שלום לך.
השאלה שלך מעניינת מאוד, ועוררה בי מחשבות, היא נראית שאלה פשוטה, אך היא מקפלת בתוכה, כמה עומקים, וכמה שאלות.
תודה לך על הזכות להשיב לשאלה זו.
אחת הנקודות שנגזרות משאלתך היא. האם אני לא בסדר שאצלי זה לא ככה? או האם אני גם צריך להתחיל לחיות ככה? וכן הלאה.
באופן כללי הנושא של התנהלות כלכלית הוא מלא ביצרים, ורצונות, וגם התחבטויות. והוא מרחב פעולה נרחב לעבודת מידות ולבירור עצמי, ולכן השאלה שלך כל כך חשובה.
הייתי מעמיד את השאלה שלך גם על הציבור הכללי, גם בציבור הכללי, לא כולם מרוויחים הרבה, ובכל זאת יש הרבה שמוציאים הוצאות גבוהות וחיים ברמה גבוהה. גם זה הכיצד?
אם כי, רכישת דירות להשקעה על ידי בעלי הכנסה נמוכה, זהו לדעתי דבר שפחות שכיח במגזר הכללי.
אם נתמקד לרגע בנקודה הזו של רכישת דירות, על ידי בעלי הכנסה נמוכה. ההבדל בין המגזר שלנו למגזר הכללי, לדעתי נובע מכך, שבמגזר הכללי אנשים מעוטי יכולת, הם גם בד"כ פחות משכילים ופחות אמביציונריים, וממילא פחות שואפים גבוה, ופחות מצפים מעצמם.
לעומת זאת במגזר שלנו, חשוב להבין ולהתבונן בזה, שמיעוט היכולת נובע מבחירה! ואדרבה אם האברכים היו מחליטים לצאת וללמוד מקצועות, ולהתפרנס, מן הסתם היו מתפרנסים בכבוד יותר מאשר מקביליהם במגזר הכללי. מאחר והמשמעת העצמית אצלינו גבוהה יותר.
מאחר ומיעוט היכולת נובע מבחירה, האיכות האנושית של אותם מעוטי יכולת, היא גבוהה מאוד. והאמביציה והשאיפות הינם כשל העשירון העליון במגזר הכללי (אני מתבטא לצורך משל).
ועל כן, גם אברך שחי על פת לחמו, כבר שנתיים שלוש אחרי החתונה מתחיל לחשוב על דירה להשקעה, ומנסה לחשוב מהיכן הוא מגרד את השקלים הדרושים להון העצמי. (והשאר על ידי משכנתה שהשכירות תכסה את רובה).
נקודה נוספת, התרבות שלנו, שקונים דירות לילדים לחתונה. או לפחות מעמידים הון מסויים לילדים לצורך קנית דירה. נראה שהיא עוד מזמן חז"ל, אבל בכל מקרה אם אינני טועה, אחוז בעלי הדירות במגזר החרדי, גדול בהרבה מאחוז בעלי הדירות במגזר הכללי, [באופן יחסי לאחוז באוכלוסיה]. וזה בגלל התרבות שההורים מסייעים ברכישת דירה לחתונה, יחד עם האפשרות לקחת גמחי"ם והלוואות גדולות מבני משפחה. יחד עם האומץ והשאיפה והתפיסה החברתית, של היכולת להיות בעל נכסים נוספים.
כל אלו יחד חוברים למציאות בה אברכים גם הם מעוטי יכולת כלכלית, אך לא מעוטי יכולת מנטלית ואישיותית, ואומץ, לארגן את ההון הראשוני הדרוש לקניית דירה או דירות נוספות.
וכעת לגופה של שאלה. כיצד ניתן לחיות רמת חיים גבוהה. לצאת לחופשות. לקנות בגדי מותגים. וכל זה כאשר מכניסים הכנסות נמוכות.
חשוב להבין כמה דברים.
