The Butterfly Button
לחץ ועומס נפשי בחיי היום יום

שאלה מקטגוריה:

קודם אפתח ואומר שזה מקום מדהים להיכנס. ולקרוא את התוכן הקסום והעמוק שלכם תודה רבה על האופציה שאתם נותנים להיפתח באמת ולקבל הכוונה מעולה.

אפתח ואומר שאני נשואה פלוס ילדה בת שנה וחצי כמעט, ברוך ה׳ אין יותר מדי דרמות וחיים כרגיל בעומס של השיגרה כמו כולם: עבודה, בשילוב לימודי תואר ושיגרת החיים והמשפחה.

אבל, אתחיל ואומר שאני טיפוס יחסית די פרפקציוניסט או גם בעבר יותר הייתי טיפוס שמרצה אחרים (משהו שהבנתי עם הזמן) וגם טיפוס שקשה לו לקבל מהר החלטות.
והתוצאה היא כזו = אני רוצה שהכל יהיה מושלם בצורה המדוייקת, וגם שזה יתאים לסביבה, וגם לדעת מה להחליט ובזמן הנכון ללא עיכובים מיותרים.
(נראה לי שיחסית קראתי את עצמי טוב לפחות:).

לאחרונה אני קצת מרגישה מחנק ביום יום, הכוח שלי הולך ונחלש עם כל הרצון החזק לא להישבר.
אני אוסיף גם שמבחינה בריאותית ממש נחלשתי וזה מתבטא בקיבה שלי, בשנתיים וחצי האחרונות התפתחו לי בעיות בעיכול , שזה מה שהבנתי מתחיל מלחצים נפשיים חזקים שמשפיעים לנו על המערכת.
עברתי תקופות קצת לא פשוטות של לחץ נוראי לפני החתונה, אך הכל עבר וחזר למקומו.
בתקופות של לחץ אני ממש קורסת ולא מצליחה כמעט ולתפקד, וזה קשה לי כי ישר אני מרגישה חסרת ערך בסביבה שלי.
מרגישה שאני נטל וסתם חלשה והכל שובר אותי מהר מדי.

תמיד אני מוצאת את עצמי מדברת עם כולם, מחזקת את כולם, נותנת טיפים לחיים כי יש כאלה שיגדירו אותי עם סוג של ״חכמת חיים״ או ״בוגרת לגילה״ אם זה מהחברות הטובות ואם המשפחה, והטייטלים האלה מחייבים ממש, ותמיד אני רק רוצה שיהיה טוב לכולם.
הבעיה היא שלאחרונה התחלתי להרגיש שאין לי פתאום חשק, אין לי כח לעצמי אפילו.
הדבר שהכי מתסכל אותי שאני מוצאת את עצמי חסרת סבלנות לילדה שלי, לבעלי היקר שבאמת נותן מעצמו מעל ומעבר רק בשביל שלי יהיה יותר קל (בעיקר בתקופת מבחנים).
אבל עדיין כלום לא מספק אותי, אני מרגישה דאני נגררת אחרי הזנב של עצמי ברוטינה שחוסרת על עצמה.

גם בעבודה החשק ירד לי, גם בכללי ואני לא אחת כזו שהחשק נעלם לה.., תמיד אני אוהבת לשמוח ולהרגיש בשיא שלי.
משום מה אני לא מצליחה לחייך בכייף, העייפות והחולשה השתלטו לי על החיים וזה שובר אותי.
ברור שגם המצב הבריאותי מוסיף לי הרבה רגעי משבר ובכי קשה שלא חוויתי המון זמן, בכי של שבר נפשי ופה כבר דאגתי.
מה קרה לי? איפה נפלתי בדרך? מה עשיתי לא נכון?
סליחה על כל המגילה אבל כייף לפרוק למקום הזה משום מה, פשוט באלי לדעת איך אני יכולה להחזיר לי את השפיות והבריאות הנפשית שאני מאמינה שהיא גם תחזק אותי בגוף בעזרת ה׳.

ה

תשובה:

אנונימית יקרה,

מהמקלדת שלך נשפכת המון מודעות עצמית. אישיות עשירה. לב טוב. שאיפות קדימה ורצון כן להבין. לחדד את המבט. לרדת לרזולוציות עצמיות.

נראה, שאת במיוחד, תפיקי תועלת רבה מטיפול עומק אישי שיתן לך כלים נוספים הלאה להמשך הדרך.

אז אחרי ההצעה, שמקווה שתאמצי אותה, רוצה להוסיף כוכבית חשובה:

* בדיקת דם. גשי לרופאת המשפחה ובקשי בדיקות דם כולל: ויטמין בי 12 ברזל ופריטין. (בי 12 ופריטין הן לא בדיקות שגרה) . לא פעם נופתע לגלות שהרגשת דיכאון קלה ועייפות הן תוצר לוואי של חוסרים בברזל ויטמינים.

