תשובה:

שלום וברכה שואל יקר. הנני מתנצל על איחור התשובה, ימים טרופים אלא מקשים על סדר יום תקין.

שאלתך קסומה.

ניכר ממנה שמצפונך מבקש אמת, בעת שהנך בא לגבש את תפיסתך התורנית.

טרם אתייחס לשאלתך, אם יורשה לי לומר כבדרך אגב, כי העובדה כשלעצמה, שהנך שוקל בנפשך תהייה זו היא מעוררת הערכה.

כדי להשיב לשאלתך, הבה נעיין במקורות חכמי ישראל העוסקים בשאלתך.

“עֲשֵׂה לְךָ רַב”:

המקור הבסיסי להנחיה בה מוטל על האדם לתור אחרי היצמדות לרב, מובאת לראשונה במסכת אבות (א, ו):

“עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר”.

פרשני המשנה הציעו מספר הסברים להוראה זו:

רבי משה בן מימון (1204, פוסטאט, מצרים) בפירושו למשנה (שם) כותב כי דברי המשנה מוסבים על עניני לימוד. לפיו, לימוד עצמאי תועלתי במידה זעירה לעומת לימוד מאדם אחר, ובוודאי מסמכות רבנית. ובלשונו:

“שהלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר. אף אם היה כמוהו בחכמה, או למטה ממנו”.

רבי מנחם המאירי (1315, פרפיניין, צרפת) מחדד הוראה זו, שאף החכם שבחכמים זקוק לרב, שיהיה אובייקטיבי ביחס לענייניו האישיים. וכה הן דבריו:

“אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש – אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם – אפילו חכם שבחכמים – אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו”.

אם נבחן את פירושם של הרמב”ם והמאירי, ניווכח בעין בוחנת במסרק סמיך את תכונותיו של האדם החכם.

אמנם אכן, החכם התברך בכישורי חכמה, אך יחד עם זאת הוא זקוק ללמוד מפי זולתו.

ראשית, כפרשנותו של הרמב”ם, כי הלימוד מהזולת הינו בעל השפעה רבה על האדם, שכן בה ישנן סגולות של: שמיעה, קבלה, ניתוח התוכן הנאמר, התבוננות ועוד, וזאת מלבד אופן וסגנון הגשת הדברים. תכונות אלו חסרות לאדם ההוגה בדעתו בדבר חכמה, כשהוא לבדו.

שנית, כפרשנותו של המאירי, החכם גדול ככל שיהיה, בעודו עוסק בדבר מה, מחשבתו איננה נקייה מתחושותיו האמוציונליות, קשה עד כבלתי ניתן לנתק את רגשותיו מהזיקה להלך החשיבה. רק על ידי למידה מאדם אחר, ישנו סיכוי לקלוט ערכים נקיים מנטייה אישית.

מלבד האמור, רבי עובדיה מברטנורא (נולד: 1450, ברטינורו, איטליה) מוסיף בפירושו למשנה:

“…ואני שמעתי, עשה לך רב – שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר”.

מדבריו עולה שישנה מעלה להיצמד לרב אחד, כדי למקד את תפיסת המחשבה של הרב, ולא להתפזר ולמקורות נוספים.

דבריו מעוגנים באבות דרבי נתן (תוספות למסכת אבות):

“עשה לך רב כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא, משנה, מדרש, הלכות ואגדות…. היה רבי מאיר אומר: ‘הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהייתה לו שדה אחד, וזרע מקצתה חִטים, ומקצתה שעורים, מקצתה זיתים ובמקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שהוא לומד משניים או שלשה, דומה למי שיש לו שדות הרבה: אחד זרע חטין, אחד זרע שעורים, ואחד נטע זיתים, ואחד אילנות – ונמצא האדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה”.

“וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק”:

עצה זו מופיע בשנית במסכת אבות (א, טז):

“רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת”.

רבי משה בן מימון ובעקותיו רבי עובדיה מברטנורא מפרשים כי כוונת המשנה להורות פסיקה הלכתית. מלבד ההוראה להיצמד ללמידה מרב, הוראה נוספת זו נסובה לאופן פסיקת ההלכה. כלשונו של הרמב”ם:

“זה אשר צווה הנה לעשות רב, אינו לעניין הלימוד אבל להוראה. שים לך רב שתסמוך עליו באיסור והיתר, והסתלק אתה מן הספק …”.

