דלג לתוכן
שלום. אני רושמת לכם שאלה שקיבלתי עליה תשובות בכמה מקומות, אך אף אחת לא באמת סיפקה אותי וחילחלה לליבי.
אני בחורה בגילאי ה-20, שומרת תורה ומצוות, מאמינה בה', בעלת שמחת חיים.
מאז שאני בת נערה עלו בי הרהורים לגבי השאלה- בשביל מה לחיות? מה המטרה של החיים?
אנשים מתחתנים, מולידים ילדים, מגדלים אותם, מחתנים את הילדים, תוך כדי כל הזמן הזה הם עובדים כמו חמורים, הילדים מביאים נכדים ואז מה?
ואם תגידו לי שהתורה היא המשמעות, אני אסכים אתכם אך לא אצא מסופקת באמת מהתשובה.
אשמח לתשובה, תודה רבה!
שואלת יקרה
ברוכה הבאה למועדון האנשים החושבים
אכן, שאלה מדהימה מנקרת בראשך כבר ארבע שנים.
"שאלת מליון הדולר", כפי שרגילים האנשים לומר.
שאלה זו, כמו גם הרבה מאוד נוספות, מן הסתם, עולות ויעלו בראשך בזמנים שעברו וגם בהמשך החיים.
ואם תשאלי אותי מהיכן אני משוכנע בכך? והרי אינני מכירך מעבר למספר שורות בודדות אותם העברת לעיניי?
אומר לך בפשטות:
בת 20, שומרת תורה ומצוות, בעלת שמחת חיים ומאמינה בה' ,שחושבת על משמעות החיים בצורה שכזו, חייב להיות שהיא עמוקה יותר מבחורות עמוקות בנות גילה.
תבדקי בבקשה את עצמך ועם עצמך.. אינך חייבת לשתף אותי בתוצאות הבדיקה שתבצעי.. אולם.. עני לעצמך על השאלןת הבאות:
1. האם הרגשתי אי פעם במהלך הלימודים שלי בכיתות היסודי שהחברה בכיתה שלי מתאימה לי?
2. האם רציתי/הצלחתי ליצור קשר עם בנות אחרות מכיתות גבוהות יותר?
3. (אם התשובה לשאלה הקודמת שלילית) האם הצלחתי ליצור קשר עם בנות בכיתות נמוכות יותר?
בנוסף לתשובות לשאלות אלו, שימי לב לשתי אמירות אותן אכתוב לך עליהן תעני בכן או לא:
* אני אומנם חברותית ולבבית אך אין לי באמת הרבה חברות של אמת,כנות ושיתוף. אבל האחת ( או יותר) שיש לי ממלאות אותי ומציפות אותי בתחושה טובה.
* אני מרגישה שאוכל לתת את כל כולי למי שיתן לי הרגשה טובה.
אני משער שהתשובות לשתי האמירות האחרונות תהיינה חיוביות. אני גם מאמין שתופתעי מהתשובות שתעני לעצמך על השאלות הקודמות לאמירות אלו.
לעניות דעתי, את גבוהה מאוד מבחינה רגשית ,אני מסיק זאת ,כאמור, מתורף שאלתך.
ומכאן להמשך ההתייחסות שלי לשאלתך, לא לפני שאשתף אותך במעשייה המיוחסת לאישיות מוכרת יחסית..
מסופר על הלך שראה בסמוך לחוף ים דייג מצוייד בחכה וספר קריאה. אותו הלך הופתע לראות אדם נשוא פנים ובעל אוריין היושב רכון על ספר קריאה ובידו חכה באמצע יום רגיל ושגרתי ושאל אותו בתמימות האם אינו חושב שהוא מבזבז את זמנו בתחביב מיותר.
" ומה לדעתך עלי לעשות במקום?" -שאל הדייג
" לעבוד!!!" -השיב ההלך בזעף.
"ואז, מה יהיה באחריתי?"- המשיך להקשות הדייג
" פשוט מאוד" , -ענה ההלך, " תוכל להשיג לך ממון, לקנות לך ספינות שיעשו לך את אותה עבודה ולאכלס בהם דייגים מומחים ורשתות צייד ותרוויחל המון המון כסף"-, התלהב ההלך ..
" ואז, מה יהיה באחריתי? "- המשיך להקשות הדייג
" תוכל לשבת בשקט ובבטחה ולא לדאוג כיצד תגדל את הילדים שלך ותיתן להם דירות וסידור מלא"- התלהב ההלך
"אם כך, זה מה שאני עושה כעת, מלכתחילה"- השיב הדייג ..
