שלום לך ידידי הצדיק. ממש צדיק.

אני קורא את מכתבך, בו אתה פורק מליבך בצורה מאורגנת מטען רב של שנים רבות, וליבי מיטלטל ביחד איתך.

אתה מתאר התעללות, מינית ורגשית, בגיל שבו היית תמים ולא מודע כלל למשמעות של הדברים הללו. וליבי נצבט איתך עד לתהום.

אתה מתאר מניפולציות של הפחדה על "נידוי", ואני מרגיש פחד ואף כעס ביחד איתך על המצב המתסכל הזה. (אגלה לך שגרמת לי אף ללמוד את הדפים האחרונים ב"דף היומי" שעוסקים בנידויים בצורה עמוקה ומחברת הרבה יותר…)

אתה מתאר נסיון לחזור לחיים בישיבה קטנה, להתנתק ולשנות אווירה, לנסות להדחיק את העבר המטריד, ולסחוב רגש של בושה ותחושה של חור שחור מהעבר שרודף אותך בכל פעם שהנושא עולה אכשהו סביבך, ואני מרגיש אותך יוצא מאיזון ונלחם עם עצמך ועם הסוד שלך בכל פעם כזו.

ואז מתחילות מחשבות טורדניות- על הנידוי והשלכתו, והן מציקות ומכבידות כל כך, חוסמות ולא מאפשרות לראות מעבר, ואתה ניגש לרב, בצעד לא קל חושף את עצמך ואת הסוד עליו אתה מגונן זמן רב, מצפה לקבל את אישורו למה שגם אתה יודע ומבין בלב שהיה תחת נסיבות לא אמיתיות של ניצול והפחדה של ילד תמים, אך מקבל ממנו בחזרה "ספק" והפנייה לרב אחר. את ה"בום" שלך חטפתי גם אני הפעם, ישר לבטן וללב.

ואז נסיונות נוספים, רבנים אחרים, מקורות ועיונים, שמנסים ולעיתים מצליחים להרגיע ולתת לחמצן להגיע לריאות. אתה מגיע לטיפול CBT, כתובת נכונה כל כך למצבך, וגם אני מתעודד ומתאושש, שמח ומתרגש לקרוא כי "חזרת לחיים" והטיפול עזר לך להתמודד ב"ה היטב. שלקחת ממנו תובנות עמוקות על הצורך בהשלמה וקבלה עצמית בלי להילחם עם המחשבות המטרידות, שפיתחת מודעות גבוהה מאוד לעצמך ולמצבך, שגם כאשר אתה מרגיש "לא נקי" אתה יודע לפנות לקבלת תמיכה ותחזוק כדי להרים את עצמך שוב לפרק זמן נוסף, שאתה מגלה בעצמך גם יכולות של הסתכלות בהומור או ציניות על המצב שלך ועל דרגת החיבור שלך עם הקב"ה בלי הצורך להתעסק עם ענייני עולם הבא, ועל היכולת המופלאה שלך להמשיך ולהתנהל כאחד האדם בישיבה עם תכונות של בחור שנחשב למצחיק וחברותי גם כאשר הוא אכול מבפנים. אני גאה בך. מצדיע לך.

שמחתי מאוד לגלות כי כפי שהגדרת אתה "נמצא כעת בחתיכה האחרונה של הפאזל" מבחינתך, שזכית להתארס ב"ה לאחר כברת הדרך שעשית וכי אתה עצמך מסכם את התהליך שעברת בהצלחה וזוקף אותו (בצדק רב) גם לעצמך. המטפל היה הכתובת הנכונה ושליח טוב בע"ה, אבל אתה התגייסת לכך ולקחת אחריות לשנות את עולמך ולהיטיב אותו, בחרת להתמודד ולא להיות קרבן למציאות החיים ועל כך אני מעריך ומשתאה גם כן.

כעת אתה מנסה להתעמת עם הטקסט "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" שתופס אותך מתקשה באמת. האם הוא נכון ורלוונטי לכל מצב? מה הטובה שצמחה/צומחת לי מסיפור כשלי? האם בכלל יש לי דרך לדעת כזה דבר או שזה דרכי שמים שלא אוכל לדעת, וגם מן הסתם לא יוכל אף משיב באקשיבה (חכם ככל שיהיה, ויש שם לא מעט כאלה- בא נרים להם, מגיע להם…) ולענות לי על כך?

