קטגוריה: רגשות

האמת שנחשפתי ממש לאחרונה על האתר וכבר הספקתי להעביר בו שעות ארוכות כחרדית לא הכרתי את המקום והדרך היחידה לשאול שאלות היתה בשעות יעוץ כאלה ואחרות שנגמרות מהר מדי..ולא תמיד מצליחים להעביר את השאלה המורכבת.. בקיצור ישר כוח, אני רואה שאנשים משאירים פה פירוט רב על השאלה וגם התשובות מפורטת...

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האכסניה החשובה, יש כ"כ הרבה שאלות שאין את מי לשאול ואתם נותנים את המענה באופן מושלם, ישלם ד' לכם כגמולכם הטוב! לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל, ולאיזה נושא בדיוק זה קשור כי יש לי כ"כ הרבה שאלות, אבל אנסה. דר ראשון רקע שיסביר עלי...

קודם כל מרגע שראיתי את האתר זה נתן לי תקווה שאולי יש פתרון לבעיות שלי אז ככה אני בחור ישיבה שיעור לומד במרכז בישיבה אקסטרנית (בלי פנימייה) פה ושם במהלך הזמן מרגיש דברים שונים בנפש ובדרך כלל אני מתאר את זה כדיכאון שאין לי כוח ללמוד ולחיות וכל מה שבא...

אני מחנך במוסד חרדי עם לימודי ליב"ה, זכיתי להיות מחנך לתלמיד ירא שמים ואצילי, מחונן ומוכשר שגם מושלם בכל שאר התחומים ומלא בשמחת חיים, כמחנך אני צופה לו עתיד מזהיר מכל בחינה. במהלך שיחה שגרתית סיפרה לי האם שבכוונתה לפרק את הבית ולהתגרש, כמחנך שיודע את המחיר הקשה שהילד עלול...

כל כך הרבה זמן חיכיתי לשלוח לכם את השאלה הזו… והנה נהיה לי קצת יותר רגוע ואני פנויה לשאול ולהחכים. וללמוד על משמעות הכאב. אני אשמח לדעת מבחינה רוחנית, יהדותית ופסיכולוגית, מה המשמעות לסבל וקושי שאנו חווים בעולם הזה, לא לצרות גדולות אלא לקשיים שיכולים לא להיות, בפרט שהם אחר...

אני בחורה חרדית מבית סגור ושמור מאד.כשלמדתי בסמינר חויתי קשיים רגשיים מאד גדולים, דכאון, וחרדה חברתית ( למרות שחיצוני היו לי חברות אבל חשתי בדידות פנימית), לא מצאתי את עצמי וגם מאד פחדתי מעצמי. הלכתי ליועצת הסמינר וזה רק טירלל אותי יותר. באותה תקופה התפרצה לי מחלת הפסוריאזיס בעור מרוב...

יש לי רגשות חרטה על כך שבנערותי ציערתי אב ואם. בעשרים השנים האחרונות הנני מכבדם בכל מאודי ובכל נפשי. ביקשתי סליחה אך עדיין אינני שקט. איך אתגבר על רגשות האשם ?

יש לי אחות שקטנה ממני בכמה שנים ובשנים האחרונות אני חשה מולה קנאה עזה. לעומת העבר, בו הייתי האחות הגדולה, החכמה והמוצלחת- המצב (לפחות בעיני) התהפך לחלוטין. כיום התחושות שלי שהיא מאפילה עליי בהצלחות שלה, במראה שלה, בנוכחות שלה, בעוצמה שבה. (וזה נכון..) יוצא שאני נמנעת מישיבות משפחתיות, טיולים, שיחות,...

שאלתי היא בנושא מערכת היחסים שלי עם אימא שלי. היחסים שלנו מעולם לא היו טובים. אימי רק רצתה שאעשה דברים בדרך שלה. ואם לא, הייתה מתעצבנת ולא מדברת איתי (וזה במקרה הטוב). אחי הגדול ואבא שלי עושים כדבריה והם כמו עבדים שלה. ואני יצאתי עם דעות משלי ורצון לחיים משלי....

השם שלי הוא אפרת ואני בת 22. נולדתי להורים מקסימים שציפו לי במשך הרבה שנים. כשהייתי בתחילת היסודי אמא שלי חלתה,ונפטרה. לאחר מכן,אבא שלי התחתן והתגרש(כשאני ברוב התקופות הייתי צריכה לתפקד בשבילו כרעיה וכאם) הבית שלי התפרק וכתוצאה מכך שהייתי בשבתות וחופשים במשך כמה שנים טובות אצל המון משפחות-אבל בית...