"ומה שמך?"- שאל ההלך
"רוטשילד. קוראים לי רוטשילד. כאן בארץ מוסיפים לי את הכינוי -הברון-", השיב הדייג ,קרץ להלך והמשיך לקרוא בשלווה את ספרו..
שואלת יקרה,
לכאורה את צודקת:
ויהי בוקר-
קמים, מתארגנים בחטף, מתרעננים בצורה כזו או אחרת, יוצאים לשגרת החיים, לומדים לשמה ,לשמו ,לשמם של המקנאים ,לשמם של העוקבים אחרי, מנסים למצוא חן וחסד טוב בעיני ..אדם, מתבגרים, מתאפסים, נופלים, קמים, מחייכים, כואבים, מתבגרים עוד קצת, ישנים, קמים מחדש, מבקרים חברות, ומשפחה, בארץ, בחו"ל וכ"ו וכ"ו.
לפתע פתאום מחפשים חתן, מלך, נסיך עם סוס לבן או אםילו אפור כהה, בהיר, ספרדי, אשכנזי, בן תורה , יושב ולומד/שוכב ולומד/קם ולומד /חולם ולומד וכו וכו..
ואולי.. אולי ניתן להוסיף גם קצת תוכן ,כמו שלך במסגרת חיים זו?
את צודקת. קשה למצוא משמעות תוכנית,ערכית בחיינו השגרתיים ללא עומק רגשי רוחני. שלמה המלך נתן לנו את הכלל שיאפשר לך- לנו למצוא את הסיבה לחיינו. "והרגל- על כל דבר שלטון"
הרגל הוא השגרה של חיינו.
ההבדל הדק בין אם אנו שומרים שגרה ומנצלים אותה עבורנו או שהשגרה האפרורית מנצלת אותנו ושואבת את הכח מאתנו, תלוי בנו.
על מנת שתרגישי טוב עם עצמך מתוך המקום החזק והגבוה שלך, אני ממליץ לך לקרוא שוב ושוב את מה שכתבתי לך, כמו גם , אני ממליץ לך לתת מעצמך לזולת, להתנדב לארגון או עמותת חסד, (משום מה אני מרשה לעצמי לנחש שכבר חשבת על הרעיון לפניי.)
אולי אמליץ לך גם על קבלת אחריות על חברה שנמוכה ממך בגיל או ברמה הרוחנית/סוציואקונומית.
אינני שולל מחשבה רוחנית כזו או אחרת, למרות שרעיון זה לא חדש לך אך לא מספק אותך, אנא ,בררי עם עצמך מה עוד תוכלי להוסיף למחשבה זו על מנת לתת בה מעט יותר טעם.
אכן, מטרתנו היא בהמשך שלנו. ילדים, משפחה..אולם שימי לב, מעבר למבנה גוף, עיניים ואולי גם חיוך, הילד/ה שלנו ישאב לתוכו את תכונות האופי שלנו. אני משוכנע שהיית רוצה שתכונות אופי אלו יעברו הלאה.
אני מאמין שחשיבה מחודשת ומחודדת על החיים, תעזור לך להשאר עם השאלה בצורה מעודנת ומאוזנת ותעלה לך את מצב הרוח. כפי שנמסר לנו בתפילה: "משיב הרוח(ניות) ומוריד הגשמ(יות). את מסוגלת, לדעתי לחשוב לעומק על משמעות החיים.
בהצלחה רבה
אשמח לעמוד אתך בעזרה וסיוע נוסף באמצעות המייל
ישראל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
ישראל, כתבת דברים יפים ונבונים. אבל לדעתי לא ענית לשואלת על שאלתה.
היא שואלת- מה סיפור המסגרת? בשביל מה כל זה?
נניח שאנצל השגרה. אתפתח. אגדל את ילדיי באופן נפלא. ואז מה? בשביל מה כל זה?
לעניות דעתי, בגלל שאנחנו בתוך גוף מוגבלים בזמן ןבמקום, אין לנו יכולת לתפוס את התמונה הכללית השלימה.
בגלל זה אנחנו קצת מתוסכלים- אנחנו בתוך הסיפור אבל לא יכולים לקרוא את הספר.. נשאר רק לעשות את המיטב, מנקודת המבט והשהות המוגבלת שלנו. להתענג על הטוב ולהוסיף טוב. ויום יבוא ונבין.