רצית לקבל הסתכלות על מה יצא לך לטובה אולי מסיפור חיים כואב ומטלטל כשלך.

אז כאמור בוודאי אין לי דרך לענות על מהלכי שמים רק להאמין ולקוות שמלמעלה הקב"ה מכוון את הכל לטובה וישלם גמול טוב לכל מאמץ והתמודדות שלך, שיש סיבה טובה לקושי העצום שעברת בחייך, גם היא עלומה מאיתנו כרגע.

אבל אנסה להצביע בפניך גם על עוד כמה כיווני מחשבה שעלו בי בקוראי את מכתבך.

א. החוזקות שלך.

כשילד חוזר עם תעודה הביתה, וחלק מהציונים הוא 'טוב מאוד' וחלק 'טעון שיפור' ההורים ישלחו את הילד מן הסתם למורה מקדם. באיזה מקצוע? מטבע הדברים- במקצוע שבו הוא חלש. העיסוק בחוזקות טוען כי מוטב יהיה לשלוח את הילד דווקא לפתח את תחומי החוזק שבו, כדי להפוך אותם ה"טוב מאוד" לכדי "מצוינות". תחושת ההצלחה והסיפוק, האמונה והביטחון בעצמי היא זו שתעזור בעתיד ליישר פינות גם בתחומי החולשה ולהפוך אותם לטובים גם כן.

במה דברים אמורים?

שלא ברצונך, נקלעת לחיים שהיו לך בהם המון שיעורים. שיעורים לחיים.

אתה מלא וגדוש בתובנות כרגע, הרבה יותר מאדם ממוצע.

מלא וגדוש במודעות עצמית וביכולת להסתכל על העולם שסביבך בצורה מפוכחת יותר.

אלו חוזקות.

ההבנה והמודעות שלך לגבי עצמך שיקדמו אותך בחיים בע"ה, העזרה שתוכל להושיט גם לזולת ואולי אף לראות בזה בעתיד אפיק מקצועי, הן מתנות שאמנם קיבלת בעל כרחך, אך דרך ההתגייסות שלך לתהליך הטיפולי, הבגרות שלך, ההשקעה, העקביות, ההתמדה, ההומור, יצר החיים, האמונה, היכולת לשתף את הסביבה הקרובה ולבקש תמיכה- כל אלו הן חלק מחוזקותיך שהתגלו במכתב אחד- והן תעצומות נפש ומתנות כפשוטו שאין לי ספק שעוד יבואו לידי מימוש בעתיד בע"ה.

ב. מה אתה? בורג או מסמר?…

מה בעצם ההבדל בין מסמר לבורג?…

הלא לשניהם ישנו בסך הכל אותו הייעוד. על שניהם אפשר לתלות תמונה ושניהם ננעצים בפעולה לא מורכבת למדי בקיר או בחפץ הנדרש. אז למה בעצם יש את שניהם?

אלא שההבדל הוא בתוצאה.

בורג יכול להחזיק משקל גבוה יותר מאשר מסמר פשוט שנעוץ בקיר, ולכן הוא משמש כאמצעי לדברים כבדים וגדולים עוד יותר.

אבל מסתבר שההבדל הוא לא רק ברמת התוצאה, אלא גם ב"דרך".

למסמר יש תהליך פשוט בחייו. הוא נתקע בצורה "חלקה" וישרה בקיר באמצעות פטיש שמכוון אותו למקומו הבטוח בקלות יחסית. מסמר שמתעקם מעט- מוצא את דרכו הישר לפח בלי נקיפות מצפון.

כדי לנעוץ בורג נדרש תהליך מורכב קצת יותר. צריך מקדחה- לקדוח חור בקיר, ואז "דיבל" שעושה התאמה והכנה, ואז- מגיע הבורג. וגם הוא, באמצעות מברג או מברגה אינו 'מחליק' בקו ישר למקומו אלא עובר בחייו עוד סיבוב ועוד סיבוב, עד שמוצא את מקומו בסופו של דבר- יציב יותר ומחוזק היטב, כדי להכיל עליו משקל כבד ורב.