תקופת הפוריות אצל נשים מועדת לרמות נמוכות של פריטין וויטמין בי 12 שהולכות שלובות זרוע עם חולשה ותחושה פנימית לא טובה, במיוחד, אם יש לך רקע של בעיות עיכול (!) הימנעות ממזונות מסוימים או ספיגה לקויה יכולים להעצים בעיה מינורית.

ועכשיו, אנסה לתת לך את נקודת המבט שלי. מתוכן דברייך.

מה קרה לך? התעייפת.

ולמה כך אני מרגישה? כי אני רק קוראת אותך וכבר מתעייפת מהשגרה הצפופה שלך:

לימודים. לתואר (!)

עבודה.

הריון.

ותינוקת.

ראשונה.(!)

נישואין טריים. (כן. שנה וחצי נחשב עדיין טרי!)

ובכל זה את מתחזקת מערכות יחסים של משפחה מורחבת וחברות שבהם את מרגישה מחוייבת להיות "החזקה" /ו "היודעת" /ו "המחליטה".

נורמלי?!

ככה להיות עייפה?

כן. נורמלי מאד.

האם את רודפת אחרי הזנב של עצמך?

לא.

את נרדפת.

הזנב של עצמך מלקה אותך.

כנראה, ממנו את בורחת.

את כל הזמן מחזיקה את המושכות. וזה מעייף. ככה לדהור בלי הפוגה. באותו הקצב.

לכאורה את חיה חיים מלאים. שבהם את "אמורה" להרגיש בשיא… לחייך בכייף. ( ציטוט ממך) אך את בעיקר נרדפת על ידי "זנב". מחשבה שמזדנבת בך לעיתים קרובות:

הצורך להיות פרפקט בכל החזיתות.

כביכול אם לא תעמדי ברף שהצבת לעצמך ( את הצבת אותו. אולי עכשיו הזמן לבחון אולי הוא גבוה מידי?!) אין לך ערך. אין בך טעם. ואולי זאת הסיבה שאת מרגישה גם חוסר חשק. כי התחושה הזאת מחלחלת אלייך פנימה ופוגעת בך.

כבומרנג.

את מפחדת להיות את.

להיות את גם אם את חלשה. ושבירה.

גם אם את לפעמים אבודה ותוהה

להיות לעצמך. לא מושלמת.

בשבילך.

ככה. איך שאת.

לא תמיד מוצלחת. מבריקה.

לא כל יכולה. משקיעה. ותמיד מחוייכת.

גם עייפה.

לפעמים כאובה.

קצת כבויה.

העולם ימשיך להעריך אותך על מי שאת.

לייקר אותך בגלל מה שאת.

רוצים אותך. אוהבים אותך. גם אם את לא תמיד מועילה. לא כל הזמן חכמה.

והשאלה העיקרית היא האם את יכולה לרצות אותך ככה???

רוצה להוסיף עוד היבט אחר. קרוב ונושק.

לפעמים, בנסיבות מסוימות, המערכת הרגשית שלנו "נכבית".

בגלל הצפה "טכנית" (לדוגמא: עומס שגרתי! התמודדות בריאותית… ) אנחנו מכבים כל רגש שעולה בנו והוא זולל אנרגיה- אכזבות, כשלים, כעסים.

אמממה, הבעיה שמדובר בעסקת חבילה.

כשאנחנו מכבים את המערכת הרגשית אנחנו מכבים את כולה. את הרגשות הכואבים. המגרדים. המציקים. אבל גם את הרגשות השמחים. החיוניים. הפועלים. המפעילים.

יכול להיות שבשל כך את מרגישה בלי חשק. לא מסופקת. בלי העוצמה ש"הדליקה" אותך כבעבר.

אולי נכון לבדוק אלו רגשות פחות נעימים, זוללי אנרגיה נאלצת לכבות לבינתיים…

ואיך אפשר בכל זאת לפנות קצת מקום בשגרה המציפה לרגשות שעולים בך. גם לאשמה. לתסכול. לחוסר אונים. גם לפגיעות ולעלבון, לציפיות שלא התגשמו…

איך ואת מי תוכלי לגייס סביבך שיתמוך בך. שיחזיק עבורך את הכאב. ינכיח אותו בשבילך. כדי שלא תצטרכי לכבות את עצמך.

כך יהיה בך בעז"ה בתוכך מקום גם לסבלנות ושמחה. סיפוק ואהבה. ובעיקר מקום של חמלה על הנפילות (שעוד יהיו:) בדרכך.

הרבה כחות

שפרה י.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן