שלום לך שואל צדיק
יקר שביקרים
קראתי את שאלתך-זעקתך, ודאב ליבי בקרבי, איזה דבר לא פשוט זה להסתובב עם מטען של לחץ על הלב ולא רק זה אלא לבד עם עצמך במשך שנים ארוכות. ואיזה שמחה שבחרת בסוף לכתוב ולהוציא החוצה את אשר על ליבך, עוד לפני הכל אחד הדברים הכי משמעותיים שעשית בכתיבתך זו לא קשורה במה שאני אכתוב אלא בבחירה האמיצה שלך לשבור את חומת השתיקה. והנני מתנצל על הזמן שלקח לי לשוב ולכתוב לך כראוי אך בכל הזמן הזה מאז קיבלתי את שאלתך נשאתי את סיפורך וכאבך עימי עד אשר יכולתי לנסח ולכתוב כראוי במגבלות עומס החיים.
ועוד לפני שאגש לענות לך אני מיישיר אלייך מבט ואומר לך שאין בי גרם של שיפוטיות כלפיך וכלפי המעשים שלך ומתוך מקום זה דברים נכתבים אלייך. ועוד נרחיב בזה.
אחלק את תשובתי לשתיים באחת אומר לך מה אני מבין ממה שאתה מתאר על המקום בו אתה נמצא ושנית אנסה להציע לך מה אפשר לעשות.
א. רשמת בשני משפטים שאביך היה אדם קשה כלפייך, בהמשך כתבת התכתבויות פנימיות של החוויה שלך עם ההצלחה או הכישלון במלחמתך במיניות שלך במוקם הזה שלמרות שבמקומות אחרים אתה מצליח ואף נשוי באושר במקום זה אתה מרגיש שזה גדול עלייך.
מתוך כל זה ואף התיאור הדקדקני שלך על הנפילות שחווית אני מרגיש שאתה עובד עם פטישים במקום שצריך נוצות.
כלי העבודה שלך שמתוארים בשאלה הם כאלו שבהם אתה מכה את עצמך על הכישלונות שלך ומנסה לסגור כל פרצה חיצונית שיכולה להביא אותך למקום ממנו אתה מנסה לברוח. אני מרגיש שזו גישה הגיונית אך גם כזו שמגיעה מהאזור המודגש בסוגריים על יחסו של אביך אלייך והצימוד שלה למשפט הקודם ביני לבין עצמי, יחס נוקשה גורם פעמים רבות למגוון חוויות נפשיות שתיארת, תחושה של חוסר שליטה, של אגירה והתפרצות ובעיקר של התנהלות בינך לבינך שעסוקה בלהכריח את עצמך לעשות דברים.
תחושה זו חוזרת על עצמה גם בעניין של האובססיביות מגזל אשר מתואר בחוויה שלי בקוראי אותך כחשש עמוק ומושרש שהדרך להתמודד עימו הוא בעזרת כלים נוקשים שמתוארים כנצברים עד אשר מתרחשת איזו התפרצות שזה יותר חזק ממך.
הסיבה שזה כך קשורה לחוויה שבה קורה אסון כאשר אתה לא בסדר (שוב, אני נסמך ואולי מרחיב מעט את הפרשנות שלי לאב נוקשה שכתבת) ותחושה פנימית שאין לך יכולת להתמודד עם העולם בדגש על כוח החיים שבך שבא לידי ביטוי במיניות לא מווסתת. כך שאם הדברים הללו מרגישים לך מדויקים לתחושתך, אז צורת הפעולה שלך מול הקשיים שהיא בנוקשות עם עצמך מעצימה בצורה מעגלית ועולה את הבעיה. ונכון שעד היום המענה ללחץ וחרדה מאיבוד שליטה היה נוקשות וחישבון אני מציע לך כעת כיוון מחשבה שונה.
הלקאה עצמית היא כלי חזק, ממש פטיש, לצידה לרוב באים רחמים עצמיים. שני הכוחות הללו יחד בכוחם לשמר את הקושי. הלקאה עצמית מייצרת מקום שאומר בעצם "אני לא יכול" או "אני לא מסוגל" בשימוש בהוכחות לכך שזהו המצב. רחמים עצמיים משמים להתבוססות בכאב ללא ניסיון למצוא דרך פעולה ובעצם בכך מסירים את האחריות ממי שסובל ומעבירים אותה לכוחות או אנשים אחרים. למרות שזה לגיטימי והגיוני לחלוטין לבא ולנסות דרך שני הכוחות הללו כדאי אולי שנחשוב על כיוון שונה, במיוחד כי כאמור זו החוויה שלך במובנים רבים מהיחס של אביך משמרת את הבעיה כיון שיחס נוקשה משדר גם מסר של אתה לא יכול וגם מסר שאתה לא בסדר בעצימות גבוהה. ונניח שגישה זו הייתה מועילה אבל זוהי פשוט דרך שלא עובדת כמו שתיארת. מה שמקסים שאתה במכתב שלך במידת מה יצאת החוצה משני כוחות הרסניים אלו, פנית לעזרה ובכך לקחת אחריות וכן הסברת קצת איך הגעת למצב שבו אתה נמצא מחוץ לביקורת נוקבת כלפי עצמך. למרות זאת היו ניצנים של שני התופעות הללו – הלקאה ורחמים עצמיים – ועל כן אני מצביע עליהם ומנסה להציע כיוון שונה.