לא כל הנוצץ זהב, ולא כל הזהב נוצץ!
ראשית, אולי מפתיע לדעת, אך יש הרבה מאוד! אנשים גם במגזר שלנו, שמשתכרים הכנסות גבוהות מאוד. אם זה במקרה שהאשה עובדת במשרה בכירה. ואם זה הבעל שאולי מצא דרכים למקסם הכנסות גבוהות. רק לאחרונה ישבתי לשיחת מכירה עם זוג בני פחות מגיל 30, שהבעל אברך + סופר סת"ם, ואשתו עובדת במשרה פשוטה, לצורך העסקה הם היו צריכים לפרט על הכנסותיהם, ואני נדהמתי לשמוע, שחברי לקהילה, שחשבתי שחי מהיד לפה, הוא ואשתו יחד מכניסים למעלה מ 40,000. והם עוד צופים הגדלת הכנסות בשנים הקרובות.
חשבתי שזה מקרה ייחודי, אבל כשהמשכתי לזוגות הבאים המקרה חזר על עצמו בוריאציות שונות, וכל זה מאברכים שהמראה החיצוני שלהם, ואורח חייהם, לא מלמד על כך.
במאמר מוסגר, לאחרונה כבר המלצתי לכמה ראשי כוללים, שאין להם מה לנסוע לחו"ל לגייס כספים. יש מספיק אנשים בעלי הכנסה גבוהה מאוד, כאן בארץ. אולי זה לא המושגים של עשירי חו"ל, אך בהחלט אפשר לבסס כוללים גדולים וחשובים על תרומות מנדיבים כאן בארץ. רק צריך לאתר אותם נכון ולהתחבר אליהם. יש מספיק כסף בארץ. ויש המון כאלו.
זה הזהב שלא נוצץ. יש הרבה אנשים שהם באמת אמידים, והם לא מתנהלים כאמידים.
מאידך חשוב מאוד להבין דבר אחד, כשאנחנו יוצאים לחנויות ורואים אנשים מעמיסים בגדי מותגים לעגלת הקניות. צריך להבין, שכעת אנו רואים רק את אלו שבחנות! כמה הם? עשרה אנשים? עשרים? כמה אנשים לא נמצאים כאן??? הרוב הדומם!
העין שלנו תופסת במהירות יותר את הדברים הבולטים, את אלו שיצאו לנופש בבית מלון יוקרתי, עם רכב יוקרתי. שלושה ארבעה אנשים מסביבנו עשו זאת. וזה תופס לנו את כל המציאות.
האם ראינו את כל אלו שלא יצאו לנופש? בוא נניח שהם יותר נדירים. אך האם ראינו את כל הרוב הדומם, שיצא לנופש פשוט? להחלפת דירות? או לצימרים ברמה לא גבוהה? האם ראינו את כל אלו שיצאו לנופש על מיטלטליהם, משפחות ברוכות ילדים, עם מזוודות שנסעו באוטובוסים לצפון, ונגררו עם המזוודות כל הדרך?
השנה, בבין הזמנים אב, הייתי במירון, הסתכלתי וראיתי עשרות (!) משפחות, שאכן יצאו לנופש, אך יצאו באוטובוסים בחום הכבד ממתינים זמן רב לתחבורה ציבורית, עם מזוודות וילדים. עולים במעלה ההר, עם מזוודות כל ילד סוחב משהו, וככה מתחלקים בנשיאת המטען. מן הסתם דירות הנופש היו ברמה תואמת.
האם שמנו לב, לאברכים שלבושים בבגדים לא מחמיאים, ולא מחליפים אותם בגלל חיסכון?
האם ראינו את המשפחות שמצמצמות רכישות במכולת, משיקולי תקציב?
העושר צועק, העוני שקט. ייתכן שאנחנו רואים את 30% שמבזבזים, וקונים, אבל 70% שחוסכים, פחות בולטים. כי אי עשיה, היא דבר פחות בולט בטבע. (האחוזים שנקטתי הם רק לצורך הדוגמא).