רב ואיש מקצוע:

לאחר הקדמה זו, המבהירה את הצורך והתועלת שיש בבקשת רב, הבה נבחן את שאלתך, בה ישנה חלוקה חדה בין רבנים לאנשי מקצוע:

“…כי הם למדו התמקצעו ויודעים איך לעשות את ההבדל ולבודד בין תפיסת עולמם והחוויות שלהם, למטופל העומד מולם. וככה הם יותר ענייניים. בעוד שהרב שלמד הרבה תורה איך אני יודע שההשקפה וההלכה שנתונה לשיקול דעתו התורנית, לא מגיעה מהחוויות האישיות שלו?”.

האמנם?

“חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו”:

כל אדם באשר הוא, נתון להשפעה שכלית בגין העולם האמוציונלי הסובב אותו. דברים האלו הובאו בצורה בולטת בדברי המסילת ישרים (ו, ג):

“וְאוּלָם אִם תִּשְׁאַל אֶת פִּי הֶעָצֵל, יָבוֹא לְךָ בְּמַאֲמָרִים רַבִּים מִמַּאַמְרֵי הַחֲכָמִים וְהַמִּקְרָאוֹת מִן הַכְּתוּבִים וְהַטְּעָנוֹת מִן הַשֵּׂכֶל, אֲשֶׁר כֻּלָּם יוֹרוּ לוֹ לְפִי דַעְתּוֹ הַמְשֻׁבֶּשֶׁת לְהָקֵל עָלָיו וּלְהַנִּיחוֹ בִּמְנוּחַת עַצְלָתוֹ, וְהוּא אֵינֶנּוּ רוֹאֶה שֶׁאֵין הַטְּעָנוֹת הָהֵם וְהַטְּעָמִים הָהֵם נוֹלָדִים לוֹ מִפְּנֵי שִׁקּוּל דַּעְתּוֹ, אֶלָּא מִמְּקוֹר עַצְלָתוֹ הֵם נוֹבְעִים, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתָהּ הִיא גוֹבֶרֶת בּוֹ — מַטָּה דַעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ אֶל הַטְּעָנוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל הַחֲכָמִים וְאַנְשֵׁי הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה.

הוּא מַה שֶּׁשְּׁלֹמֹה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר (משלי כו, טז), “חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם”. כִּי הָעַצְלָה אֵינֶנָּה מַנַּחַת לוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ חָשׁ לְדִבְרֵי הַמּוֹכִיחִים אוֹתוֹ, אֶלָּא יַחְשֹׁב הַכֹּל לְתוֹעִים וְשׁוֹטִים, וְהוּא לְבַדּוֹ חָכָם”.

דברים אלו הן כה נוקבים, אך הם תקפים לכל יצור אנושי באשר הוא, לרב ולאיש המקצוע, או לכל עצל במיטתו.

לאמיתו של דבר לא מדובר דווקא בתכונת ה”עצלות”, שהיא רק כמשל לכל גורמי החיים שעלולים להשפיע ואף להכתיב את דפוס החשיבה של האדם.

כתבת כי: “הצורך שלו עצמו להוכיח שהוא חזק תורנית, לכן הוא פוסק לאחרים בחומרא. או החוויות שלו בבית עם אשתו והילדים גורמות לו לפסוק בצורה מסוימת”.

ראשית, אולי ההפך, שמא הרב ינסה את כוחו להקל כדי להפגין את כוחו הרב להקל?

מלבד זאת, האם תופעה זו תתכן רק אצל רבנים? הבה נבחן יחדיו, איש מקצוע שנחשף למחקר מעניין, או לגישה חדשנית בתחום מסוים, או שהוא הגיע להבנה מקורית בסוגיה מסוימת הנתונה במחלוקת. כאשר מגיע לידיו אפשרות להשתמש בה “הלכה למעשה”, כלום הוא לא ינסה להוכיח את תפיסתו חרף חוסר תמימות הדעים בנושא.

לצערנו הרב אנו עדים גם לבעלי מקצוע או רופאים, המועדים בתפקידם, ופעמיים מייעצים עצות שאינן הוגנות מפאת שיקולים שאינם נקיים.

האמת צריכה להיאמר. יצר הרע ישנו גם לרבנים, והם עלולים לפסוק שלא כפי שורת הדין אלא בהטיה מראש בשל צרכים או דחפים אישיים.