אז בא יחד נניח רגע את הפטיש ולנסות רק לרגע לראות את עצמך האור טוב ויפה, יש בך הבוגר והמוצלח נשמה עדינה של ילד שמחפשת חום ואהבה שמחפשת הכרה ומקום בעולם הסתכלות חיובית ללא גבולות. אני לא יודע שאלו תחושות שמקננות בך אך קצת חשתי בהם מבין השורות וגם אני יכול להבין איך הנאה שיש בה משיכה רבה והיא חסרת גבולות יכולה לייצר תחושות כאלו של שלמות עם עצמך. הבעיה היא מעבר למצפון שקשור לעולמנו הדתי הוא שאין הבור מתמלא מחולייתו ולכן למרות שאני מניח שזוהי כוונת הלב שלך, להשיג רווחים נפשיים כאלו ואחרים מהצפיה הזו ודרך ההעינות לדחף הזה זה לא מה שעוזר ויעזור. ודווקא הדברים שכתבתי ואכתוב אולי כן.
ואחר הדברים האלו המנסים לתת מובן לסיבה שהינך פונה לשם אני רוצה לומר לך אתה טוב ואהוב ורצוי, ואתה נאבק על מקומך בעולם גם אם בצורות שלא עושות לך טוב וגם אם חווית תחושת כישלון מאות פעמים הטוב שבך לא זע כמלא נימה. ואני בטוח שהטוב הזה יכול לזרוח ולהאיר לך ולאחריו ושבע יפול צדיק נאמר על מיש שמתמודד ולא על מי שהכל חלק לו.
ב. והנה זה אני אמרתי ואם הינך רוצה לומר את זה לעצמך זה לא קל וכמובן שזו משימה מאד קשה כאשר חווית משהו אחר מאביך, ועדיין אני מאמין שהפתרון נמצא באזור הזה בשני אופנים.
להיות יכול לשתף מישהו או מספר אנשים על החוויה שלך, אני מודע לזה שזה יכול להשמע מופרך לספר לאנשים סוד כל כך כמוס שיש בו מידה של בושה אבל ראשית כל אתה לא לבד נתקלתי באופן אישי בסיפורים רבים מאד כאלו מהסוג שאתה מתאר, וזו תופעה שקיימת אתה לא מתמודד איתה לבד. ומשכך לשתף אנשים נוספים בהתמודדות הלא פשוטה שלך יכול להתחיל להבנות קרש וחיבור אל הכיוון המקבל והמאפשר ולא המלקה והמייסר. דבר זה יכול להיעשות בטיפול אישי (אצל מטפל מוסמך שים לב להכשרות אותו עבר המטפל, זהו כלל אצבע לא רק לעכשיו) או בקבוצות לעזרה עצמית וכדו'.
לתרגל שיח שרואה את המעלות החיוביות שבך גם אפשר לרשום מעלות של עצמך להקשיב למחמאות של אחרים, והדרך הטובה ביותר היא לראות את הטוב באחרים ואולי אפילו להיות מסוגל לומר להם את זה. אני בטוח שאתה כבר עושה את זה היום אבל התמודדות עם גישה ביקורתית נוקשה היא להסתכל בעין טובה בלי ביקורת או לפחות להחזיק לצד הביקורת את המבט המפרגן ורואה הטוב. פיתוח 'עין' כזו יועיל לך בהתמודדות עצמה כאמור.
איך זה מועיל?
הנחת המוצא שלי היא שיש לך קושי מסוים להכיל את עצמך ופירשתי שהשימוש בצפייה מייצר אפשרות שלך להכיל את עצמך מן הבחינה הנפשית. מצטבר איזה שהוא לחץ שמוצא את פורקנו בשימוש הזה. ניסיתי לכוון אותך למקומות שמרחיבים את היכולת שלך לשאת את עצמך בדגש על גישה מקבלת ולא שיפוטית וביקורתית שחווית מאביך ושתוארה במכתב שלך כלפי עצמך. הכלים שהצעתי כוללים שימוש בתקשורת שלך עם אנשים אחרים כדי לגבש עמדה אחרת על עצמך שתנמיך את הצורך בשימוש הזה בפורנוגרפיה.
מקווה שהועלתי לך ושהפרשנויות שלי היו בכיוון הנכון. מאחל לך הרבה הצלחה במסעך, אני ומערכת אקשיבה כאן להמשך הבהרה ושאלה.
צביקה [email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
ישר כח גדול
קראתי בעבר תשובה של הפסיכולוג נעם לב שאפשר להשיג את הריגוש הזה על ידי ספורט ברמה גבוה או ריקודים סוערים עם מוזיקה טובה (ציטו מדוייק- "ספורט, וחוויות גוף חזקות, נקשרות לעתים למרחב זה. אך לעתים גם טורניר שחמט או קטאן סוער עשוי לאפשר לו להתבטא")
אני לא פסיכולוג וכו
אבל בתור עוד כלי חושב שזה חזק מאוד
בהצלחה אח יקר
מה שבטוח שה' גאה בך..