שלום לך שואלת צדיקה

התפעלתי מהשאלה שלך

מהאחריות שאת לוקחת על מצבך הרוחני. אכפתית כל כך. רוצה להתקדם ולהיות מדויקת בעבודת השם.

אשרייך.

את אומרת שבעבר נשבעת שלא תגעי יותר במדיה גם לא לצורך עבודה.

את יודעת במה נזכרתי כשקראתי את המשפט הזה?

בחווה שאמרה לנחש ל"ֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, פֶּן תְּמֻתוּן"

חוה הוסיפה על דברי השם והסוף היה חטא חמור שכולנו אוכלים את פירותיו.

כשמוסיפים על דבר השם, כששמים לעצמנו גדרות על גדרות על גדרות יש בכך סיכון רוחני.

סיכון שכשלא נעמוד בזה(ומסתבר שכך יהיה כי זה אכן גדר קשה) נרגיש תחושת חטא. תחושת כישלון.

תחושה של אנחנו כבר לא במקום הטוב והראוי שלנו, אז כבר אבוד לנו וכאשר אבדנו אבדנו…

והצלילה מטה בתחילה בדיוק שם.

את קוראת את הדברים ואולי רוצה לשאול, רגע מה עם כל הגדרות שיש לנו בהלכה ובציבור, מה עם כל החומרות היפות שלנו?

הן מביאות אותנו להגיע לחטא? הן מונעות מאיתנו!

אכן, זו קושיא חשובה מאד להבנת הדברים.

החשוב הוא קודם כל להפריד בין מה שאסרה תורה לבין הגדרות שהוספנו(או הוסיפו לנו) ולא להתבלבל ולא לערבב ביניהם.

אז אנחנו רוצים להיות טובים יותר ולכן שמים את המחסום צעד לפני העברה עצמה

אבל!

1. צעד לפני ולא עשרה צעדים לפני

2. שמים לב שהגדר לא מעקרת את המהות

וכדי להסביר את זה אני אוהבת את משל השומרים. היה מלך שהיו לו כלים יקרים מאד הוא חשש שייגנבו ולכן שם שומרים שיגנו וישמרו על הכלים,

שומרים זה עניין יקר ולאט לאט נגמר הכסף עבורם. מה עשה המלך? מכר את הכלים כדי לממן את השומרים..

אז על מה שומרים השומרים כעת? מי יודע. העיקר שיש שומרים…

משל כזה מחדד מתי השמירה והגדר הם חלק מהמהות וזה לצורך שהכלים יישמרו לבין מתי הגדר נעשית מהות משל עצמה עד שמוכרים את הכלים שלנו כדי שלממן אותם.

האם שלא יהיה מחשב בבית זה ערך? האם לא להשתתף בזום של העבודה זה ערך?

מה הרווח שיש לך פה? מה המהות? מי שומר על מי?

ולגבי האמירה של חברתך על הרבנית מרגלית. לזה קוראים מניפולציה והוצאת דבר מהקשרו.

ואם לרבנית מרגלית לא היה מכונת כביסה זה ערך? ומייבש כביסה? ומיקרוגל?

היא לא השתתפה בזום כי לא היה בזמנה זום

אבל להשתמש בכלים שיש בעולם שלנו לצורך טוב ומקדם וחשוב איזה ירידה יש בזה?

אלוקים נתן לנו תורה. נתן לנו 613 מצוות. זה לא מעט בכלל. אותם אנחנו צריכים לקיים.

אם בתורה שלך יש 700 מצוות אני חוששת על ה613….

אז כשיש משהו אסור, לא ראוי, בעיתי אנחנו נרצה להרחיק את נפשינו ממנו

אבל כשהנפש שלנו תהיה כבר עייפה מאיסורים, עייפה מגדרות לא מהותיות יש פה סיכון ולא יתרון.

וחשוב לי לומר לך. התהליך שאת עוברת הוא תהליך מצוין, תהליך של התבגרות.

בשביל להתבגר נכון יש לנקוט לפעמים צעדים קיצוניים מעט בתהליך הצמיחה, כי בתהליך הצמיחה יש נטייה לקיצוניות, והקיצוניות שהיית בה היטיבה איתך,

אך אילו היא היית נשארת בה כל ימיך הייתה זו קיצוניות לשמה ללא תועלת. דווקא בגלל שבחרת להישמר יותר מהצורך בגיל הצמיחה את מסוגלת היום להגיע לאיזון ולעשות שימוש מושכל ונכון במדיה.

וכעת בהסתכלות של בוגרת את יודעת את האמת שיש אפשרות לעשות שימוש נכון במדיה כאשר המדיה רק תוביל לטוב ולא לרע חלילה.

ראוי לשמוח על הבגרות הזו שאת מתפתחת ולא נעצרת בקיצוניות של גיל העשרה, חיי קיצוניות כאלו לאורך שנים רבות הופך את אדם לחסר איזון.

נקודה נוספת שחשוב לי לכתוב לך:

שמירה על הזהות הרוחנית – זה לא רק מה לא, לא טכנולוגיה, לא מחשב, לא זום, לא לא לא, אלא במבט חיובי, מה כן.

שיעור תורה, קביעות בלימוד לבד או בחברותא, משהוא שיוסיף עושר רוחני ולא רק 'שימור הקיים' שלא יתקלקל.

בדיוק כמו שבעבודה את מתפתחת וצומחת, כדאי כל כך להתפתח ולצמוח גם ברוחניות,

בלימוד, במחשבה, בחיבור לתורה באופן המתאים לך.

מקווה שמילותי דיברו אלייך.

תמר נ.