יש מושג שנקרא הרוב הדומם, משתמשים בו כתגובה להפגנות צעקניות. אנחנו יכולים לראות עשרות אלפים בהפגנה גדולה וקיצונית, עשרות אלפים זה המון. ואפשר להתרגש מזה מאוד. אך התשובה האמיתית היא, מה באמת חושב הרוב הדומם? אם אני כמנהיג מסיק שהרוב הדומם חושב אחרת מהמפגינים, אני יכול להיות רגוע. כי הרוב הדומם הוא לא עשרות ומאות אלפים, אלא מיליונים.
הייתי רוצה להצביע על זווית נוספת.
החיים והאנשים הם לא דיכוטומיים, שחור לבן.
יש אנשים שחוסכים כל השנה, אבל יש דברים שחשובים להם, ושם הם מוכנים לבזבז. נניח נופש או אירוע משפחתי, או שיפוץ, או כל רעיון אחר. אז הם חיים בבזבוז, או בצניעות? תלוי. יש הוצאות שהם חוסכים בהם, ויש הוצאות שהם מרשים לעצמם. אבל בדרך כלל אנחנו נתפסים יותר, למה שהם מרשים לעצמם.
יכולה להיות משפחה שמתנהלת בצניעות ב80% מהחיים שלה, וב20% היא מתנהלת כעשירה. אבל אותנו יתפוס הרבה יותר ה20% בזבוזים, מאשר ה80% חיסכון. כי את החיסכון לא רואים, וגם פחות מספרים עליו. את הבזבוז רואים ומדברים עליו.
כמו כן, יש אנשים שעברו בשנים הראשונות שלהם תהליך של חיסכון מואץ, ורמת חיים נמוכה. וייתכן שאף חיו בדוחק רב מאוד. ולאחר כמה שנים רווח להם, עם העליה בגיל הרבה פעמים יש עליה בשכר, (לא בהכרח, אך זה יכול לקרות). ושוב גם שם, משפחה ש15 שנה חיתה בצמצום, ופתאום חיה ברווח. כשאנחנו מסתכלים מהצד, אנחנו יכולים לראות את הרווחה כאילו היא היתה כאן תמיד. וזה לא נכון.
יש עליות, יש מורדות, והעין שלנו נוטה לתפוס את הדברים הבולטים אצל האחרים, שזה בד"כ הדברים מנקרי העיניים.
זווית נוספת. בציבור שלנו יש יחסית יותר אפשרויות לרכוש פריטים מוזלים, כמו מכירות שכונתיות, גמחי"ם למיניהם, וכדו'. ויש תרבות של צריכה מוזלת. כמו גם תרבות של חסכנות מסויימת. הדברים הללו יחד, מאפשרים מחיה טובה יותר, ולפעמים יוצרים אפשרויות כלכליות טובות יותר.
לגבי ההנהגה שאנחנו צריכים לסגל לעצמינו. מוזכר הרבה בראשונים, ובספרים. שאדם שמתחבר עם חולים או עניים הוא מאושר יותר. ושמח יותר. ויש בזה היגיון פשוט, הוא שם לב הרבה יותר לכמה טוב לו. ובמקרה הזה, אדם ששם יותר לב, לצדדים החסכניים בציבור, ומתחבר אליהם, ומשווה את עצמו אליהם, נהיה לו טוב יותר, והוא מרגיש פחות צורך לבזבז. הוא באמת הופך להיות יותר עשיר, כי הוא באמת יותר שמח בחלקו. ויש לו פחות צורך להוציא, ובסוף נשאר לו יותר כסף ביד. אבל העיקר הוא, שהוא יותר שמח.
לכן חשוב לנו לראות תמונת מבט מאוזנת, וללמוד מזה ולהסיק מסקנות לגבי עצמנו, לפי יכולותינו האמיתיות.
