שלום וברכה בחור יקר, יקר יקרים!!!
קראתי את השאלה שלך ונדהמתי, נדהמתי מהסתירות הרבות שיש בה, או אולי אפשר לומר שאלה שלימה שכל כולה סתירה לעצם השאלה. אתה כותב על עצמך כאילו אתה הכי שלילי בעולם, לא מתקדם, אפס, אבל השאלה שלך עצמה מעידה שאתה התקדמת מאד. לא רק טיפטיפה כמו שאתה כותב, אלא התקדמת מאד.
בשביל שתבין מה אני רוצה לומר אני רוצה לדבר איתך כמה מילים על המושג "התקדמות". איך שההתקדמות נראית מגיל בוגר יותר, לא איך שההתקדמות נראית בגיל שלך, כשאתה באמצע המסע.
בשביל שתבין את זה אני רוצה לצאת לרגע מהנושא ולספר לך משהו ואחר כך נחזור אליך…
בדיוק לפני כמה ימים שוחח איתי מנהל חינוכי של תלמוד תורה על מערכת הלימודים מכתה א' עד כתה ח', הוא רצה להחליט על מספר המקצועות שילמדו בתלמוד תורה, על כמות החומר שיילמד, בתורה במשנה ובגמרא, וגם בלימודי חול. צריך קו מנחה מסוים, בכדי להחליט. אמרתי לו שאנחנו צריכים לחשוב איפה אנחנו רוצים שהילדים יהיו אחרי כל שנות הלימוד בתלמוד תורה, מהי באמת ההתקדמות שלהם, האם ההתקדמות היא סך החומרים שנלמדו? או שמא ההתקדמות היא משהו אחר… אמרתי לו שבכדי לומר שההתקדמות נמדדת בסך החומרים שנלמדו בתלמוד תורה, יהיה כדאי לבדוק ילד מצטיין בכתה ח' ולנסות לראות מה הוא זוכר מן החומר הנלמד, בתלמוד תורה… אמרתי לו שלשם כך צריך לבחור לאו דווקא את העילוי בעל הזכרון החזק, כי הוא לא יכול להוות אבן בוחן לשאר הילדים, כי רובם לא כמוהו, צריך לקחת לשם כך ילד רציני שלמד ברצינות עם כשרונות ממוצעים. הוא אמר לי שלדעתו כמות הידע שנשארת הוא לא גדול… בדרך כלל שוכחים חלק גדול מהחומר הנלמד. "מה כן נשאר?" שאלתי אותו, אמר לי המנהל, שמה שנשאר לילדים, הם בעיקר יכולות הלמידה, והכרה שטחית של החומרים הנלמדים. כלומר בעיקר נשאר לילדים טעימות מכל מקצוע שהם למדו, לא הידע הוא העיקר, אלא יכולות הלמידה. "אם כך", אמרתי לו "לפי זה נחליט מה יהיו תוכניות הלימודים בבית הספר" נבקש להטעים את הילדים בכמה שיותר מקצועות שיכירו את המגוון הרב, ושנזרע בהם זרעים של תחילת התפתחות לכל מקצוע, כך בבוא היום יהיה לילד שלמד בתלמוד תורה ממה להתחיל.
יש הרבה מה לדון על השיחה הזו, שהייתה לי עם המנהל, אינני בטוח בה, ואנחנו עדיין באמצע חשיבה על המבנה של מערכת הלימודים. אבל אני רוצה להביא את כל זה בשביל שתבין את המבט, ישנם שתי אפשרויות למדוד התקדמות של תלמיד, ולשם כך אולי נדגים את זה על שנה אחת ולא על שמונה שנים…
יש אפשרות לבדוק את ההתקדמות על ידי מבחן הפרטים, הוא למד בשנה הזו, מספר מסוים של פרשיות, מספר מסוים של פרקי משניות, ומספר מסוים של דפי גמרא, וכך ממש גם בלימודי חול להבדיל, אפשר לספור את פרקי הלימוד שלמד ואת ספרי הלימוד שהספיק לסיים בשנה הזו. אבל אפשר למדוד התקדמות באופן אחר, אפשר לשבת עם התלמיד וללמוד איתו גמרא, ולבדוק מה השתנה בו מתחילת השנה, האם יש לו גישה יותר טובה ללימוד גמרא או שהוא נשאר אותו דבר. אם אלמד איתו משנה, הוא ידע להבין את המשנה יותר? הוא ידע אולי ללמוד משנה שהוא לא למד בכתה? האם הוא רכש יכולת ללמוד משנה לבד? כך בכל מקצוע אפשר לבחון את ההתקדמות שלו.
