שלום, שואלת יקרה וצדיקה.

אני מתרגשת לקרוא את המכתב שלך. ניכרת ממנו אהבת ה' שלך והרצון לעשות את הדבר הנכון. זה מאוד מרגש שעם ישראל מתחזק ב"ה, כל אחד ממקומו. זה וודאי מוסיף אור וטוב לעולם כולו ומקרב את הגאולה.

אוסיף על זה שדווקא ההתמודדויות הקטנות של היום יום הן אלה שהכי משמעותיות. הן אלה שבונות אותנו כיהודים שומרי תורה ומצוות וכאנשים מאמינים. אז אשרייך שאת מתמודדת בזה (כמו כולנו) וגם שואלת מה שאת לא יודעת.

צריך לדעת שתמיד יש מתח בין הרצוי למצוי ומכאן גם הכוחות שלנו להתקדם. כשאנחנו יכולים לדמיין את עצמנו בגרסה הטובה יותר של עצמנו, אז יש לנו לאן לשאוף ובע"ה עם כלים נכונים נוכל גם להתקדם בכיוון הזה. נאמר בחז"ל: "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר: מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב." (תנא דבי אליהו רבה כ"ה). וכבר שאלו על זה: איך יכול להיות שנגיע למעשיי אבותינו הקדושים? הרי הם זכו לשלמות שאנחנו לא מתקרבים אליה. יש על זה כמה תשובות ואחת מהן היא שהשאיפה עצמה היא זאת שמקדמת אותנו. ומספרים על רבי ברוך בער זצ"ל שהיה נוהג לומר: "כל אחד חייב שתהינה לו שאיפות גדולות אני שאפתי להיות רבי עקיבא איגר ולא הצלחתי אבל נהייתי ל' ברוך בערל' אילו הייתי שואף להיות ברוך בערל לא היה נשאר ממני כלום" (מפי חתן בתו הג"ר יצחק שיינר).

אז קודם כל, אני חושבת שעצם המקום שאת נמצאת בו עכשיו הוא טוב מאוד וכל הכבוד לך.

אני חושבת שאת שואלת שאלות מאוד טובות. שמת לב לכך שלא ברור לך מה עיקר הדין, מה חומרא, מה דבר טוב ומה זה שום דבר. זה דב מאוד חשוב בחיים לדעת להגדיר את הדברים האלה כדי שנהיה מכווננים לשמירת המצוות שלנו. וגם שנדע להשקיע את המשאבים שלנו על הדברים לפי החשיבות שלהם. לדוגמא, יכול להיות שאדם יתאמץ מאוד מאוד לקנות איזו מידת חסידות, איזו חומרא שרוב האנשים לא עושים אותה ולא נדרשים אליה, ובו בזמן הוא יעבור חלילה על עבירות שהן עיקר הדין מהתורה. חשוב מאוד לדעת את סדרי העדיפויות בעניין. לצערי לא תמיד אנחנו יודעים להגדיר את זה. לכן הבקשה שלך להדרכה הלכתית מרב היא מאוד משמעותית. רב שמכיר אותך יוכל לתת לך הדרכה הלכתית נכונה, וגם בדברים שנתונים להכרעה השקפתית (כמו שימוש באינטרנט), הוא יוכל להדריך אותך בהתאם למקום שלך. אבל עצם ההבנה שאת צריכה לבנות לעצמך מערכת הבנה היא ממש משמעותית וחשובה. ישר כח!

דבר נוסף הוא לשמוע באופן קבוע שיעורי הלכה (נאמר פעם בשבוע). אבל כדאי מאוד למצוא שיעורים של מישהו שמסביר גם את העקרונות מאחורי הדברים, ממה נגזר כל דבר ועושה סדר בעניין עיקר הדין וחומרות. כששומעים קבוע שיעורים כאלה מקבלים הבנה יותר כללית של ההלכה, מן מבט-על ואז יש יותר כלים לענות לעצמנו על שאלות ספציפיות. וגם קצת "מרגישים" מתי זה ברור שזה מותר, מתי ברור שלא ומתי יש כאן שאלה לרב.

מה שברור שההלכה לא צריכה להיות מציקה ולא עושה קוצים לאף יהודי. התורה היא תורת חיים ואנחנו אמורים להרגיש טוב ושמחים בדרך שהקב"ה התווה לנו ע"י המצוות. ואם אנחנו מרגישים שזה מעיק עלינו, אז צריך לבדוק את עצמנו. יש פעמים שאנחנו מוסיפים על עצמנו דברים שהקב"ה לא רצה מאיתנו. יש פעמים שאנחנו קופצים מהר מדי למדרגה שהיא לא שלנו. יש פעמים שאנחנו לא מוכתבים ע"י "נערווים", שהם מן לחץ והרגשה שאני לא בסדר בהקשר של ההלכה, ובעצם זה יושב על מבנה אישיות או על דפוסי מחשבה מסויימים. בכל המקרים האלה אדם יכול להרגיש שההלכה לוחצת עליו ושהקב"ה תובע ממנו דברים וזה דבר שדווקא מרחיק ולא מקרב.