בברכה
יצחק ד.
דלג לתוכן
4 תגובות
שלום יצחק.
התשובה שלך באמת מנוסחת בטוב טעם. יש משהו שובה לב בנקודת המבט האופטימית והעין הטובה שבה אתה מסתכל על הדברים.
עם זאת, כשאני מנסה לחבר את זה למספרים היבשים שהשואלת הציגה אני מרגיש שהחידה שלה נשארה די פתוחה.
לגבי האיכות האנושית והאמביציה של האברכים
אין ספק שמדובר באנשים משכמם ומעלה. העניין הוא שבשוק התעסוקה של היום נראה שאמביציה וכישרון לבדם לא תמיד מספיקים כדי לייצר הכנסה גבוהה מידית… שוק העבודה דורש מתודולוגיה, שפה וכלים מקצועיים שלוקח זמן לרכוש. הנתונים של הלמ"ס מראים שגם כשהציבור שלנו יוצא לעבוד, רמות השכר עדיין נמוכות יותר מהממוצע. על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה מסוף שנת 2025 גבר חרדי עובד מרוויח 49 אחוז משכר של גבר לא חרדי. זה אבסורד, תבין את המספרים! זה פחות מחצי!! , כך שהפוטנציאל גם אם קיים, הוא לא מתרגם לשכר…
נגעת בנקודה מעניינת של רכישת דירות להשקעה על ידי זוגות צעירים.
הרעיון ששכירות תכסה את המשכנתה היה אולי נכון בעבר אבל בסביבת הריבית של היום לרוב נוצר תזרים חודשי שלילי שמקשה עוד יותר על היומיום כך שהשאלה רק מתחזקת..
אגב, מבחינה פיננסית, אולי נכון שיש יותר מודעות בציבור החרדי לחיסכון אך בציבור החרדי החיסכון מופנה לקניית דירות ובציבור החילוני לרוב החיסכון מתרגם להשקעה במדדים עולמיים כמו ה-S&P 500 או הנאסד"ק שם התשואה לטווח ארוך יכולה להיות משמעותית מבלי להיחנק מהחזרים חודשיים והתעסקות עם שוכרים. כך שגם מהבחינה הפיננסית וההתנהלות הכלכלית יש לציבור שלנו מה לשפר…
הזכרת גם את נושא הגמ"חים והעזרה ההדדית בציבור.
זו באמת תופעה מדהימה שאין בשום מקום אחר. יחד עם זאת כשאנחנו מנסים לפתור את המשוואה של השואלת, הלוואה היא בסוף התחייבות שצריכה לחזור.
זה אמנם מאפשר תמרון בטווח הקצר וגלגול חובות, אבל קשה להסביר איך זה יכול לממן רמת חיים גבוהה ושוטפת לאורך זמן בלי לייצר בור כלכלי.
האם כוונותיך היו שהציבור שלנו חי על הלוואות כדי לחיות ברמת חיים גבוהה, לא את זה הבנתי מרוח הדברים.
השואלת כיוונה ספציפית לאלו שמוציאים הון על מותגים יקרים וחופשות אסטרונומיות. ההסבר על ה"רוב הדומם" שחי בצניעות ונעזר במכירות שכונתיות הוא יפהפה ואולי נכון למשפחות רבות אך דבר ראשון אי אפשר לנצח הוצאות ליבה של שבעה ילדים אפילו עם ההסתפקות הזאת במועט… משפחות ברוכות ילדים שנפוצות בציבור שלנו אמנם כנראה חיות ברמת חיים פחותה אבל עדיין, העוצמה של השאלה חזקה מאוד. איך יתכן! עדיין, אפילו ברמת חיים הפשוטה! החיים יקרים גם כשמצטמצמים וזה לא עונה כשמסתכתים על המספרים…
בנוסף זה לא ממש פותר את החידה לגבי אותם אלו שהיא תיארה, שחיים בצורה שקשה להסביר ביחס להכנסה חרדית ממוצעת.