ברור לי, שלא תמיד מידת ההתקדמות של התלמידים תהא מקבילה, נוכל למצוא ילד שיודע את כל החומר הנלמד אבל הוא לא רכש יכולת לימוד עצמאית. ולעומתו יתכן ויהיה ילד שהזכרון שלו חלש יותר, הוא פחות שולט בחומר הנלמד, אבל הוא רכש יכולת לימוד עצמאית.
מי לדעתך יותר התקדם?
האם בזה גמרנו לבחון את ההתקדמות של התלמידים?
האם הכל מסתכם בחומר לימודי, וביכולות למידה?
האם לא נכון יותר לבחון את ההתקדמות הנפשית האישית של התלמיד? התקדמות התלמיד צריכה להיבדק גם ביכולות הרגשיות של התלמיד, בהתקדמות של האינטליגנציה הרגשית שלו, ובכישורי חיים. האם תמיד ההתקדמות של הידע הלימודי תהא במקביל לידע הלימודי?
ובכן, נחזור אליך… התקדמות היא לא בהכרח משהו שעומד במבחן כמותי. ההתקדמות לא נמדדת במספר שעות של לימוד ולא במספר תפלות ולא במספר מצוות. כי גם יראת שמים היא לא נושא של כמות "למה לי רוב זבחיכם" צועק הנביא. המבחן של ההתקדמות ביראת שמים נמדדת במובן הפנימי של האישיות, ההתקדמות של ההבנה, של הרצון הפנימי, הגיבוש של העמדה האישית של האדם מול בוראו, הגיבוש של האישיות, של הרצון להיטיב, ושל הרצון לסור מרע.
כמובן שזה לא פוטר אף אחד, יש מתכון שניתן לנו מאת הבורא בכדי להגיע אל המטרה של שלימות הנפש, המתכון הזה הוא שמירת המצוות בדקדוק ועל ידי לימוד התורה.
אבל חשוב לא לשכוח שכל אלו הם מטרה לבניית האישיות, לזיכוך הנשמה. ולא תוכנית למילוי שקים בסך מסוים של מצוות.
אני רוצה להביא על כך דוגמא נוספת, אומרים שהרב מבריסק אמר שעדיף לומר תהלים בראש השנה, מללמוד תורה, הוא הסביר שבלימוד תורה יתכן שיתבטלו מעט, ואם אומרים תהלים לא מתבטלים אפילו רגע, ולכן ביום הדין יש לבכר אמירת תהלים על פני לימוד תורה. אינני יודע אם שמועה זו נכונה. אבל נחשוב מעט, אם כך מדוע לומדים תורה כל יום, היה עדיף לומר תהלים כל היום כך הזמן יהיה יותר מנוצל?
ממש כך אולי עדיף ללמוד בקיאות כל היום ולא עיון, כי כשלומדים עיון בסופו של דבר הזמן פחות מנוצל מלימוד בקיאות, כשלומדים בקיאות הזמן מלא יותר, לימוד עיוני מצריך פניות של חשיבה וזמן רב מתבזבז לכאורה, מדוע אם כן משקיעים זמן בלימוד עיון שהוא זמן פחות מנוצל מהזמן בו לומדים גמרא בבקיאות ובשטחיות יותר?
התשובה היא פשוטה, לימוד עיון מקדם את האדם יותר מלימוד בקיאות. וכך גם לימוד תורה מקדם את האדם יותר מאמירת תהלים. כשרוצים שהזמן יהיה יותר מלא [כמו בראש השנה], אומרים תהלים, כשרוצים להתקדם לומדים תורה [כמובן גם לימוד תהלים בכלל].
קיצורו של דבר התקדמות לא נבחנת כמותית, ההתקדמות היא איכותית.
ולא זו בלבד שמבחן ההתקדמות הוא איכותי ולא כמותי, אלא שהתקדמות בוחנים בפרספקטיבה רחבה, בטווח רחב של כמה שנים. ולא בספירה מדוקדקת של מצוות או לחילופין של חטאים חלילה.
