צנח זה ירד. ולכן ההחלטה לעזוב את הכולל היתה יותר קלה למרות שעברו מעל 9 שנים שהייתי עבר.
למה יש לי רצון לחזור? תשוקה ממלאת אותי פתאום שאני יושב ולומד בזמנים הפנויים, ואני תוהה האם אחזור לכולל ואהיה פתאום מתמיד או שזו אשליה…. האם ה"אורות" בלימוד אולי נמצאים דוקא בגלל שזמן הלימוד שלי מוגבל ולא "נמרח"……
לגבי הכסף באמת אם אחזור ללמוד בכולל ולא לעבוד, באמת חלום הבית יגנז אולי לעת עתה אבל מה שכן שיפרנו בחיינו בזמן היותי עובד עדיין ישאר אצלינו וזה מביא הרווחה ושמחה לבית.
שבוע טוב,
אני נוטה לחשוב שהתשוקה שיש בך נובעת מהזמן המוגבל. יתכן שזה בדיוק מידת הלימוד הנכונה עבורך ומינון יתר עלול לגרום לתוצאה הפוכה.
ואשתף במשהו אישי: אני עובד, אך לומד כל יום שעתיים עם חברותא ואנחנו יושבים באחד הכוללים בשכונה. ארשה לעצמי להעיד שהשעתיים הללו הם כמעט 100% נטו לימוד וב"ה מצליחים גם לשקוע בלימוד והזמן חולף בלי להרגיש. ברור לי שאם הייתי מנסה ללמוד יום שלם זה לא היה עובד. פעם בא אלי אחד האברכים מהכולל ואמר שהוא מקנא בי שאני יכול ללמוד בריכוז ובראש נקי מדאגות פרנסה, בעוד הוא טרוד ומתקשה. לדבריו אנחנו לומדים בשעתיים הללו יותר ממה שהוא לומד כל היום… נראה לי שהוא הגזים, אבל הרעיון ברור.
אם אתה עדיין מתלבט, אולי אפשר לעשות את זה בהדרגה? אולי יום אחד בשבוע ללמוד כל היום? אולי להוסיף שעות ללימוד היומי שלך?
רק רוצה לשתף בקצרה בסיפור האישי שלי, אולי יהיה לתועלת.
למדתי בישיבות מהמובחרות בציבור הליטאי. לא הצלחתי להתחתן בגיל צעיר אז בשלב מסוים ירדה לי מאוד התשוקה ללימוד, ופניתי ללימודי תואר, שבמהלכו התחתנתי ב"ה, ואחריו עבודה.
בהתחלה נהניתי לעבוד אבל בשלב מסוים גם לזה איבדתי את התשוקה, ואילו התשוקה ללימוד דווקא גדלה מאוד (כמו שאתה מתאר – בזמנים הפנויים למדתי ונהנתי מאוד ב"ה ורק רציתי להוסיף עוד ועוד).
בשלב מסוים פוטרתי מעבודתי (כמובן גם לאור ההשקעה שירדה פלאים). לאחר התלבטות רצינית (כולל פנייה לאקשיבה – תודה למשיב היקר גם אם לא קיבלתי לחלוטין את תשובתו (כפי שמיד אתאר), שהיתה למיטב זכרוני בעיקרון דומה לתשובה שענו לך פה) החלטתי שלא לחפש מקום עבודה חדש אלא לעבור ללמוד בכולל (חשוב לציין שלא למדתי בכולל לפני, אלא רק בישיבות).
תכלס אני כיום אחרי כשנה וחצי בכולל, ונהנה ב"ה מכל רגע. התשוקה ללימוד עדיין קיימת (גם אם כמובן לא באותם אורות או אש של ההתחלה, אבל בהחלט קיימת) ואני מרגיש סיפוק ואושר גדולים.
אז זהו, כמובן שלא לכל אחד מעבר כזה יתאים, אבל בשבילי אני ממש מרגיש שהקב"ה כיוון את מסלול חיי כך שאתמלא שוב בחשק גדול ללימוד דווקא בזכות מסלול החיים שעברתי. אם למשל הייתי מתחתן בגיל צעיר יותר סביר מאוד שהייתי לומד בכולל מיד ואולי מאבד את הרצון ללמוד. דווקא המסלול שעברתי כיוון אותי לכך שאני חש היום סיפוק גדול בלימוד ב"ה. מתפלל שימשיך ככה עד 120.