בסופו של דבר יש כאן חידה שלדעתי לפחות לא נפתרה..
ייתכן שפשוט אין הסבר מתמטי אחד שמניח את הדעת לאיך הקצוות נפגשים, והפער בין ההוצאות המנקרות עיניים להכנסות יישאר תעלומה שקשה להסביר רק על ידי התנהלות פיננסית.
תודה למגיב,אני זו ששאלתי את השאלה ואני חושבת שהצדק עימך.זו סוגיה לא פתורה ולא מובנת וזה מחזיר אותי שוב לשאלת האם יש ניסים.ואינני מדברת על הוצאות מנקרות עיניים,בכלל לא,אני מדברת על היומיום.על שכר לימוד,ביגוד,דיור,ולמעלה מזה שמחות ,חתונות וכו'.
אכן, אתם מחדדים את השאלות היטב. בצורה יפה מאוד.
ואני מודה לכם על כך, ועל הזכות להשיב לשאלות החשובות הללו. עד כמה שידי מגעת.
ראשית, אינני כלכלן, כך שאינני מתיימר להסביר את מצב המאקרו כלכלה של הציבור, כי זה דורש המון נתונים, הדורשים המון מחקרים אמפיריים. כמו למשל כמה באמת הציבור משתכר? (כולל מלגות, וכולל כל מיני הכנסות מהצד) מהו אחוז הגברים החרדים העובדים באמת? לא הכל מדווח. האם הציבור שלנו יודע לחסוך יותר מהציבור הכללי? כלומר לנצל את הכסף בצורה יותר מיטבית בכל הקשור לניהול המשפחה ורמת החיים? ועוד ועוד.
כל זה אני לא באמת יודע לענות, זה דורש מחקרי עומק.
מה שכן היה חשוב לי להעמיד בתשובה. הוא לגעת בכמה נקודות.
בעיקר לגעת בנקודה שקשורה אלינו ומשליכה לחיים שלנו ברמה המעשית. שלא נחשוב שאם אחרים מוציאים חופשות יקרות למשל, אז גם אנחנו נעשה זאת, או נצפה מבן הזוג שלנו שישקיע בכך, בגלל ש"כולם עושים כך".
כי חשוב לשים לב, שהכולם הזה, זה לא כולם, אלא חלק עושים כך וחלק עושים כך. פשוט אנחנו רואים את אלו שמוציאים ומבזבזים סכומים גדולים, והם בולטים יותר. אבל אם נבדוק באמת, לדעתי רוב הציבור חי לפי רמת החיים האמיתית שלו, ולא חי מעבר ליכולות שלו.
ומסתבר גם שאלו שחיים ברמת חיים גבוהה כזו כמו שציינתם, לדעתי הם פשוט משתכרים סכומים גבוהים יותר ממה שאנחנו חושבים.
וזו הנקודה השניה שרציתי לומר, שיש הרבה מאוד אנשים עשירים – אמידים – בעלי יכולת כלכלית, בציבור שלנו, למרות כל הסיפורים על עוני ומחסור. וזה לא סותר את הסיפורים הללו.
פשוט יש כאלו, ויש כאלו, וחשוב מאוד להבין, שיש הרבה אמידים. כן, הם ישנם, והם נמצאים ליד כל אחד ואחד מאיתנו, והרבה מאוד פעמים אנחנו לא יודעים, כי לא כל הזהב נוצץ.
יש לי אברך בקהילה שמתייעץ איתי איפה להשקיע כמה מיליונים במזומן! (וזה מלבד כל הנכסים שיש לו), ונוסע על רכב ישן נושן שווה לא יותר מ10,000 ₪.