כתוב "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיהו, מ"ג). והנגיד מדובנא סיפר על זה משל, על עשיר אחד שביקש מנער אחד להביא לו את החבילה לביתו. והנער הגיע ושם את החבילה בחוץ והלך לעשיר להודיע לו שהביא את החבילה. כשהעשיר ראה את הנער מזיע כולו, מתנשף ומדבר בקוצר רוח אמר לו: מה שהבאת, זאת לא החבילה שלי. אז הנער אמר: אבל היא בחוץ, לך תראה אם היא שלך או לא. אז העשיר אמר: אני לא צריך לראות את החבילה. מספיק לי להסתכל עלייך איך אתה מזיע ומתנשף ולהבין שלא את החבילה שלי סחבת. כי החבילה שלי היא קטנה וקלה ולא היתה גורמת לך להתאמץ ככה. כך גם הקב"ה כביכול אומר לישראל- אם הייתם עובדים אותי, את מה שאני ביקשתי זה לא היה נראה לכם קשה. אם אתם "יגעים" אז כנראה עשיתם משהו לא מדוייק בדרך העבודה שלכם.

אני אומרת את זה בהסתייגות מסויימת לגבי מצבים מסויימים. לדוגמא כשאדם חוזר בתשובה או מתחזק, אז בתחילת התהליך יכול להיות שיהיו לו דברים קשים, כי הוא עדיין לא התרגל לדרך החיים ואולי הוא צריך לשנות הרבה מדרך חייו. אבל אחרי מס' שנים, אחרי שקנה את הידיעות שהוא צריך והתרגל לסדר היום וכו' גם לו זה אמור להיות לא קשה מדי.

וכאן אני רוצה להגיע לנקודה חשובה, שגם מתחברת עם חלק מהדוגמאות שלך. אחרי שלמדנו את ההלכה וביררנו לעצמנו את ההדרגה הנכונה, ואחרי שהכרנו בפער התמידי בין הרצוי למצוי, אנחנו צריכים לבדוק גם מה המקום הנפשי שלנו מול זה. את אומרת לדוגמא שקשה לך מאוד להתפלל ולהגיד את הברכות. אז ברור שגם אם תבררי ויתברר לך שאת מחוייבת בתפילה, לא תוכלי ביום אחד להגיע לפסגת השאיפות שלך- להתפלל בכוונה. זה דבר שיקח זמן והתקדמות איטית מאוד, כדי להצליח לקנות את זה באמת. כי עיקר המטרה במצוות היא שהנפש שלנו תתוקן מהן. ואם הנפש היא לא חלק, היא מרגישה שכבד עליה והיא סולדת מזה, זה אומר שעשינו דבר לא נכון.

זה מה שכותב על זה הרב בוצ'קובסקי: "כאשר אדם דורש מעצמו מעבר לכוחותיו, מלבד השלילה שבעצם הדבר, נוצר נזק נוסף. היסוד של עבודתנו בעולם הוא למצוא את השיתוף הפעולה בין הנפש לנשמה. כשהמעשים הרוחניים שלנו מתקבלים על הנפש, הרי שחינכנו אותה להתרומם. כאשר יש נתק, אדם עושה מעשה מרומם, אבל נפשו, תכונותיו ומידותיו מתקוממות נגד מה שעשה – אז לא די שלא תיקן את עצמו, אלא קלקל. הנפש שבו התרחקה מן הטוב, כי היא טעמה את טעמו והוא היה מר". (בעצתך תנחני חלק א' עמ' 98). אני ממש ממליצה לך לקרוא את הספר הזה (יש לו חלק א' וחלק ב'), של הרב בוצ'קובסקי, שמדריך איך להתעלות בעבודת ה' תוך שילוב של הנפש שלנו. בהדרגה ובהתבוננות נכונה.

וכשאדם רוצה להתקדם בתחום מסויים ברור שהקב"ה שמח בו, כי האדם הוא רק אדם ותהליכים לוקחים זמן וזה בסדר. השאיפה היא שבכלל נרצה להתקדם ושנתחיל בכך בתכנית ארוכת טווח. לא שנהיה פתאום מושלמים ביום אחד.

