The Butterfly Button
לחץ ועומס נפשי בחיי היום יום

שאלה מקטגוריה:

קודם אפתח ואומר שזה מקום מדהים להיכנס. ולקרוא את התוכן הקסום והעמוק שלכם תודה רבה על האופציה שאתם נותנים להיפתח באמת ולקבל הכוונה מעולה.

אפתח ואומר שאני נשואה פלוס ילדה בת שנה וחצי כמעט, ברוך ה׳ אין יותר מדי דרמות וחיים כרגיל בעומס של השיגרה כמו כולם: עבודה, בשילוב לימודי תואר ושיגרת החיים והמשפחה.

אבל, אתחיל ואומר שאני טיפוס יחסית די פרפקציוניסט או גם בעבר יותר הייתי טיפוס שמרצה אחרים (משהו שהבנתי עם הזמן) וגם טיפוס שקשה לו לקבל מהר החלטות.
והתוצאה היא כזו = אני רוצה שהכל יהיה מושלם בצורה המדוייקת, וגם שזה יתאים לסביבה, וגם לדעת מה להחליט ובזמן הנכון ללא עיכובים מיותרים.
(נראה לי שיחסית קראתי את עצמי טוב לפחות:).

לאחרונה אני קצת מרגישה מחנק ביום יום, הכוח שלי הולך ונחלש עם כל הרצון החזק לא להישבר.
אני אוסיף גם שמבחינה בריאותית ממש נחלשתי וזה מתבטא בקיבה שלי, בשנתיים וחצי האחרונות התפתחו לי בעיות בעיכול , שזה מה שהבנתי מתחיל מלחצים נפשיים חזקים שמשפיעים לנו על המערכת.
עברתי תקופות קצת לא פשוטות של לחץ נוראי לפני החתונה, אך הכל עבר וחזר למקומו.
בתקופות של לחץ אני ממש קורסת ולא מצליחה כמעט ולתפקד, וזה קשה לי כי ישר אני מרגישה חסרת ערך בסביבה שלי.
מרגישה שאני נטל וסתם חלשה והכל שובר אותי מהר מדי.

תמיד אני מוצאת את עצמי מדברת עם כולם, מחזקת את כולם, נותנת טיפים לחיים כי יש כאלה שיגדירו אותי עם סוג של ״חכמת חיים״ או ״בוגרת לגילה״ אם זה מהחברות הטובות ואם המשפחה, והטייטלים האלה מחייבים ממש, ותמיד אני רק רוצה שיהיה טוב לכולם.
הבעיה היא שלאחרונה התחלתי להרגיש שאין לי פתאום חשק, אין לי כח לעצמי אפילו.
הדבר שהכי מתסכל אותי שאני מוצאת את עצמי חסרת סבלנות לילדה שלי, לבעלי היקר שבאמת נותן מעצמו מעל ומעבר רק בשביל שלי יהיה יותר קל (בעיקר בתקופת מבחנים).
אבל עדיין כלום לא מספק אותי, אני מרגישה דאני נגררת אחרי הזנב של עצמי ברוטינה שחוסרת על עצמה.

גם בעבודה החשק ירד לי, גם בכללי ואני לא אחת כזו שהחשק נעלם לה.., תמיד אני אוהבת לשמוח ולהרגיש בשיא שלי.
משום מה אני לא מצליחה לחייך בכייף, העייפות והחולשה השתלטו לי על החיים וזה שובר אותי.
ברור שגם המצב הבריאותי מוסיף לי הרבה רגעי משבר ובכי קשה שלא חוויתי המון זמן, בכי של שבר נפשי ופה כבר דאגתי.
מה קרה לי? איפה נפלתי בדרך? מה עשיתי לא נכון?
סליחה על כל המגילה אבל כייף לפרוק למקום הזה משום מה, פשוט באלי לדעת איך אני יכולה להחזיר לי את השפיות והבריאות הנפשית שאני מאמינה שהיא גם תחזק אותי בגוף בעזרת ה׳.

ה

תשובה:

אנונימית יקרה,

מהמקלדת שלך נשפכת המון מודעות עצמית. אישיות עשירה. לב טוב. שאיפות קדימה ורצון כן להבין. לחדד את המבט. לרדת לרזולוציות עצמיות.