אז כמובן קח את דבריי כיהודה ועוד לקרא לדברי המשיב היקר (לדעתי גם לא סתרתי את דבריו, שכמובן מלאים בהמון חכמה וישרות), אבל חשוב היה לי לשתף כי אולי יש אנשים שכן יצליחו ויהנו במעבר כזה כמוני. שא ברכה והצלחה!
יישר כח! תודה ששתפת את סיפורך האישי.
זה באמת אינדווידואלי ושונה מאדם לאדם. לכן אם אפשר היה כדאי לנסות לחזור לכולל בהדרגה על מנת לבדוק איך זה עובד, במקום לקבל החלטה גורפת ולהסתכן בנפילה.
לפני שמנסים באמת בהדרגה אין מה לקפוץ למים נכון?
כי גם עכשיו שאני מספר על השתוקקות, זה לא שאני לומד שעתיים או שלוש ברצף, אפילו לזה לא הגעתי.
השאלה (אולי אשלייה) שכיוון שאני "חצי בחוץ" לא מבחינה נפילה חלילה אלא מבחינה שקוע בדברים אחרים, אז קשה לי להתמיד בצף ולעשות עכשיו ניסיון של יום שלם וכו'. אבל אולי אלו דמיונות….
אז תעשה ניסיון בקטן יותר. שעה ביום. אבל תע שה הכל כדי שזה יצליח. תחפש חברותא טובה או שיעור טוב, תלמד נושא שמעניין אותך, תשבו במקום שמעודד למידה, בישיבה או בכולל גדול ורועש, תשתף את אשתך ברצון שלך כדי שתעודד אותך, תחגוג כל סיום וכל אבן דרך. בקיצור, תעשה הכל כדי שזה יצליח. 🙂
אין עליכם תודה. איך זכינו בדור הזה ליעוץ וחברים מקשיבים בנושאים כאלו שעומדים ברומו של עולם.
תשובה מדהימה ומאלפת!
שיקול נוסף שלא הוזכר פה הוא הקיום של הכולל כ"תיבת נוח" בפני הפיתויים של העולם החיצון.
ברור שמהלך כזה דורש התייעצות עם אדם בעל שיעור קומה לפני-כן, ומן הסתם גם זה יעלה לדיון.
ספציפית במקרה שלי אני עובד במקום עם גברים חרדים עם השקפות בריאות ולשון נקייה וכו'.
אין ספק שיש אולי את נקודת תיבת הנח בעניין האי רדיפה אחרי הכסף, כי לפעמים בתור עובד אתה מתחיל להרגיש רדיפה מסויימת…
רציתי לשאול לגבי עוד משהו בנושא הזה.
קשה לי קצת לחשוב על עזיבת העבודה לאחר שביססתי את החשבון, ופתאום נכנסים משכורות יפות, מצד אחד אני ואישתי מאוד שואפים ללימוד התורה שלי כל הזמן בלי נדר, מצד שני אי אפשר להתעלם שאני קצת מרגיש שאני יפרוק ממני פתאום קצת מעול הפרנסה שהבאתי (ה' הביא). ועכשיו כשהתחלתי לעבוד וראיתי סכומים יפים אמרתי לעצמי אדרבה, אולי נוכל להוריד מעט מאישתי, כמו בתקופות שהיא היתה המפרנסת היחידה והורידה ממני את העול. ומה יהא עם זה עכשיו?….
הרבה מחשבות… זה טוב ובריא ומראה על אנרגיות טובות.
אני פחות מאמין במחשבות… השכל יכול להכיל כל מיני תיאוריות ושאיפות ורעיונות, אך הרבה פעמים כן מתנפצות מול סלעי המציאות.
הכי נכון זה להפסיק לחשוב ופשוט לקפוץ למים. לא מים עמוקים, אלא מים שיוכלו לתת לך את התחושה האמיתית של איך זה מרגיש ואם זה עובד עבורכם.
כבוד הרב. מעדכן שעדיין לא מצליח לעשות את הצעד. המחשבה שפתאום שוב הבית יצטרך להתבסס על האישה קשה לי. כי בזמן הזה שהתבססתי בעבודה, קצת התקדמתי ואנחנו יכולים איכשהו לסמוך על המשכורת שלי ואולי טיפונת השתדלות מצידה. ואני גם בכולל קצת. מה יקרה שאקפוץ (אם אעשה זאת) לכולל חזרה? זה להגיד פתאום: חובת ההשתדלות חוזרת אליה. כמה שזה מובן בבתים של תורה וגם אצלינו, פתאום מרגיש לי זר לעשות את זה בקום עשה לעזוב עבודה ושהמציאות תהיה חייבת שהאישה תעבוד.