יכול להיות שההתחזקות שלך היתה מהירה יחסית ומצאת את עצמך שאת צריכה לקבל על עצמך הרבה דברים בבת אחת. בואי לא נשכח שזה לא הדבר היחיד שאת עושה. את אמא לשלושה ילדים קטנים. זה בעצמו דורש הרבה מאוד עבודה ותשומת לב, שבאמת יכול להיות שהתוספת של שמירת מצוות בצורה יותר רצינית ממה שגדלת עליה היא קשה מאוד. בנוסף, בעלך אברך, וזה עוד דבר שנוסף גם עלייך. ממה אתם מתפרנסים? כלומר, בואי לא נשכח שיש לך עוד התמודדויות משמעותיות בחיים שלך, ולכן את צריכה לקחת בחשבון שכל התקדמות שלך תיקח קצת יותר זמן וסבלנות ממה שהיית מתקדמת אם היית עכשיו רווקה שאחראית רק על עצמה.

לגבי השאלות ששאלת, אני יכולה להגיד לך מה שאני יודעת אבל זה הרבה יותר טוב שתשאלי מישהו שמבין בהלכה ויכול להדריך אותך, גם לאור המקום שלך בחיים ובדרך. אתן לך בסוף המכתב טלפון של רב כזה.

1. אני לא מכירה איסור לאישה לצפות בנשים גויות באופן עקרוני. מעיקר הדין אישה יכולה לראות אישה אפילו אם היא לא צנועה. מה שכן, לראות חוסר צניעות זה דבר שכדאי להמנע ממנו גם לאישה, כי הוא משפיע על הנפש. ודבר נוסף, כשרואים דברים על המסך זה הרבה פעמים גורם למשיכת הנפש גם לדרך המחשבה ותפיסת העולם שלהם. אפשר לדעת בשכל שדבר מסויים הוא לא טוב או לא ראוי, אבל כשרואים דמות אהובה עושה את זה, או חברה שנוהגת בדרך מסויימת, זה מקרב את הנפש שלנו לדבר וגורם לנו לפעמים להזדהות עם זה. לדוגמא, מדריכים הורים לא להראות לילדים סרטים עם אלימות כדי שזה לא ישפיע עליהם להיות אלימים. הנפש של המבוגרים מושפעת קצת פחות, אבל עדיין מושפעת מאוד ולכן ככל שנראה פחות דברים שלא שייכים לנו, כך נוכל להתכוונן יותר להיות נקיים יותר מבפנים. צריך גם לחשוב על השנים הבאות, כשהילדים קצת יגדלו, האם תרצי שהם ידעו או יראו שאת רואה סרטים ביוטיוב? יכול להיות שאת רואה דברים מותרים, אבל האם תוכלי לשלוט בדיוק מה הם יראו אם הם ילמדו את זה? איך את רוצה שיראה הבית שלכם מבחינת חשיפה לתכנים ולאינטרנט? אלה שאלות שאני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך באיזשהו שלב ולא רק ההתייחסות לכאן ועכשיו.

הצד השני של זה, זה שאם את רגילה לזה וזה משמח אותך ומרגיע אותך, אז אם זה דבר שלא אסור לפי ההלכה, אז לא כדאי להפסיק אותו ביום אחד כדי לא להעציב את הנפש שלך, אלא בצורה הדרגתית לנסות למצוא תחליפים טובים יותר. לדוגמא ספרים מעניינים וצנועים או אפילו סדרות או סרטים נקיים יותר (אני לא מכירה ממש אבל הבנתי שהתחום הזה יותר מפותח בשנים האחרונות).

2. לגבי תפילה, ככל שידוע לי אישה מחוייבת בתפילה לפחות פעם אחת ביום (לספרדיות) או פעמיים (לאשכנזיות). הכוונה היא לתפילת עמידה בלבד וכל שאר התוספות (פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה וכו') הם דברים טובים וחשובים שכדאי להוסיף. אבל עיקר התפילה היא עמידה. יכול להיות שבמקרים מסויימים אשה פטורה אפילו מזה, וזה שוב, בהתייעצות עם רב על המצב של כל אחת ספציפית. וכמו שאמרתי קודם, גם תפילת עמידה (אפילו אם היא 15 דקות) צריכה להגיע בצורה הדרגתית אחרי שהנפש שלך מסכימה ורוצה בה.