אני מתאר לעצמי שאתה קורא כל מה שאני כותב ואתה אומר לעצמך… מה הוא רוצה ממני המשיב הזה…
מה לי ולכל זה, איפה ההתקדמות שלי? הרי על זה אני כותב, אני לא מתקדם, וגם אם כן ההתקדמות מינורית.
ובכן, אני לא מכיר אותך, אבל מדבריך נראה שאתה כן מתקדם. אתה בוחן את עצמך לפי מצבך בנפילות שאתה נופל, מישהו כנראה גם לחש לך בסוד שכל נפילה כזו לא נמחקת, ונשארת לך במוח לעולמי עד. וכל פעם שאתה נופל אתה חוזר אחורה לתחילת הסיבוב, לנקודת ההתחלה…
יש ספרים כאלו שמטיפים הטפות בסגנון הזה, אלו ספרים שהמטרה שלהם טובה, הם רוצים לגרום לבחורים לא ליפול… אלא שהם משיגים מטרה הפוכה. הם מפילים הרבה בחורים, הם מטעים אותם. הם מכניסים להם בראש שלא נמחק להם שום דבר מהראש, ואז באמת לא נמחק להם… הם מטיפים להם שכל נפילה מציבה אותם בתחילת המסלול וכל מה שעמלו הולך לטמיון, ועם התחושות הללו אדם באמת נופל… הוא בחוויה שלו נמצא במקום מאד שפל, ואיך הוא ירגיש מרומם, איך הוא ירגיש שהוא התקדם? איך יהיה לו כח בכלל להתקדם אם הוא יודע שבסופו של דבר תהיה לו לבטח איזו נפילונת…
אני הייתי מציע לך להסתכל על הדברים אחרת.
אתה נמצא בגיל הכי סוער בחייך, כך הוא טיבו של גיל זה, אתה בגיל ההתבגרות. זה גיל שבו האדם מגבש את האישיות שלו. בכדי שהאישיות תהיה מגובשת, צריך סערה, היצרים, שניהם, גם יצר הטוב וגם יצר הרע עומלים בכל הכח. החושים והחשקים מחודדים, וכך, ישנה חוויה מאד חזקה של חיים, של רצון לנסוק אל על, ורצון לרדת לשאול תחתית, כשהאדם נמצא באמצע ומרגיש כמו בכף הקלע, פעמים הוא חושק להיות למעלה ופעמים הוא חושק להיות למטה…
מה קורה אחרי כל המסע המטורף הזה?
האישיות מתגבשת!!!
איך נוצר גיבוש מטירוף כזה?
ובכן, בזמנים אלו אתה עמל, לפעמים אתה נופל ולפעמים את קם. וכל נפילה וכל תקומה מגבשת לך את האישיות.
את ההתקדמות שלך תבדוק אחרי כל השנים הללו, לא עכשיו. כעת תילחם, כעת תדע ליהנות מכל זמן בו הצלחת לנסוק אל על. ותתחזק לא ליפול. ואם נפלת, אל תתייחס לזה, אל תתמקד בנפילה הזו.
בדיוק כמו שאתה מבין שכשאתה מצליח לנסוק אל על זה לא אתה… כך תבין שגם כשאתה נופל זה לא אתה!!!
תביט על דבריך, על ההצלחות שלך אתה כותב שהם מזויפות, הם לדבריך נעשים רק בשביל להצליח ולקבל תגובות של פירגון מהסביבה, וממניעים של הצלחה על פני חבריך. ואת הכישלונות אתה כן מייחס לעצמך.
הייתי מציע לך להבין שלא זה אתה ולא זה אתה. אתה זה האדם שיווצר בסוף אחרי כל המסע הזה. כמובן שכל התגברות, כל פעם שהצלחת לא ליפול יכונן לך אישיות יותר בנויה. כל פעם שתצליח לנסוק אל על, תגבש בך אישות יותר בנויה.
כך אחרי סיום הגיל הסוער הזה, תגיע לאיזון. תכיר את הרצונות שלך, תגבש אישיות עצמאית, האופי שלך יבוא לידי ביטוי, תכיר את כישוריך ואת מאווייך ותוכל להתחיל חיים מאוזנים בהם תגיע אל היעדים המתאימים לך, שהם יהיו אתה, אתה בעצמך, ולא אתה של החברים שלך, או של הנפילות שלך.
