שלום וברכה!

אומר לך בכנות: כתבת ש”אומרים שלחילונים אין תכלית”, וקצת קשה לי להתייחס לזה כי איני יודע במדויק מי אמר ומה אמר.

על כל פנים, אתייחס לעיקר שאלתך:

“תכלית” הכוונה סוף, או מטרה. אלה שתי מילים שתלויות זו בזו: קודם כל מבררים מה הסוף של הסיפור, איך הכל מסתיים, ואחר כך אפשר להגדיר את המטרה. כלומר:

נגיד שאני מתחרה במסלול ריצה. מרתון. אם ברור לי איפה הוא נגמר, לצורך העניין- אחרי 100 מטר, אז הנה המטרה שלי- לרוץ את מאת המטרים. אם הסוף נמצא אחרי 50 מטר, גם המטרה תשתנה לחמישים מטר.

ומה יקרה אם אני נכנס למסלול שאינני יודע את סופו? אין לי מושג האם הוא אורך חמישה מטרים או חמש מאות? כאן המטרה האמיתית איננה ברורה, כי אינני יודע את הסוף.

בוודאי שלהתחתן, להקים בית, לפתוח עסק, לגדל ילדים- כל אלה מטרות יפות וטובות בפני עצמן. חלקן מטרות קצרות טווח, חלקן לשנים ארוכות. ובוודאי שאפשר להתעסק במטרות אלו הרבה מאוד, והן יכולות “למלא את החיים”. אולם שימי לב: כל אלה הן מטרות חומריות. מטרות ששייכות לצרכי עולם חומרי, העולם הזה. אבל כיהודים מאמינים אנו יודעים עוד משהו: שהסוף של העולם אינו נמצא כאן, כשהאדם מסתלק לבית עולמו. המסע ממשיך גם מעבר לעולם הזה. לנו ברור שיש סוף אחר, וכשהסוף אחר- גם המטרה, התכלית העיקרית, משנה את פניה.

זהו הסוף שלנו:

“סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם”:

יש לנו יעד ברור לפנינו- לגלות כבודו של השם בעולם, להתחבר אליו, לחוש קרבתו ואהבתו ולעשות את רצונו. זוהי התכלית של הכל. וכל הדברים האחרים שהזכרת, הם טובים ויפים- הם לא המטרה העיקרית. או במילים אחרות- הם שלבים בדרך לשם, כי זהו רצונו של הקב”ה שיהיו לנו חיים טובים, אהבה ושפע; אבל אין הם מטרה בפני עצמה.

אז גם ליהודים שאינם דתיים יש מטרות בחיים, אבל המטרה שלנו שונה מאד!

שאלת לגבי בעלי תשובה; מה היה חסר להם בחיים. אינני בעל תשובה, וגם אם הייתי, יכול הייתי לכתוב רק את התשובה של עצמי, אין בידי לייצג את כולם. אבל כן אנסה להרחיב מעט מדברי רבותינו בעניין הזה ואולי זה יענה גם לשאלתך.

יש לנו צרכים, רצונות וחשקים. אנחנו רעבים ומחפשים לאכול, עובדים בשביל כסף וזקוקים לאהבה. כל אלו משפיעים על הפעולות שלנו ומכוונים אותן. את קראת לזה “תכלית”. כל אלה הם רצונות שמייצגים רק “חלק אחד” בנפש של יהודי: הנפש “הבהמית”. בהמי, לא במובן של זלזול, אלא במובן של גשמיות: לכל בעלי החיים, במקרה הזה כולל אנחנו, יש צרכים חומריים, גשמיים, שאנחנו מחפשים למלא אותם. גם אנחנו תרים אחר מזון, גם אנחנו מביאים ילדים לעולם. ושוב, כמובן שיש הבדל בין אדם לבהמה בצורת ההתנהגות, אבל יש מן המשותף ביניהם.

אבל עיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא, שלאדם יש חלק נוסף: נפש אלוקית.

“וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”, וְ”אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי”, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר: מַאן דִּנְפַח מִתּוֹכֵהּ נְפַח, פֵּרוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחִיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ” (תניא, פרק ב’)

והאריך בזה גם רבי חיים ויטאל זיע”א בחלק הראשון של ספרו “שערי קדושה”.

כלומר, יש לנו עוד חלק, חלק רוחני. וגם לחלק הזה יש רצונות: רצונות לדביקות, לאור, לתורה ולקדושה. בדיוק כפי שיש לנפש הבהמית, “הרגילה”, רצונות ומאוויים, כך גם לנפש האלוקית.

אז לצערנו, הנפש האלוקית מכוסה, ולא תמיד אנחנו חשים בה. אבל לפעמים כן. לפעמים הקב”ה מזכה אותנו להרגיש מעט את הגעגוע האינסופי של הנשמה האלוקית, שרוצה לחזוק למקורה, אל בורא העולם. ולכן, מילוי צרכים גשמיים, כמוט שפע כלכלי או אוכל טעים, או אהבה- לא יכול להשביע אותנו בצורה מוחלטת, כי יש כאן עוד נפש, שתובעת את שלה. והכיסופים שלה הם הרבה יותר נעלים, ושונים מאד מהרצונות הרגילים. לכן גם אם נמלא את צרכינו החומריים בצורה מוחלטת, עדיין נרגיש חיסרון גדול; והדברים האלה מורגשים לכל מי שמתבונן באמת ובכנות.

מאחל לך ולכולנו שנזכה להטות אוזן לקולה של הנשמה, ולהיענות לקריאותיה.

נתן.