שלום לך

שאלה חשובה את שואלת.

לפני שנגיע לשאלה המעשית,

בואי נתבונן בדינמיקה שהתפתחה ביניכם.

את מדברת על כמה נקודות שראוי לשים לב אליהם:

הוא מתעקש שתודי שגם את מכורה.

הוא מטיל עלייך את האחריות להתמכרות שלו וטורח גם להוכיח את זה.

הוא מעניש אותך במצב רוח רע ועצבני.

הוא לא מוכן להגיע לפשרה ודורש תסכימי איתו ותמלאי את רצונו.

עצם העובדה שאת שמה לב למה שקורה- מעיד על ערנות ומודעות, וזה טוב וחשוב.

יחד עם זה- הפתרון למצב הזה לא נעוץ בשאלה אם תוציאי את אינטרנט או לא,

אלא ביכולת שלך להתמודד עם המהות של המסרים האלה.

אם תוציאי את האינטרנט מתוך היענות למסרים האלה- הם ישארו ביניכם ועשויים להתלבש על הנושא הבא.

כשהוא מתעקש שתודי שגם את מכורה- מה קורה לך בלב? מה התגובה שלך למסר הזה?

האם בליבך את מתווכחת איתו? משתדלת להוכיח שהוא טועה? מתנצלת? כועסת? תוהה אם אולי הוא צודק?

התגובות האלה, גם אם הן לא באות לידי ביטוי מולו- משתפות פעולה עם המסר מהסיבה הפשוטה שהן נכנסות לדיון.

האם תוכלי לאמץ לעצמך עקרון פשוט שאומר: אני לא לדיון.

אם אני מכורה או לא- זה עניין שלי ולא מהווה את נושא השיחה. אתה מוזמן לדבר על עצמך ועל מה שחשוב לך, לא עלי.

ושוב- אני לא ממליצה לדבר איתו במילים האלו- אלא לדבר אותם בתוך עצמך. שזו תהיה התגובה הפנימית שלך – תגובה שלא משתפת פעולה.

כשהוא מטיל עלייך את האחריות להתמכרות שלו- מה קורה בתוכך? מה התגובה שלך?

האם את מרגישה אשמה? מקבלת את האחריות? הודפת אותה חזרה בהאשמה?

או שאת יכולה להודות בפני עצמך באמת הפשוטה שהוא האחראי למעשיו ולא את, והוא טועה, וזה בסדר וזה אנושי לטעות, וזה גם נח להטיל אחריות על אחרים,

וכולנו נוטים לעשות את זה, אבל זה לא אומר שאת צריכה לקבל את הטעות הזו ולשתף פעולה איתה.

זו עמדה שלא חווה אשמה מול ההתנהלות הזו אלא מסוגלת לראות שזה הצורך והדחף שלו. לא האמת.

כשהוא מעניש אותך- מה את מרגישה?

פגועה? מתחרטת? נזופה? אשמה?

מה דעתך להפוך ל"לא ענישה" זאת אומרת מישהו שלא ניתן להעניש אותו…

איך עושים את זה? בוחרים במשמעות אחרת לדברים.

האם תוכלי לראות את העצבנות והתפקוד הלקוי כמשהו שקרה לו בלי קשר אלייך?

אולי הוא סובל בכולל, אולי יש לו וירוס, אולי חסר לו ברזל, או שינה, ואולי הוא פשוט ממש את זכותו האנושית למצב רוח ירוד- בדיוק היום:)

את לא יכולה לעצור אותו מ"להעניש" אותך- אבל את יכולה לבחור אם להענש או לא.

בדרך כלל כשאין מי שנענש- מפסיקים להעניש…

כשהוא לא מוכן להגיע לפשרה ודורש שתמלאי את כל רצונו- מה את שומעת בזה?

התעלמות מהצרכים שלך? רודנות? שתלטנות? מסכנות?

האם את מתלבטת בין כניעה לנצחון? שניהם מונחי מלחמה…

אני רוצה להציע לך קו חשיבה אחר-

להתנהג בהתאם לתפיסה שלך, לערכים שלך, לאיך שאת רוצה את הקשר הזה.

אם בעינייך נכונה פשרה- תתפשרי. תני משקל גם לצרכים שלך וגם לצרכים שלו- למרות שהוא לא יהיה מרוצה.

זו אמירה שמכבדת אותו בלי להסכים ולקבל מסר של שליטה.

עכשיו שפרקנו את הדינמיקה שמתנהלת כאן- בואי ניגש לגופו של עניין.

לבעלך קשה עם האינטרנט. הוא מתקשה לשלוט בעצמו- כמו רוב בני האדם.

לשבחו יאמר שחשוב לו מאד להגמל מזה כי הוא מכיר בנזק. רבים וטובים נופלים שדודים ואפילו לא מנסים להתנתק..

האם תוכלי לראות את המצוקה והגדלות ששזורים במצבו?

אני מאמינה שהוא חשוב לך ואת רוצה לעזור לו,

ונשמע שגם לך חשוב שהוא יצליח לשמור על רמתו הרוחנית.

האם תסכימי לעזור לו? להתאמץ למענו? לא כי הוא דורש- אלא מתוך אהבה.

כמו שהיית רוצה שהוא יתאמץ עבורך כשמשהו חשוב לך מאד.

האם תוכלי לבוא לקראתו , לצאת מאזור הנוחות שלך עד הגבול בו המחיר גבוה במידה שתהיי מרירה במקום מסופקת?

אני לא יודעת איפה הגבול הזה עובר אצלך ולכן לא יכולה לאמר לך בדיוק מה לעשות,

אבל אולי להוציא את המחשב מהבית, לשים קוד על הטלפון החכם ולהשתדל להמעיט בשימוש בו בנוכחותו?

זה משהו שיכול לשבת לך טוב? אם לא- תחשבי על מה כן.

מה שמאד חשוב שתקחי איתך – זו ההבנה שכשם שאת לא אחראית על ההתמכרות שלו,

את גם לא אחראית על שביעות הרצון שלו.

את יכולה לתת את מה שאת יכולה, לבוא לקראתו,

אבל את לא יכולה להכריח אותו להיות מרוצה.

את לא תחת אלוקים שיכול לתת לאדם את כל צרכו.

תבואי מעמדה רכה של ענוה,

מרצון כנה לעזור לו,

מהכרה במגבלה שלך,

ותתקשרי איתו את האמת בכנות ובפשטות-

אני יודעת שהיית רוצה יותר, שזה לא מספיק לך, אבל זה מה שאני מרגישה שאני יכולה לעשות כרגע,

וגם זה אני מתאמצת מאד כי אני רוצה לעזור לך ולהקל עליך. אתה חשוב לי.

ההתמכרות שלך היא בעיה שלך ולי אכפת ממנה והצורך שלי בנגישות היא בעיה שלי והייתי רוצה שגם לך יהיה אכפת ממנה.

סביר שלמרות שלא יהיה מרוצה- יוכל לראות גם את הצד שלך.

מאחלת לך סיפוק בנתינה ויציבות פנימית- שיביאו ביניכם אהבה.

זלטי