אני מכיר בחורים רבים שדנו את עצמם ברותחים, הם דנו את עצמם לפי הנפילות שלהם, וזה קבר אותם, הם לא יכלו להתקדם.
ולעומת זאת אני מכיר בחורים שהיו במצב לא כל כך טוב תקופה מסוימת בחייהם, והם הצליחו להגיע ליעדים מאד גבוהים, רק בזכות שהם הצליחו להתעלם מהתקופות הלא טובות של חייהם.
אתה כותב שאתה מכור.
אני הייתי מציע לך לבדוק את המושג התמכרות קצת, ולבחון אם אתה מכור, או שאתה לא ממש מכור, אם אתה מצליח במשך כל הזמן להיפרד מההתמכרות שלך ועיקר הנפילות בבין הזמנים, כפי הנראה אתה לא מכור.
זה לא מתיר לעשות את זה חלילה. צריך להתגבר, ולא ליפול לשם. אבל האיבחון של עצמך כמכור, בזמן שאתה לא כזה, שם אותך במקום לא טוב.
אנשים רבים בטוחים שהם מכורים לסיגריות, והם לא מכורים, רק שהם סיפרו לעצמם שהם מכורים ולכן הם לא יכולים להפסיק לעשן. יש כאלו שמכורים, אבל לא כל אחד שנהנה מסיגריה ואפילו מעשן באופן עקבי, הוא בהכרח מכור. לא כל דבר שאדם אוהב לעשות זו התמכרות [ואגב לשינה כולם מכורים… אין אדם שיכול בלי זה…].
אני חושב שאתה צריך למצוא לעצמך עיסוק לימי בין הזמנים, תחשוב על עיסוק מעניין, משהו שמעניין אותך, אולי ללמוד משהו, יש מגוון עצום של תעסוקות שיכולים למלא את הזמן.
בין הזמנים קיים בשביל להתאוורר, יש מי שמתאוורר על ידי טיולים ויש מי שזקוק לתעסוקה יותר אינטנסיבית, אחד כזה לא די לו בטיול אחד או שניים או אפילו שלוש, הוא צריך למצוא תעסוקה, משהו שירתק אותו. כנראה אתה כזה, תחפש עיסוק, יש כאלו הרבה צריך רק לפתוח את הראש ולחשוב בפתיחות על רעיונות.
ובכן, נסית כנראה מידי קצת את הדרך של המבט החיובי, וניסית יותר מידי את הדרך של המבט השלילי.
במקום זה תנסה לשנות מבט להיות עם פרספקטיבה יותר רחבה. אני בטוח שבחור שנחשב "בחור ישיבה רציני, חכם מעמיק, מתמיד, מוכשר, חברותי". זה בחור שעושה עם עצמו משהו, או יותר ממשהו, המניעים החברתיים של הרצון להצליח ולהחשב טוב, הם מניעים נורמליים, הם לא המנוע שלך, הם הדלק… אתה בטוח מתקדם המון, אתה רק חושב שאתה לא מתקדם.
תביט במבט רחב יותר, ותראה שאתה בכלל לא אותו בחור של גיל 13, נכון אולי אתה פחות תמים מאז, אבל אתה מבין יותר, ומחובר יותר לעצמך, וזה המון.
עצם הדבר שכל כך מפריע לך מה שקורה עם עצמך, מראה המון, זה מראה שאתה בחור ערכי שלא מוכן להמשיך את המצב בו אתה נמצא, זה עצמו חיבור עצום לעצמך. אדם שמגיע לחיבור עצמי, זה כל האדם.
חפש לעצמך עיסוק מעניין, ותתגבר בימי בין הזמנים יותר, וגם אם חלילה תיפול, אל תמדוד את עצמך לפי הנפילות. והעיקר תדע, שהנפילות נמחקות, הם לא חקוקות לך בראש לעולמי עד, ולעולם, לעולם אדם לא מתחיל את כל הסיבוב מחדש!!! אדם לא יכול להגיע לנקודת ההתחלה של עצמו. אם אדם התקדם הוא התקדם, גם אם הוא נפל נפילה גדולה!!!
ה' יעזור לך, שתתגבר, ותזכה להגיע אל היעד שלך!!! אל היעד שמויעד לך משמיא להגיע אליו!