נראה, שאת במיוחד, תפיקי תועלת רבה מטיפול עומק אישי שיתן לך כלים נוספים הלאה להמשך הדרך.

אז אחרי ההצעה, שמקווה שתאמצי אותה, רוצה להוסיף כוכבית חשובה:

* בדיקת דם. גשי לרופאת המשפחה ובקשי בדיקות דם כולל: ויטמין בי 12 ברזל ופריטין. (בי 12 ופריטין הן לא בדיקות שגרה) . לא פעם נופתע לגלות שהרגשת דיכאון קלה ועייפות הן תוצר לוואי של חוסרים בברזל ויטמינים.

תקופת הפוריות אצל נשים מועדת לרמות נמוכות של פריטין וויטמין בי 12 שהולכות שלובות זרוע עם חולשה ותחושה פנימית לא טובה, במיוחד, אם יש לך רקע של בעיות עיכול (!) הימנעות ממזונות מסוימים או ספיגה לקויה יכולים להעצים בעיה מינורית.

ועכשיו, אנסה לתת לך את נקודת המבט שלי. מתוכן דברייך.

מה קרה לך? התעייפת.

ולמה כך אני מרגישה? כי אני רק קוראת אותך וכבר מתעייפת מהשגרה הצפופה שלך:

לימודים. לתואר (!)

עבודה.

הריון.

ותינוקת.

ראשונה.(!)

נישואין טריים. (כן. שנה וחצי נחשב עדיין טרי!)

ובכל זה את מתחזקת מערכות יחסים של משפחה מורחבת וחברות שבהם את מרגישה מחוייבת להיות "החזקה" /ו "היודעת" /ו "המחליטה".

נורמלי?!

ככה להיות עייפה?

כן. נורמלי מאד.

האם את רודפת אחרי הזנב של עצמך?

לא.

את נרדפת.

הזנב של עצמך מלקה אותך.

כנראה, ממנו את בורחת.

את כל הזמן מחזיקה את המושכות. וזה מעייף. ככה לדהור בלי הפוגה. באותו הקצב.

לכאורה את חיה חיים מלאים. שבהם את "אמורה" להרגיש בשיא… לחייך בכייף. ( ציטוט ממך) אך את בעיקר נרדפת על ידי "זנב". מחשבה שמזדנבת בך לעיתים קרובות:

הצורך להיות פרפקט בכל החזיתות.

כביכול אם לא תעמדי ברף שהצבת לעצמך ( את הצבת אותו. אולי עכשיו הזמן לבחון אולי הוא גבוה מידי?!) אין לך ערך. אין בך טעם. ואולי זאת הסיבה שאת מרגישה גם חוסר חשק. כי התחושה הזאת מחלחלת אלייך פנימה ופוגעת בך.

כבומרנג.

את מפחדת להיות את.

להיות את גם אם את חלשה. ושבירה.

גם אם את לפעמים אבודה ותוהה

להיות לעצמך. לא מושלמת.

בשבילך.

ככה. איך שאת.

לא תמיד מוצלחת. מבריקה.

לא כל יכולה. משקיעה. ותמיד מחוייכת.

גם עייפה.

לפעמים כאובה.

קצת כבויה.

העולם ימשיך להעריך אותך על מי שאת.

לייקר אותך בגלל מה שאת.

רוצים אותך. אוהבים אותך. גם אם את לא תמיד מועילה. לא כל הזמן חכמה.

והשאלה העיקרית היא האם את יכולה לרצות אותך ככה???

רוצה להוסיף עוד היבט אחר. קרוב ונושק.

לפעמים, בנסיבות מסוימות, המערכת הרגשית שלנו "נכבית".

בגלל הצפה "טכנית" (לדוגמא: עומס שגרתי! התמודדות בריאותית… ) אנחנו מכבים כל רגש שעולה בנו והוא זולל אנרגיה- אכזבות, כשלים, כעסים.

אמממה, הבעיה שמדובר בעסקת חבילה.

