The Butterfly Button
האור כבה והתשובה כבר לא אותה תשובה...

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
אני בת 30 וחזרתי בתשובה בגיל 23. מאז הכרתי את בעלי והתחתנו לפני 5 שנים כחרדים במלוא מובן המילה. נולדו לנו 2 ילדים מקסימים.
חשוב לציין שאני מרגישה שבשנתיים האחרונות חל בי שינוי בהשקפה ובכלל משהו בי כבה. כבר בקושי מתפללת, שוכחת הרבה ברכת המזון, כבר אין לי בעיה שיהיה לי אינטרנט בנייד(כמובן שבעלי מתנגד מאוד כאברך).
אני מרגישה חנוקה ושהכל עוד שניה מתפוצץ אבל אז המחיר יהיה מאוד כבד.
כואב לי על המצב ולא בשביל זה חזרתי בתשובה.
הייתי מאוד חזקה והיום אני רואה איך הכל השתנה וכואב לי אבל אני מרגישה אטומה להכל.
היחסים ביני לבין בעלי אף פעם לא היו אהבה ענקית שאי אפשר בלעדיה ומהתחלה היו קשיים גדולים והפער על רקע הדת רק הולך וגדל ואני פשוט בדיכאון.
פתאום יש לי מחשבות כמו… חם לי מאוד מה כל כך נורא אם אלך עם גרביונים וכפכפי אצבע, או מה כבר יקרה אם השרוול יהיה צמוד למרפק אך מעליו מעט?
או למה בעלי כל כך פאנט?
אלו רק חלקיק של מליון מחשבות שמטרידות אותי ואני מנסה להילחם בשיניים ולא לעזוב הכל.
אני גם פוחדת מה יהיה איתי בעולם האמת וזה לא נותן לי מנוחה.
חשוב לציין שאני הולכת פעם בשבוע לשיעור תורה ומידי פעם הפרשות חלה. אבל כלום כבר לא פותח לי את הלב… מה אני עושה?! איך יוצאים מזה???

תשובה:

שלום שלום

ראשית, הייתי רוצה להתנצל על העיכוב בתשובה.

קראתי כמה פעמים מה שכתבת. הקושי שלך אמיתי, ועם זאת את מעיזה להתבונן, להגדיר אותו ולבקש עזרה, וזה מאד אמיץ מצידך.

אנחנו נמצאים בדור מיוחד, יש איזה ‘ירידת הדורות’ שגרמה למשבר 15 השנים שעובר על בעלי תשובה אחרי 15 שנים, להזדרז ולבוא כבר אחרי 5-7 שנים. תרשי לי לשקף לך במילים ‘מקצועיות’ את המשבר:

בתחילת התשובה יש אורות גבוהים, התורה אמת, והחברה החרדית נראית מחיר נסבל כדי לחיות חיים של תורה ועליה בעבודת השם. עם הזמן, מתחילה שיגרה, פערים בזוגיות, קושי ושחיקה מול הילדים, ואז האורות כבים והחשק יורד, הביקורת החברתית על החרדים פתאום עולה, וכל קושי בזוגיות או עודף ממשקים עם החברה החרדית הלוחצת גורמת לתחושת זרות ועוינות.

זה לא תופעה חדשה. כך המסלול לכל בעל תשובה. גם עם ישראל כשיצא ממצרים, רגע אחרי עשר המכות וקריעת ים סוף, מעמד הר סיני, ואז – נפילה, שיגרה, געגועים לקישואים ולאבטיחים. מסעות. חלקם אחורה. זו הדרך להתקרב לקדושה. שלב המשבר הוא בלתי נמנע.

צרת רבים. זה קורה לכולם, בצורה כזו או אחרת. בדרך כלל זה קורה בגיל מבוגר יותר, לך ה’ נתן מתנה וזירז לך את הענינים. לבעלך עדיין לא. גם אליו זה יגיע, בצורה המסוימת שלו. ועדיין קיבלת מתנה שזה קרה לך בשלב כה מוקדם. למה זו כזו מתנה? כי המשבר בלתי נמנע, אבל הדרך לצאת ממנו די דומה לכולם. זה מתחיל בהשקעה אמיתית בזוגיות, וממשיך בחוויות הצלחה וערך עצמי. ואנסה קצת לפרט: אני לא יודע איפה את גרה, אם זה מקום חרדי לוחץ וחונק, או סביבה מכילה ומאירת פנים. אני לא יודע אם את עובדת במקום שבו הכישורים והפוטנציאל שלך ממומש ואת זוכה לכבוד והערכה אישית ומקצועית, או שאת כל היום טרודה בענינים ‘טכניים’ שמיבשים אותך. לא פירטת.

הדרך לצאת מהשלב הקשה הזה של התשובה הוא דרך העלאת הערך העצמי, חוויות הצלחה, אישיות – וזוגיות. להקיף את עצמך בסדר יום שבו תקבלי את ההערכה והכבוד שמגיע לך. אולי זה מחיב קצת לימוד או הכשרה, אולי זה מחיב יותר השקעה בזוגיות, לדעת לגשר על הפערים. את ממש צעירה, ויש לך שני ילדים – כל האפשרויות פתוחות. ולכן אני אופטימי. המצב הקשה והמעיק שאת חווה כרגע הוא זמני. ואת זה את צריכה לשנן ולזכור.

יש אתר בשם “מענה” שיש שם הרבה מאמרים על השלבים ה’קשים האלה’ בתשובה. מומלץ לך לעיין בהם. יש ספרים שמדברים על השלבים האלה (חלקם מוזכרים שם באתר מענה). כדאי לך לעיין גם בהם.

כמו כן, הזכרת ערבי הפרשת חלה. זה נהדר, אבל חסר לי חיבור לתורה, חיבור לשיעורים מרוממים. יש הרבה. הרבנית ימימה מזרחי, סיון רהב מאיר, יש הרבה הרצאות טובות, חלקן ברשת. אל תתיאשי מזה, אם תמצאי עוגן אחד, מנוע אחד כזה, זה יכול לתת כח בסערה הגועשת שאת נמצאת בה כעת.

אשמח להמשיך ולסייע, את מוזמנת לכתוב לי ישירות למייל.

דן

dan@maane.info

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...
לא אכפת לי מקיים מצוות...
אני “בעל תשובה” כבר שנה רביעית ולא אכפת לי מקיום תורה מצוות. אני מתבייש בעצמי. אני מתבייש שאני אומר את זה. אני מרגיש רע שאני אומר את זה. הכול התחיל מאז אותו משבר. לא מצליח להאמין באלוהים גם בתקופות קשות. אני מכריח את עצמי לקום כל בוקר לתפילה, במניין, להגיד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן