בחור יקר.

קראתי את מכתבך בכאב ובהזדהות.

צר לי על בחור יקר כמוך, בחור חכם ורגיש – כפי שניכר מכל שורה ממכתבך – הנאלץ להתמודד עם דברים כל כך לא קלים. מצד אחד הרצון להיות נאמן לאביך ולכבדו, מצד שני הכאב מול התנהגותו, מצד שלישי הכאב על בני המשפחה הנפגעים ממנו, ומצד רביעי ההתמודדות עם דעותיו והשקפותיו הנראות לך לא נכונות.

באמת התמודדות לא פשוטה בכלל. מה עושים?

ראשית כל ברצוני לומר לך מתוך הנסיון, שעמידה בהתמודדות כזו מחשלת את האדם ונותנת לו כוחות וכלים גדולים להמשך החיים. הוא לומד להיות רגיש לזולת, לומד לזהות את המצוקה שסביבו ולהושיט יד, לומד להבין את האנשים שאתם הוא יפגש במהלך החיים, ומפתח חשיבה עמוקה על החיים ומשמעותם.

לא לעולם תהיה תחת חסותם של הוריך. לא ירחק היום ותצא לחיים עצמאיים, תקים משפחה ותעמוד בראשה, בעז"ה. אולי עכשיו זה נראה לך רחוק, אבל השנים עוברות מהר, ועוד תיווכח ששנות הבחרות הינן תחנת מעבר, הכנה לחיים האמיתיים. כל קושי שאתה חווה כיום הינו כלי להתקדמות, שורש לצמיחה ולביסוס איתן של החיים האמיתיים הממתינים לך מעבר לפינה.

השאלה היא מה עושים כדי שהקושי יהיה בונה ולא מפרק, מצמיח ולא מדכא.

ננסה לנתח יחדיו את ההתמודדות שאתה עובר ולראות כיצד ניתן לקבל אותה נכון.

כתבת שאביך מצד אחד הינו אדם טוב ביסודו, על כל פנים לפי ראות עיניך, ומצד שני הוא מתנהג בצורה שלילית בכמה תחומים. זה מצב בהחלט מכאיב ומבלבל. מצד אחד הרגש נוטה לקבל את האב כדמות חיובית, מצד שני הכאב על הדברים השליליים שהוא עושה יחד עם הכאב על הצער של בני המשפחה גורם לכעס עליו.

אולי ננסה להוציא את האבחון על אביך מחוץ לתמונה. מה הוא באמת? אדם טוב או רע? חושבני שלעולם לא תוכל לדעת. אין כלים לנער צעיר לשפוט בעל בעמיו המתמודד עם חיים מורכבים, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בנער המנסה להגדיר את אביו מולידו. זאת לא מערכת יחסים המאפשרת שיפוט מאוזן ושכלי. לא לחינם פסלה התורה קרובים לדון ולהעיד.

אין לנו אפשרות לדון את הורינו ולגבש עליהם עמדה אם הם טובים או רעים. אנחנו לא נמצאים בכלל במקום שמאפשר את זה. חז"ל אמרו "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", כי אין לנו כלים להבין מישהו שחווה חוויות שונות וחי במקום אחר מאיתנו. על אחת כמה וכמה שאין לנו כלים לדון את הורינו. הן משום שהם חיים במקום אחר לגמרי, והם משום שאנחנו ילדים שלהם. למרות שאתה בחור חכם וחושב כפי שניכר ממכתבך, אין לך כלים לשפוט את אביך. מערכת היחסים בין ילד לאביו לא מאפשרת את זה.

זה הצעד הראשון, ולדעתי הוא לא רק צורת פעולה נכונה ביחס לעצמך, אלא הוא צעד נכון ואמיתי כשלעצמו: לא לשפוט את אביך. אתה נער חכם וחושב, ודרכך בחיים שונה מדרכו של אביך, ומסתבר שהרבה יותר טובה – אבל עם כל זאת, אין לך כלים לדון אותו.

אבל למעשה, גם אם תחליט שבאמת אין לך שום עמדה על אביך, לא לטוב ולא למוטב, עצם הדבר שאיש כל כך יקר לליבך מתנהג בצורה לא ראויה ומכאיב לאנשים הקרובים לו – מאוד מאוד מתסכלת.

טבע האדם לרצות לראות באביו דוגמה של שלמות. ההורים שלנו הם העוגן שלנו בחיים. אדם מרגע פקיחת עיניו תלוי בהוריו והוא קולט את החיים בצורה כזו שאבא ואמא הם הבסיס שעליו החיים נבנים. הוא רוצה שהבסיס הזה יהיה יציב ואיתן ללא זעזועים. הוא רוצה שאבא יהיה אדם טוב, בעל אישיות בריאה וחזקה שניתן להסתמך עליה. וכשהוא מגלה שאבא עצמו רחוק משלמות וסובל מבעיות התנהגות קשות – זה מערער את הבסיס, משמיט את תחושת היציבות.

תחושה זו מאוד מציקה, וגורמת לרצון עז לשנות את הדברים, וכמה שיותר מהר ויסודי. איך עושים זאת? הדרך הנראית הפשוטה ביותר היא פשוט לנסות לשנות את אביך. כך הבעיה תיפתר מהשורש: כולם יהיו מרוצים ושמחים ביחד ואבא יהיה האבא הטוב והאידיאלי.

הבה נפנים שהאפשרות הזו לא מציאותית. היא מתוקה, מבטיחה ומלטפת – אבל פשוט לא קיימת.