אמנם ייתכן מאוד שאלו שכן מבזבזים וניכר לעיניים, הם שייכים לקטגוריה הזו של האמידים, ובעלי היכולת, רק בשונה מהידיד שלי, הם כן החליטו לבזבז, וליהנות יותר מהכסף שלהם.
אז שוב, לגבי השאלה איך הציבור חי ומבזבז סכומים גדולים על מותרות?
אני רוצה לומר שייתכן ופשוט אלו שמבזבזים, זה אנשים שיש להם!
ייתכן שאם לא היו מבזבזים היה להם יותר, והיו יכולים להתנהל כלכלית נכון יותר. וכו'. אבל זה כבר דיון אחר.
לגבי מה ששאלת על האיכות האנושית, למה היא לא מתבטאת בשכר? אינני מכיר את הנתונים. אבל שוב, הנושא שאני עסקתי בו הוא לענות על השאלה איך אברכים שמשתכרים סכום X , קונים הרבה יותר דירות, למגורים ולהשקעה, מאשר אדם חילוני שמשתכר את אותו סכום X. ולזה מאוד קשור אמביציה ושאיפות. אכן, מן הסתם אם אותו אברך יצא לשוק העבודה הוא ישתכר נמוך יותר מאחרים במגזר הכללי בגלל חוסר בהשכלה אוניברסיטאית, ואולי גם פחות מקומות עבודה פתוחים בפניו. אך לא בזה עסקינן. אלא בנושא של דירות להשקעה.
כנ"ל נושא הגמחי"ם, וודאי שמי שלוקח גמ"ח בשביל לקנות אוכל, ולחיות את השוטף הוא בבעיה, והוא חייב למצוא פתרון, אנחנו לא מדברים על זה.
יש הלוואה טובה, ויש הלוואה גרועה. הלוואה גרועה היא הלוואה לצורך מחיה שוטפת. אך הלוואה טובה היא הלוואה לצורך קניית נכסים והשקעות, ושוב על זה דיברתי, שבמגזר שלנו ייתכן וקל יותר להגיע לדירה בגלל יותר גישה להון. כאשר הגמ"ח יכול להשלים את ההון העצמי, או להיות בדיוק התוספת הדרושה להון העצמי שתמנע את התזרים השלילי, בשכירות – משכנתה. ולבסוף אם הלוואה זו מייצרת ללוה תשואה טובה לכסף זו דרך מקסימה להרוויח עוד.
מה שהערת לגבי השקעות. ותזרים שלילי בין שכירות למשכנתה. הכל כמובן תלוי בגובה ההון העצמי שהזוג מביא. אמנם הערת טוב ונכון, שאכן בד"כ כיום בקניית דירה להשקעה מגיעים לתזרים שלילי מסויים. ואכן לא לגמרי דייקתי בכך שאמרתי שהשכירות מכסה את המשכנתה. אך זו לא ליבת השאלה.
ובכל זאת, אם התזרים השלילי הוא לא גבוה במיוחד ביחס להכנסות, ניתן להסתכל עליו כאפיק חיסכון מצויין, כך שאם הזוג הפרישו איזה סכום סביר לתזרים שלילי ועל ידי כך רכשו נכס, ולאחר כמה שנים הרוויחו עליו הון, אז התזרים הפך לחיובי מאוד 😊
הכל כמובן תלוי ביכולות ובגובה ההכנסות.
מה שהבאת כדוגמה שאצלינו ההשקעות הולכות לרכישת נכסי נדל"ן, ובציבור הכללי ההון הולך לרכישת מניות. ייתכן מאוד שאתה צודק. אך היא הנותנת. עוד סיבה למה אצלינו מרוויחים הרבה יותר.
מסיבה פשוטה, למרות שהרבה מחקרים נעשו על ה100 שנה האחרונות אם עדיף נדל"ן או מניות? ולא הגיעו למסקנות חד משמעיות. משמע שנדל"ן ומניות שווים.
אך יש לזכור נקודה אחת פשוטה, והיא המינוף.