יש כאלו שהולך להם הכל בקלות בחיים, 'סטנדרטים' שכאלה…

אבל יש כאלו שעברו 'כמה סיבובים' טובים בחיים שלהם…

בינתיים אנחנו ראינו רק את הסיבובים שלך, אבל אנחנו יודעים כבר גם את המטרה והתהליך שלהם- להקים בית ו/או אישיות גדולים וחזקים יותר בע"ה. לא 'סטנדרט'.

לזה כנראה היה צריך עוד כמה סיבובים נוספים, מה שבטוח בטוח…

ג. החיים כספירלה.

בשונה ממה שאנחנו מדמיינים אולי בהתחלה, החיים שלנו לא באמת נעים ב'קו ישר', מנקודה א' לנקודה ב'. הם נעים במעגליות.

"מעגל השנה" למשל חג סביבנו מידי שנה ולוקח אותנו איתו למסע עם משמעות רלוונטית להווה שלנו. בדומה לו גם מעגל החיים נע בתנועות עיגוליות, אך בשונה ממעגל שחוזר ל'נקודת המוצא', החיים הסיבוביים שלנו הם "ספירלה" (כמו קפיץ).

סיבוב, ועוד סיבוב, ושוב סיבוב.

זה נראה אולי אותו סיבוב, אותה התמודדות ואותו הנסיון, אך לא. יש הבדל.

אנחנו חווים רגשות והתמודדויות שונות לאורך החיים שוב ושוב אך ממקום אחר.

לשם משל, בתחילת החיים אנו חווים "פרידה" מהרחם של האם, לאחר מכן פרידה בדרך לגן כשאמא הולכת לעבודה, בהמשך פרידה מהגן, מהחברים מביה"ס, מהישיבה ומהרווקות ומבית ההורים כשמתחתנים וכן הלאה, עד הפרידה האחרונה מהחיים עצמם.

לכאורה מדובר באותה "פרידה", אך החוסן האישי שלנו, הכלים והידע והנסיון שלנו משתנים בהתאם לקומה העכשווית שבה אנו נמצאים, ומשליכים גם על ההכלה שלנו ועל יכולת התגובה שלנו למצב עצמו.

הקומפוזיציה הספירלית היא מודל תהליכי לחיים.

לא 'עיגול' אלא 'ספירלה'. כי אנחנו לעולם לא חוזרים לאותה נקודה ממש, אלא לקומה גבוהה יותר, כמו בקפיץ.

זה לא שאנחנו תקועים ב'לופ' בחיים שלנו כי גם אם החוויות, ההתמודדויות והדילמות חוזרות על עצמן, הן מגיעות כשאנחנו כעת במקום שונה וגבוה יותר, בקומה אחרת עם ידע, נסיון וכלים אחרים שרכשנו בדרך או מתוך הנסיון הקודם.

ד. אלוקים חשבה לטובה

שאלת אותי על "לטב עביד" וזה לקח אותי לסיפור מורכב של עוד צדיק כמוך שידע לגלות ולהכיר בטובה תחת נסיבות קשות ומורכבות מאוד.

"כי התחת אלוקים אני, ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"

מדוע באמת יוסף לא מעניש אותם על מה שעשו בחזרה?

הוא מסביר להם שלתת עונש- 'רע כנגד רע', זה אפשרי לבן אדם.

אבל מכיוון שהמעשה שלהם הרי קיבל 'טוויסט בעלילה' והתהפך לטובה, על מעשה שכזה- מידה כנגד מידה שמתחיל רע ומסתיים בטוב במהותו הוא עצמו לא יכול להחזיר להם, זה רק הקב"ה יכול לייצר כזה דבר.