כמובן שאם יש משהו לא ברור בדבריי, תוכל תמיד לברר איתי את זה עוד ועוד.
ועוד דבר אחד חשוב, אתה כותב שאתה מכור ואני לא מכיר אותך, אני פשוט משער שיתכן ואתה לא מכור ואתה רק חושב שאתה כזה, פגשתי כל כך הרבה בחורים כאלו, וחבל לי על עוד אחד שחושב שהוא מכור והוא לא, אבל יתכן ואני טועה, אולי כדאי שתיגש לאיש מקצוע שמבין מהי התמכרות תספר לו על עצמך ותוכל לברר איתו יותר האם יש ך לחשוש מהתמכרות או שלא, ואם אתה באמת מכור, יש דרכים לטפל בזה וכדאי, ככל שמטפילם בהתמכרות מוקדם יותר, קל יותר לצאת מההתמכרות.
בברכה מרובה
שלמה
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
שלום.
אני לא יודעת אם מישהו בכלל, והבחור היקר בפרט, יקראו את התגובה הזו, אבל: חשוב לי כל כך לומר, בהזדהות רבה ומלאת כאב, ממש מרגישה את הסיטואציה הקשה הזו, שאני נמצאת בה שנים, ואני מרגישה שאני לא מצליחה לצאת מזה, כל פעם חוזרת לאותה נקודה, יותר נפילות מהצלחות, הרגשה של כלומניקית שלא מסוגלת להתחייב לכלום, ואיך אני בכלל חושבת ורוצה להתחתן עם מישהו שלומד תורה, אם אני לא מסוגלת לעמוד בכל כך הרבה דברים?? בסמינר ראו אותי הבחורה טובה, שמדברת בכנסים המרכזיים, והרגשתי שנוצר פער עמוק ואפילו מחריד בינה לביני.
אבל.. ופה נכנס אבל גדול, כאן נכנסה המורה היקרה שלי לתמונה, עוד מאז שהייתי בת 16, ועד עכשיו שאני בת עשרים, שעודדה אותי, שראתה אותי ואת ההתמודדות שלי, את הציפיות הלא נורמליות, ובעיקר את הדרך הלא נכונה שנעשתה בקפיצות בומרנג. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וחוזר חלילה. והיא הסכימה אז, ועדיין, ללוות אותי בתהליך, כמעט כל שבוע, להזכיר לי כמה אני מנסה ומשתדלת (לצערי גדלתי בסביבה מורעלת מכוונה טובה שלהם כמובן, כמה אנחנו כבני אדם לא יכולים כלום ושאנחנו רעים מעצם היותנו וכו' מה שהזיק מאוד בבניית אישיות טובה מעצימה ונכונה) לולא היא חשבתי שהתורה היא רק ספר חוקים איום ונורא, ושלעולם לא אצליח להגיע לקשר קרוב מאהבה, עם הקדוש ברוך הוא. הייתי ממשיכה ליפול ולחיות חיים בלי טעם ומשמעות, ומי יודע אם הייתי חיה בכלל ר"ל. היא עזרה לי לראות את הטוב שבי, שבתורת האמת. מה השם והתורה באמת רוצים ומצפים ממני כבחורה מתבגרת בדור הזה. אז רק חשוב לי לחזק את ידיך, ולומר, שאמנם גם עכשיו זה קשה, ועדיין קשה לראות תמונה שלמה, והרגשה שאני אף פעם לא אגיע ליעד הנכסף, אבל בעזרת השם, לאט לאט (מאווד לאט, ורק ככה! בלי שום קפיצות מיותרות) מרפים ומבינים שהחיים זה לא להגיע לפסגת האוורסט, זה מסלול הליכה מאתגר, שכל יום הוא היעד של עצמו. מה שיקרה הלאה, זה הרצון שלי וסייעתא דשמייא. ההמלצה שלי לכל מי שעובר/ת כזו תקופה, לאמץ דמות שאתה מתחבר לדרך הרוחנית שלה, שאפשר להסתמך עליה מכל הבחינות עד כמה שאפשר, ןלהאמין בקדוש ברוך שיסייע לשליח הטוב הזה לעזור לי להתקרב אליו ולחיות על פי רצונו באמת. ברכה והצלחה!