בנדל"ן בארץ לזוג צעיר יש מינוף של פי 4 על ההון, ובניכוי ריבית נניח שהגענו לפי 3.5 – 3.
אמנם גם במניות ניתן להתמנף, אך לא באותה עוצמה, וגם למי שרוצה להתחכם ויודע לעשות זאת, עדיין רוב האנשים לא מרגישים בנוח להתמנף על מניות. התחושה היא, שים את הכסף על המדדים, והם יעשו את העבודה. וזה נכון! אבל לקחת הלוואת כנגד זה, ולהשקיע שוב, פחות מצוי, וגם ההחזרים יהיו הרבה יותר גבוהים. כי אם אינני טועה, אין שם שם פריסת החזרים ל30 שנה.
אם כן, אם העובדות שכתבת נכונות, זו עוד סיבה להסביר שהציבור שלנו מרוויח יותר מהציבור הכללי בנושא ההשקעות. אמנם זה קצת יותר חונק, אך בכל זאת זה יותר כלכלי.
לבסוף שאלתם אם הציבור חי בנס?
אז למרות כל ההסברים היפים שכתבתי, אני אישית חושב שכן. הייתי יותר משתמש במילה ברכה.
כי למרות כל ההסברים, אני עדיין לא יודע להסביר את כל התופעות בציבור.
איך בעל אברך ואשתו גננת, יודעים לחתן 10 ילדים ולתת להם הון עצמי לדירות. וחיים בדירה משלהם?
ואני לא יודע להסביר איך אברך שדיברתי איתו בימים האחרונים בעקבות השאלה, ואשתו עובדת במשרה פשוטה, ולא מכניסה במיוחד, מדווח לי שהצליח לחסוך סך של 500,000 ₪, במשך 6 שנות נישואים!
ועוד הרבה תופעות שאני לא יודע להסביר.
אמנם צריך לעבור משפחה משפחה וכל אחת יש לה את ההסברים שלה, אך בסוף אני חושב שקוראים לזה ברכה.
יש לנו בתורה פרשת והיה אם שמוע שמספרת על כך שאם ישמרו את מצוות השם, תהיה פרנסה בשפע. ויש לנו את פרשת המן שמלמדת על כך שהשם זן ומפרנס. כמו שמספרים חז"ל על דורו של ירמיהו שאמר להם, מפני מה אתם לא עוסקים בתורה? אמרו לו וממה נתפרנס? הלך והוציא להם את צנצנת המן, והראה להם שאבותיהם היו מתפרנסים בנס, ויכולים לסמוך על הנס.
ויש לנו את הרמב"ם שכל איש מבאי עולם שפרק מעל צווארו את עול החשבונות הרבים, והלך ישר כמו שעשהו האלקים, שהשם יספיק לו את הדבר הראוי לו.
וזה כל התורה וכל הדת, להשען על הבורא בביטחון.
מה זה נס ומה זה ברכה?
נס זה אברך שהולך ופתאום מוצא אוצר בבית, זה פחות קורה.
אבל כן אני חושב שיכול להיות שבדיוק הוא בא לקנות דירה, ובדיוק המוכר הוריד את המחיר, ובדיוק המחיר עלה, ובדיוק היה פינוי בינוי. ועוד הרבה בדיוקים כאלו, שקורים בכל מיני תהליכים ועסקאות, ומשרות, וכדו'. בחיים שהם יכולים להיות צינור של ניסים נסתרים.
נקבע בשו"ע ההולך למדוד את גרנו, קודם שמודד, מברך ברוך הנותן ברכה בכרי הזה.
כלומר שכלכלה זה לא בדיוק מספרים. אדם זרע כך וכך קילו, וצמח כך וכך טון. ועדיין הוא מתפלל ומברך שיהיו יותר חיטים ממה שהוא באמת קצר. זה המושג של ברכה, אבל זה קורה בסתר, לא בגלוי לעין, אם זה גלוי זה לא יקרה. אחרי שהוא מדד, לא יכולים להתווסף חיטים, כי זה כבר יהיה נס.