כמעט אי אפשר לשנות אנשים, ואי אפשר כלל לשנות הורים. אבוד.

ואם אין אפשרות כזו בעולם שבו אנחנו חיים, צריך לנסות למצוא את הפתרון במקום אחר, שכן נמצא בידיים שלך וכן יתכן להיות בר ביצוע.

הפתרון הזה נמצא אצלך, בליבך פנימה: עכירות היחסים ביך אביך לשאר בני המשפחה היא עובדה קיימת. חוסר השלמות שלו והבעיות מהן הוא סובל – הינן עובדות קיימות. אבל הצורה בה אתה מקבל את זה – זה לכאורה נתון שאפשר לשנותו.

איך משנים את זה? איך עושים שהסתירות באישיות של אביך לא יכאיבו לך כל כך?

אני חושב על אפשרות.

כל אדם עובר תהליך ביחס למבוגרים שסביבו: הוריו, רבותיו, מורי דרכו. בתחילת דרכו הוא בטוח בתמימות שהם אנשים מושלמים, שהם מייצגים את האמת האבסולוטית היחידה. כל מילה של הגננת מתקבלת בחרדת קודש. השלב הזה הוא חשוב מאוד בגדילה, כי כפי שהקדמתי המבוגרים כפי שהם נתפסים בעיני הילד הינם הבסיס של החיים, העוגן שעליהם הוא נשען. אם הם לא יהיו מושלמים בעיניו הוא ירגיש שאין לו בסיס איתן לעמוד עליו.

לאט לאט הוא גדל וקולט שזה לא בדיוק ככה, העולם קצת יותר מורכב, גם אבא ואמא טועים. בגיל הבחרות הוא מתחיל למתוח ביקורת על הוריו ומוריו, ולפעמים ביקורת קטלנית. הביקורת הזו נובעת דווקא מהרצון העז לראות אותם מושלמים בשביל להרגיש ביטחון, וכגודל הציפיות כך גודל האכזבה שהוא חש כשהוא מגלה שהם לא כאלה. הוא כועס עליהם שהם לא מספקים לו את הבטחון שהוא זקוק לו, שהם לא מאפשרים לו להמשיך את חייו בתחושה המתוקה של עולם מושלם.

בדרך כלל באיזשהו שלב כשמתבגרים ויוצאים לחיים עצמאיים הכעס הזה פוחת. פתאום הילדים שכבר גדלו והקימו בתים מוכנים לקבל את זה שאבא ואמא הינם אנשים עם חולשות, הם פתאום מוכנים לסנגר עליהם והבין אותם. מהיכן זה נובע? מכך שהילדים הללו בגרו ונהיו אנשים לעצמם, וכבר אינם זקוקים למשען ולמחסה שההורים מעניקים בעצם קיומם. כשהם עומדים ברשות עצמם כאנשים בוגרים הם יכולים לראות את העניינים מפרספקטיבה נכונה, בוגרת ומכילה. הם קולטים את ההורים שלהם כבני אדם עם חולשות וקשיים ומסוגלים הרבה יותר להבין לליבם.

אולי יש אנשים שהקדוש ברוך הוא מצפה מהם לעשות את התהליך הזה בגיל יותר צעיר? מותר להניח שכן.

ואולי אתה אחד מאלה? גם כן ניתן להניח שכן.

אתה בחור חכם וחושב, ויש לך הסתכלות מעמיקה על החיים. אולי הקדוש ברוך הוא רוצה לקדם אותך כבר עכשיו למצב בוגר יותר מהממוצע של בני גילך ומצבך.

יתכן ומסתבר שאביך טועה בכמה וכמה דברים, כמו כל אדם, ואולי יותר מהממוצע.

לא קרה כלום.

יש לאביך חולשות, וכנראה יש לך את הכוחות להביט על זה במבט בוגר, שמוכן לקבל את העובדה הזו בלי להזדעזע. גם לך יש חולשות, והן לא תעלמנה מאליהן כשתהיה אבא. אפשר להבין את אבא, ואפשר בהחלט להחליט שהוא טועה בדרכו והתנהגותו אינה נכונה בעליל. להבין את זה – ולהכיל את זה.

העלית שאלה נוספת, בנוגע ליחס לגויים. זו כמובן שאלה מורכבת. המשנה במסכת אבות אומרת "חביב אדם שנברא בצלם", והכוונה לגויים, לפי הפירוש המקובל. יש חולקים וטוענים שאחרי שלא קיבלו עליהם שבע מצוות בני נח הם לא חביבים לפני ה'. כמו כן יש נידון סביב ההגדרה "אתם קרויים אדם ואים גויים קרויים אדם". זו סוגיה מורכבת, וחושבני שזה לא כל כך דחוף לברר אותה בזה הרגע. אחד ההבדלים בין תלמידי חכמים לאנשים פשוטים הוא ההבנה שהתורה היא מורכבת והרבה פעמים אין בה הכרעה חד משמעית. תשאיר לעצמך משהו להמשך…

על השאלה ההלכתית – האם היה מותר לך לומר אמן על קללה לגוי כשאביך מצוה אותך על כך – ההלכה נפסקה בשולחן ערוך שמצוה לשמוע בקול האב על כל פעולה שאינה עברה. אין איסור מהתורה לקלל גויים, כך שאם אביך מצוה על כך מותר לך ואתה צריך לשמוע בקולו מדין כיבוד אב.

ה' יהיה בעזרך למנף את הקשיים להצלחה ולהתקדמות, חזק ואמץ!

יעקב

[email protected]