לשם כך גם רבנים מתפללים בשמונה עשרה שלוש פעמים ביום את ברכת “חונן הדעת”, ומכוונים בתפילה גם במילים “ותקננו בעצה טוב מלפניך” ביתר כוונה שלא יבאו לידי טעות.

התלמוד מציב רף גבוה לאתיקה הנדרשת מן הסמכות ההלכתית המורה הלכה לאחרים, כמובא במסכת סנהדרין (ז.):

“…ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו…”.

החתירה העיקשת של הרב לכוון לאמת, מלווה בייסורי מצפון רבים, וזו הסיבה לתפילתנו קודם הלימוד:

“רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו מה מקום לתפלה זו? אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי.

בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ד’ אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם…

כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו… אמרו לו, רבינו, ברכנו! אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו, עד כאן?! אמר להם ולואי! תדעו כשאדם עובר עבירה, אומר: שלא יראני אדם”.

לאמור, כחלק בתפקידו של הרב ישנו מרכיב מהותי, של זהירות מופלגת שלא תהיה הטיה או נגיעה בהוראה או בהליכה, ועליו שומה האחריות להתפלל על כך.

ועדיין, למרות זאת, טוב ורצוי שיש גם מורא בשר ודם על הרב, שניתן לבדוק ולבקר את דבריו ולבחון אם ישנה טעות או הטיה העלולה להביא לידי מבוכה.

האם כל רב הוא כזה?

לא!

התייעצות מפי סמכות רבנית, זוקקת שיהיה לרב טוהר אישיות וניקיון מידות. כפי שמופיע בתלמוד (חגיגה, יז.):

“אמר רבי יוחנן מאי דכתיב ‘כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד’ צבאות הוא’? אם דומה הרב למלאך ד’, יבקשו תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו”.

לו תמצא רב שהוא “מלאך” (אישות אל טבעית), אל תהסס ותוכל לסמוך עליו בבטחה.

ברם, הפירוש למילה “מלאך” בלשון הקודש, היא: “שליח”. שורש ל-א-כ. (ראה: רש”ר הירש, בראשית, ב, ב).

משמעות זו הינה ברת השגה.

תור אחרי דמות תורנית אשר ניכר שהינו איש אשכולות, ודעתו שקולה, והליכותיו נאים ומתוקנים, ופיו ולבו שווים, והוא שליח נאמן העושה שליחותו נאמנה, ללא נגיעה אישית של אינטרסים והשפעות זרות.

איך מוצאים רב כזה?

ראשית, בחן בעצמך! לרוב, לכל אדם בסביבתו ישנם מספר רבנים שניתן לנסות להתייעץ עמהם. עם חוש הניתוח שבו שחנן אותך הא-ל, אין בידי ספק שתוכל לבחון האם דבריך הובנו כראוי, תוכל לבקש נימוק לתשובה, כדי ליישב את דעתך. ובמידת הצורך אף לדון עליה.

תוכל להשתתף בשיעור שהרב מגיש, ובתור צופה מן הצד, להתרשם על אישיותו של הרב. כפי שחכמים קבעו כי אדם ניכר מאופן הילוכו ודיבורו, כפי שמופיע בערות השולחן (או”ח, ב):

“…גם ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל. וכן אמר שלמה בחכמתו: “וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר, ואמר לכל סכל הוא” – הוא מודיע לכל על עצמו שהוא סכל”.

כמו כן תוכל להיעזר בחברים או במכרים, שאופיים ודרך הילוכם תואמים לשלך, שיוכלו להמליץ לך על רב שהם מתייעצים איתו, והוא קשוב, נינוח וסימפטי.

יש משקל לגורל בו בחר ה’ למקם את אישיותך בעולם. לרוב, יש משמעות למגזר, לעדה, ולסגנון שבו גדלת וחונכת, שכן באופן טבעי תוכל למצוא בכך שפה תואמת לשלך. אך אל תקבע בכך מסמרות, היה גמיש בדעתך, והרחב את גבולות ליבך לאפשרויות שה’ יקרה בדרכך.

סוף דבר, לא אלמן ישראל, ואל תסגור את הגולל על רבני ישראל, יש לבחור לך רב השומה עליך כ”מלאך” במידותיו ובמעשיו, עמו תוכל להתייעץ בנפש חפצה.

בברכה

איתיאל