כשאנחנו מכבים את המערכת הרגשית אנחנו מכבים את כולה. את הרגשות הכואבים. המגרדים. המציקים. אבל גם את הרגשות השמחים. החיוניים. הפועלים. המפעילים.

יכול להיות שבשל כך את מרגישה בלי חשק. לא מסופקת. בלי העוצמה ש"הדליקה" אותך כבעבר.

אולי נכון לבדוק אלו רגשות פחות נעימים, זוללי אנרגיה נאלצת לכבות לבינתיים…

ואיך אפשר בכל זאת לפנות קצת מקום בשגרה המציפה לרגשות שעולים בך. גם לאשמה. לתסכול. לחוסר אונים. גם לפגיעות ולעלבון, לציפיות שלא התגשמו…

איך ואת מי תוכלי לגייס סביבך שיתמוך בך. שיחזיק עבורך את הכאב. ינכיח אותו בשבילך. כדי שלא תצטרכי לכבות את עצמך.

כך יהיה בך בעז"ה בתוכך מקום גם לסבלנות ושמחה. סיפוק ואהבה. ובעיקר מקום של חמלה על הנפילות (שעוד יהיו:) בדרכך.

הרבה כחות

שפרה י.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כעס שגומר אותי ואבא שנפטר
שלום לכם, מומחי אקשיבה! אני פונה אליכם לצערי, בעקבות מותו של אבא שלי הצדיק, זכרונות לברכה. שהיה איש אמת. צדיק אהוב וישר דרך . עם האבל, נראה לי שאני יכולה להתמודד.. הבעיה העמוקה היא החברה והתגובות שלהם… ופה אפרט, אתן רקע- אמי היא אשה מוערכת בקהילה, אשה טובה וחזקה עוסקת...
עברתי גירושין בגיל צעיר ואני אבודה
אני בת להורים גרושים וגרושה בעצמי התגרשתי לפני כשנה לאחר נישואין של חצי שנה שיצאתי מהם בעין ושן וברוך השם ללא ילדים והתחלתי שידוכים לפני תקופה ואני מאוד אבודה אני לא יודעת איך להתנהל אני לא יודעת מה תקין מבחינת איך שבחור מתנהג ומה לא לדוג' מתוך 4 בחורים שישבתי...
איך לשפר את הקשר עם המשפחה?
אני נשוי 3 שנים  במקור אני מחו"ל ובאתי עם אשתי ללמוד בארץ כמה שנים, מדי פעם אני הולך לבקר המשפחה בחו"ל וכל פעם שאני הולך קשה לי מאוד ואני סובל הרבה בגלל הקשר עם המשפחה. לא שאנחנו רבים לא מדברים אחד על השני רע אבל מרגישים שהקשר חלש, כשאני חושב...
מכתב לאלוקים
לא רוצה רמז. רוצה סימן רוצה וודאות שאתה כאן איתי ששמת לב בתוך מה שעובר עלי הלוואי שיקרה לי משו רע תחזיר חיים למי שהתחנן לחיות ואותי תוציא מכאן הבטחת גאולה ונתת תקוות שווא במשך אינסוף זמן ואתה עדיין מצפה שנעמוד על הרגליים ונעבוד אותך ולא נקרוס ונחנק כי לא...
איפה אני בתוך כל העומס של הבית?
קודם כל רוצה להגיד לכם שבאתם משמים, רק לראות את הפניות כאן זה מרגיע את הלב שאני לא לבד. אשמח לקבל עזרה בנושא הבא: ברוך השם אני נשואה אמא לילדה כמעט בת שנתיים ותינוק בן 5 חודשים. נולדתי בבית שיש בו הכל אבל היה בו גם עצמאות. אני הכי קטנה...
מחשבות של אמונה שמטרידות אותי
קודם כל רציתי להגיד לכם תודה אני מאוד אוהב את האתר הזה ויש לכם פה תשובות מדהימות, מפורטות ואפילו מעבר למה שהבן אדם ששאל דמיין. רציתי לשאול משהו שקשור לאהבת ה׳ אלינו, קודם כל אני רוצה להגיד שאני שומר שבת לא מעט זמן ברוך ה׳ ומניח תפילין אבל זה היה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן