שלום
יש חשיבות גדולה בצורה ששאלת את השאלה. ראשית כי שאלת החירות הרוחנית של נשים היא מעניינת. ושנית בגלל הדגש ששמת על חווית חירות. אני חושב שכדי להגיע לעומק העניין אנחנו צריכים קצת לטפל באותה חווית חירות, וממה היא נובעת. [אני מתנצל אם התשובה היא מעט מעמיקה, הסיבה לכך היא שהשאלה נוגעת בנקודה עמוקה]
אם נדבר על השאלה המציאותית האם אחנו חופשיים או כבולים הרי שבפשטות לעין אנחנו רואים חירות. אדם יכול לפעול בכל דרך שמתחשק לו, וגם אם הוא נמנע ממשהו זו בחירה שלו להימנע [מתוך פחד או כל סיבה אחרת] ובכל זאת כשמדברים על תחושת חירות מדברים על התחושה שהכל אפשרי, שהנפש מזדהה עם העובדה הפשוטה שאנחנו בני חורין [תמיד]
אם אכן מבחינה מעשית אנחנו בני חורין, ממה נובעת התחושה של עבדות? של כפייה? מהתחושה שיש ניגוד גבוה בין האישיות לבין הפעולות. בין מי שאני מזהה את עצמי מבפנים לבין הפעולות שלי. מהתחושה שבעצם הייתי רוצה לעשות משהו אחר אבל אינני יכול.. זאת אומרת שיש קשר עמוק בין התחושה של שליטה במציאות וניהולה לבין תחושת חירות. דהיינו ככל שהאדם מרגיש שהוא מצליח לשלוט במציאות כמו שהוא רוצה כך הוא חווה את חווית החירות שלו. וככל שהוא מרגיש שדברים חוסמים אותו לממש את הפנימיות שלו ככה הוא חש משועבד.
מבחינה טכנית אדם חרדי או גוי אירופאי די שווים בטווח החירות שלהם, לשניהם חלומות ושאיפות וכמיהות גשמיות ורוחניות שהיו רוצים לממש, ושניהם חווים תיסכולים סביב תחושת חוסר אונים ומגבלות היכולות [על ספת הפסיכולוג האירופאי יושב הצעיר מבכה את תיסכוליו ותחושת היעדר התקווה והמרחב בדיוק כמו בישראל] ההבדל העיקרי הוא במסר שהאירופאי מעביר שהוא מסור למימוש עצמי. כלומר הוא מבטא את האמונה שלו בערך של מימוש עצמי וחירות. משא"כ יהודי שומת"צ מבטא מסר של התמסרות לטוב לפני הכל.
ניתן להגדיר את זה כך: חווית חירות נובעת, מחיים הנובעים מפנימיות האדם ולא כפויים עליו מבחוץ. אדם שחווה את עצמו כמי שחייו הם ביטוי של הפנימיות שלו ולא של כפיה חיצונית [בלחץ חברתי או בכפיה של ממש] אני לא בטוח שבאמת צעיר אירופי הוא באמת רוצה להיות כל כך ספורטיבי, בחברה שבה כולם שואפים לאושר אישי וחומרי קיים לחץ מאוד גדול להציג אושר גם אם הוא לא באמת. יתכן שהצעיר המטופח היה מעדיף להרהר הירהורים רוחניים אבל החברה שלו בזה לכל אמת רוחנית כך שגם הוא חי בשעבוד.
בהנחה שחירות היא חיים המתנהלים בהתאם לרצון. נשאלת השאלה איזה חלק ברצון? האם דווקא הרצון הפנימי או כל רצון. לכאורה איננו קוראים לפעולה שבאה מכל רצון חירות כי גם פחד הוא רצון. זאת אומרת שההגדרה הפנימית של חירות היא חיים בהתאם לרצון המודע שלנו. כלומר לרצונות שאנחנו מזהים אותם כיסוד הזהות שלנו, ולא בהתאם לכל רצון חולף ועובר.
למשל גם העבד רוצה לא לקבל צליפת שוט ולכן הוא ממהר להגיש לאדונו קפה, זה לא נקרא חירות אלא שיעבוד, הגם שהוא עושה זאת מרצונו, משום שהוא לא בוחר בזה, והקפה לא מבטא את האישיות שלו בכלל אלא אך ורק את האישיות של האדון שלו.
מבחינה זו קל להבין את הקשר המקובל בעולם בין אדם החי חיי רוח לבין בן חורין. לא רק בגלל שהרוח לא ניתנת לכבילה, אלא בעיקר מפני שחיי רוח הם ליבת החירות. [הסיבה שצעיר אירופי מבטא חירות היא בגלל התחושה הרוחנית שקיימת סביב התעסקות באסתטיקה וההתמסרות אליה, אסתטיקה היא תחום בחיי הרוח]
אני מכיר אישה בת למעלה מתשעים וחמש. אישה מסורתית מבית חרדי שגדלה בבית ספר צרפתי ואח"כ עברה את הכיבוש הגרמני, את הקיבוץ, ופה בארץ הפכה להיות ציירת חשובה שזכתה בפרסים בינלאומיים. אישה זו חיה בחברה הכפרנית של תל אביב וכל פעם ששאלו אותה 'איפה, איפה אלוקים'? היתה אומרת ' כאן איתי, לידי' כמה חירות אומץ וביטחון פנימי זקוק אדם כדי להיות נאמן לעצמו. אותה אישה התאלמנה לפני למעלה מעשרים שנה, רוב הזמן היא בביתה מעבירה את זמנה בשיחה עם ה' עם בעלה ובציור וטיפול בבית [אין לה עוזרת] אם זו לא חירות מה היא חירות?