אין לי הסבר מדוייק לכלל התופעות, ואין לי יכולת להסביר את כל התמונה. אך כן חשוב להבין.
א. יש הרבה אמידים בציבור שלנו. לא כולם עניים.
ב. הרבה מאלו שאינם אמידים, פשוט חיים רמת חיים נכונה, ולא גבוהה. ופשוט האמידים בולטים לנו.
ג. יש מושג של ברכה נסתרת מהעין, בצירוף של התרחשויות שפתאום קורות שאני מאמין שהם מסבירות את התופעה של הציבור שלנו.
ד. וגם לדאבוננו יש כאלו, שנופלים לחובות בעקבות התנהלות כלכלית לא נכונה, או בעקבות חתונות ילדים וכדו'. כן, יש גם כאלו. כלומר לא כולם זוכים לברכה הזו.
אז התמונה היא לא שחור לבן.
זה לא שלכולם יש ניסים, ולא כולם עשירים, ולא כולם עניים, יש כאלו ויש כאלו. וכל אחד הוא סיפור בפני עצמו. יש הרבה גוונים, ויש הרבה סוגים וגוונים של אנשים, וכל אחד יש לו את המסלול שלו. לא הייתי מצביע על כך שהשכן יצא לחופשה יקרה, ולהסיק מזה שכל הציבור יוצא לחופשות יקרות. יש כאלו ויש כאלו, וכן על זה הדרך.
קראתי את השאלה, וגם את התשובה, והאמת? כואב לי.
אני עוסקת במשרה נחשקת, שאולי נחשבת כמכניסה. איך אין הקומץ משביע את הארי. בעלי ואני מפרפרים כל החודש, ועדיין חיים על הלוואות. מסיימים לשלם חוב אחד ולוקחים אחר ומרגישה שאנחנו בבור בלי תחתית.
אז כן אנחנו חרדים. ובעלי לומד חצי יום- ובחצי השני הוא עוסק במשרה שגם מאפשרת לו ללמוד תוך כדי, ועדיין. הקושי הכלכלי הוא עצום.
נכון- יש תחומים בהם אני מתנהלת כמו עשירה- שזה בריאות המשפחה שלי. יש לי 2 ילדים עם בעיות רפואיות כרוניות וכאן אני לא מתקמצנת ומוציאה כל מה שצריך כדי שירגישו טוב. המשפחה המורחבת נתפסים רק על העניין הזה ורומזים לי שאני בזבזנית, או שהמצב הכלכלי שלי בסדר גמור. אבל הם באמת לא יודעים עם מה אני מתמודדת.
אז שהשואלת הראשונה תדע-
ב20 שנים האחרונות נעשו שינויים מהותיים מאוד בכלל הציבור שהשפיע ישירות על רמת החיים ואורח החיים של בני התורה.
אם פעם קיבלו קצבאות ילדים 1500 שח לילד, אז היום על 6 ילדים אני מקבלת איזה 700 שקל מסכנים, שלא מספיקים לכלום. ואם פעם חלב היה עולה 2 ש"ח לשקית אז היום הוא עולה 8. דירה היה ניתן לקנות בעבר ב350-400 אלף ש"ח והיום אי אפשר לדבר על פחות ממליון. (אלא אם את קונה צריף).
אז כן- המצב היום באמת הרבה יותר קשה. המיסים בירח וכולנו סופגים את זה. ולא אני לא ממש רואה ניסים למרות שבעלי אברך. ולצערי אנחנו עובדים יותר ויותר שעות רק כדי לשרוד.
אז מצטרפת לשאלתך, ומחזקת אותך ואותי ואנשים שכמוני מתמודדים עם הנסיון הבלתי אפשרי הזה.