ממילא אומר להם יוסף: אני לא תחת אלוקים ולא יכול להחזיר לכם כזה עונש שהוא לטובה בעצם, רק הקב"ה יכול לתת את התיקון הנכון עבורכם, בתהליך שיהיה משמעותי גם לכם לחזור ולתקן את מה שהיה ב"סיבוב הקודם" שלנו, וזה מה שמכונה הנהגה של "מידה כנגד מידה".

גם לקריאת שמע של יעקב שהתפרצה לו בעת הפגישה יוסף לא היה שותף,

הוא כבר יודע לפני כן שזה לטובה והנהגה של רחמים שהתגלתה בסוף ומבחינתו אין בכך כעת משום חידוש שמצריך ברכה, אך יעקב לעומתו מגלה את זה כעת ומציין "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד"- גם כשזה היה נראה מידת הדין (אלוקים) מסתבר למפרע בסיבוב הזה שזה היה לטובה (ה') ושה' אחד וטוב בכל הנהגותיו.

גם הציצית שמהותה "וראיתם וזכרתם" מורכבת מפתילים שמגולגלים להיקפים וקשרים, וגם התפילין של יד, שהם כנגד הלב, נכרכים סביב הזרוע במעגלים, נקשרים ומקשרים בעבותות של אהבה וחיבור לבורא את עולם הרגש שכנגד הלב.

עוד סיבוב ועוד סיבוב מנקודת המוצא המקבילה ללב וליצירת ההרגש הראשוני, וכל סיבוב מקרב אותנו יותר למה שנמצא בראש הסיבובים, כרוך על האצבעות- אותיות שם ה'.

ק-ל עליון שנמצא מעל כל הגלגולים והסיבובים של חיינו, סיבובים שמתחילים בסיפורי אבותינו ואנו חלק מהם, שנמצאים שם כמו מטרה שמונחית לפנינו- בסוף כל הקשרים והסיבובים מגיעים לחיבור העליון עם הבורא.

יש סיבוב של אברהם ומידתו "רחמים", סיבוב של יצחק ומידתו "דין" (סיבוב שחוזר לרוב על אירועי חייו של אברהם ומשמר את קיומו ואולי לכן נמדד במבט של דין בוחן וביקורתי יותר), סיבוב של יעקב שהוא שילוב של דין ורחמים, מידת "תפארת" ותורת אמת ומעשית ליעקב שמשלבת ומאזנת, ויוצרת איזון ביעקב השלם, ישנם עוד תיקונים גם בבניו, יוסף וכן הלאה. שרשרת הדורות שנעה במעגלים- בתנועה ספירלית למעלה…

והסיבובים של חיינו הם פרק נוסף.

גם לסיבוב החיים שלך יש משקל רב בתנועת החיים שלנו.

עוד סיבוב אחד, אנחנו כמעט שם!…

ה. נסה שנית- בסיבוב הבא

החיים בתנועה סיבובית שכזו גם נותנים לנו תקווה.

"כשנופל האדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא, כי התחזקות היא תחילת ההתקרבות על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש להיכנס בעבודת ה' כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם. וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכים ממש בכל יום להתחיל מחדש" (ליקוטי עצות, ערך התחזקות)

חיינו מורכבים ממאות ואלפי סיבובים, שתפקידם ללמד אותנו ולתת לנו כלים להתמודדות הבאה.

גם אם נפלת בסיבוב הקודם, אל תדאג ואל תכנס לייאוש ח"ו.

ה"אמרי אמת" (בהעלותך) כותב: "עיקר נסיון הוא, שתישאר תמיד "נקודת יהדות" שיוכלו להתחזק בה בעת נפילה.

זו "נקודת היהדות" שלך.

עם הנסיון, הידע והכלים שרכשת בסיבוב הקודם, תוכל תמיד לנסות שנית- בסיבוב הבא.

מקווה שתשובתי נתנה לך מעט כח וחוזקות ל'סיבוב הבא' והמשמעותי שעומד לפתחך בע"ה בשעה טובה ותעזור לך לגייס את כל הכוחות והמשאבים שלך כדי להפיק מעצמך את כל ה"לטב עביד" האפשרי ויתקיים בכם הפסוק "יבוא טוב ויקבל טוב, מטוב לטובים יבוא טוב".

אבי

[email protected]