צריך לדעת שכל תפילה שלך, אפילו הקטנה והלא מחוברת ביותר נחשבת הרבה מאוד בשמים. גם הבקשות הכי קטנות שלנו, גם דברים שאנחנו לא מעזים אפילו לבקש, נשמעים בשמים. אני מציעה לך להתקדם מהמקום שאת נמצאת בו עכשיו. להנמיך ציפיות ולהתקדם בצעדים קטנים מאוד. בצעדים שתרגישי שטובים לנפש שלך ולא מעמיסים עליה. לדוגמא, את יכולה להתחיל בבקשה מהקב"ה. לא ממש תפילה. רק בקשה קטנה בזמן שאת מרגישה שזה מתאים. זה כבר קשר עם ה'. זאת כבר תפילה. אימותינו הצדקניות במשך כל הדורות התפללו בדיוק כך. הן לא התפללו מהסידור אלא בכל רגע שבו הרגישו צורך פשוט דיברו וביקשו מהקב"ה. אם זה בזמן הדלקת נרות, אם זה כשמישהו היה חולה או בכל זמן של צרה או קושי. דרך אגב, זה הגדר של מצוות תפילה מהתורה לפי הרמב"ן. שכשאדם במצוקה, אז הוא צריך להתפלל אל ה' שיושיע אותו. "שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם" (השגות הרמב"ן לספר המצוות של הרמב"ם).

אח"כ תוכלי לעבור להקדמה לתפילת עמידה. להחליט שעכשיו את מתפללת 5 דקות. לעמוד, לחשוב על ה' ועל כך שאת רוצה קשר איתו, ואז להגיד בעמידה כמה מילים או משפטים של תפילה. עדיין לא לפי הנוסח בסידור.

השלב הבא יהיה תפילת עמידה. כשתרגישי שאת מסוגלת לכוון בשני דברים: אחד זה הברכה הראשונה, כדי שנדע מול מי אנחנו עומדים- מול הקב"ה, הווית המציאות, שבחר באברהם, יצחק ויעקב כדי להתגלות ולהתחבר לאנושות. ודרך הרצון שלו להיות אלוקינו אנחנו פונים אליו. והדבר השני זה ב-שמע קולנו, שם אנחנו יכולים ומוזמנים לספר לקב"ה את כל מה שעל ליבנו ולהתחבר אליו דרך הבקשות האישיות שלנו. דרך הרצונות והצרכים שלנו, דרך השמחה והקושי שלנו. וכשתצליחי להגיע לשם בע"ה תוכלי כבר להתפלל את כל העמידה.

אפשר גם לבקש בתפילה מהקב"ה שיעזור לך להתפלל. זה עובד.

3. את כותבת על ברכות שאת שוכחת לברך או מברכת מהר מאוד רק כדי לגמור עם זה. אני חושבת שזה נובע מזה שהחיים שלך מאוד עמוסים וגם מעניין של הרגל. זה נראה לי שאמא לילדים קטנים יכולה להיות מאוד מוסחת הרבה פעמים וזה הגיוני שבמצבים של לעבור מהר מדבר לדבר תשכחי מהברכה. מצד שני, יכול להיות שהרגלים יותר טובים יעזרו לך לזכור. ברכת המזון זה מהתורה ולכן כדאי להתאמץ בה יותר. אולי להחליט שאת לא קמה מהשולחן עד שברכת או את לא מפנה את הכלים, או אפילו לכתוב פתק קטן שיזכיר לך אם יש משהו דחוף לטפל בו. גם כאן, אם קשה לך לברך ואת מרגישה שזה בוער בך לקום, הייתי מתחילה בהדרגה. לדוגמא, לתקופה מסויימת עד שתתרגלי, להגיד רק את הברכה הראשונה "הזן את הכל". אח"כ להוסיף בהדרגה את 3 הברכות הנוספות ברכת הארץ, ברכת ירושלים, ברכת הטוב והמטיב- בלי התוספות של "הרחמן". זה נחשב ברכת המזון מלאה לפי מה שידוע לי. ובהמשך, אחרי שתתרגלי, תוכלי לברך גם את השאר.

כל דבר שאנחנו קונים בעבודתנו, אנחנו קונים גם בשביל הדורות הבאים. אם תתרגלי לאט לאט לברך בכוונה ולהתפלל, סביר מאוד שגם הילדים שלך יקנו את ההרגלים הטובים האלה ופחות יצטרכו להתמודד עם הקושי של זה. אז ההשקעה לטווח ארוך היא כדאית.

לגבי ספר ספציפי אני לא מכירה משהו שהוא דווקא לנשים ואני חושבת שיותר טוב זה ללמוד את ההלכה מרב, בצורה שהוא מסביר את סדר הדברים ואת חומרתם, כך שאפשר להבין את התמונה הגדולה יותר. וזאת הדרך הכי טובה ללמוד לדעתי.

ואת תמיד יכולה לכתוב גם אליי שוב, אם תרצי עוד ייעוץ.

כל הכבוד על הדרך החשובה שאת עושה. זה מאוד מרגש לראות שיהודים מתקרבים ומחפשים את הדרך אל ה' ואל עצמם. אני בטוחה שהקב"ה שמח בך.

בהצלחה רבה,

נעה עינב.