בתשובה הקודמת כתבתי על לימוד תורה משום שבדרך כלל זהו המרחב שבו בחורים מרגישים הכי כפויים, ומאידך זהו גם הפתח לחירות רוחנית – אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. באותה המידה גם צניעות היא המקום בו בהרבה מקרים נשים עשויות לראות בו כפייה אבל הוא גם הפתח לחיי חירות. כולנו מבינים שבת חורין לבושה בצורה מכובדת יותר משפחה.
למעשה גופה של החירות נובעת מהרוח, מהעצמי של האדם. אולם המימוש שלה נובע מאורח החיים שלו. אני מוצא בלימוד חירות, זה באמת פתח לעולמות אינסופיים. אולם צניעות במהות שלה נוגעת בחירות מכיוון אחר. על האישה הטיל הקב"ה את התפקיד האסתטי, בתפקיד זה יש עוקץ כי התעסקות אינסופית באסתטיקה מוביל לשעבוד לצופה. [זוהי בעיה ידועה באמנות] ולכן כדי לשמר על העצמיות [של האישה או לחילופין של האמן] עליה להבחין באותם גבולות עדינים שמבטאים מחיקה של העצמי שלה – תלות מוחלטת בצופה.
כאשר מבינים את מהותה של צניעות במקומה הראוי לה ניתן להבחין באיזה מובנים היא קשורה לביטחון עצמי, לפנימיות, לעמוד שדרה, לרוחניות, לעצמיות, כל אלו קשורים בקשר הדוק למושג חירות. אינני אומר שזה קל למצוא זאת כך אבל אני בהחלט מכיר נשים שמצאו בצניעות בדיוק את התכונות הללו. אותה אישה חשובה שהזכרתי, היא מאלו [היא לא היתה מוכנה ללבוש בגד בצבע אדום מעולם, למרות שלא הכירה את ההלכה, ולמרות היותה אישה מרשימה ביותר]
החירות בנשמתה היא מהות, ואיננה תלויה בפעילות מסוימת ובכל זאת ניתן לבצע פעולות שאם עושים אותם מתוך מכוונות לחירות הם יכולים לקדם את חווית החירות. אני מצטט פה מתוך רשימה אישית של פעולות שאני מבצע כדי לממש את החירות האישית שלי, ניתן לראות מתוכה שלימוד תורה הוא לא תנאי לחירות פנימית:
היכולת להיעזר
להינות מהחיים הטובים בצורה פשוטה
עצמאות מחשבה
התבודדות
טבע
לקום מוקדם
דרך ארץ ונימוס
ללמוד שחיה
שמירה על הבריאות [כושר, תזונה, צחצוח שיניים]
חברים לא שיפוטיים
לחיות עם סולם ערכים
ניהול זמן בהתאם לערכים האמיתיים
ענווה
ביטחון בה'
ביטחון עצמי
ידיעת הלכה
לבוש נקי מסודר ויפה
בית נקי ומסודר
זו היא רשימה חלקית, אבל עיקרה חיים פנימיים עשירים ופוריים. אין הכוונה לכך שחיים אסתטיים אינם חשובים ואינם מבטאים חירות, החיצוניות חשובה ומוערכת מאוד. אבל רק כאשר יש מאחוריה עוד קומות וחדרים של חיים פנימיים עשירים שאינם תלותיים, שנובעים מחומרי הגלם הבסיסיים של הקיום.
מקוה שהייתי לעזר
יוסף
דלג לתוכן
תגובה אחת
בס"ד
יישר כח על התשובה!
לעניות דעתי הדרך להרגיש חירות ולעבוד את ה' בצורה מעולה זה להבין את המהות של המצוות ולהבין כמה ה' אוהב אותנו.
ולזכור שהקב"ה נתן לנו את המצוות גם לטובתנו על אף שזה נראה מגביל לכאורה למשל בצניעות אני אכתוב בקצרה ממש נכון זה באמת נראה מגביל לכאורה אבל הקב"ה אוהב אותנו ורוצה שאנו נרוויח הנאה הכי גדולה שאפשר בעולם הזה וגם נזכה לשכר עצום בעולם הבא!
נתן לנו מצוות כעין הוראות יצרן (בורא העולם)איך ניתן גם להרוויח הנאה בעולם הזה בצורה מירבית וגם לזכות לשכר עצום בעולם הבא!
כמו להבדיל שבקניית מכשיר חדש ישנם הוראות הפעל..
בתור אחד שלמד את הנושאים האלו לעומק אני חייב לציין שמט ששומר על עצמו שומר נגיעה , עיניים , ברית וכן בת ששומרת צניעות ונגיעה בסופו של דבר לטווח הארוך היא הכי הכי מרוויחה כי כשאדם רוצה משהו והוא מתאפק אז ממילא אח"כ ההנאה שלו במסגרת הנישואין תהיה הרבה הרבה הרבה יותר גדולה וזה גם אחד היתרונות של שמירת נידה שדווקא הריחוק זה מה שמרענן את הקשר וגורם לרגש אהבה והתחדשות(זה כמו שאם אדם יאכל כל יום פיצה אז זה יימאס לו) גם שימו לב שדווקא הזוגות שהם מודל לסוגיות מעולה זה אלו ששמרו על עצמם..ואני מדבר מניסיון בתור אחד שבעבר התקשה קצת בשמירת העיניים ברגע שהבנתי את זה והבנתי כמה ה' אוהב אותנו ודואג לנו אז בס"ד קיבלתי חשק עצום לשמור והרגשתי שזו החירות האמיתית!