The Butterfly Button
לחפש בחור שמתאים לי או להורים שלי?

שאלה מקטגוריה:

יש לי משפחה טובה, הורים מדהימים, אבל פה מתחילה הבעיה
אני רוצה להנשא לסגנון מסויים והם רוצים סגנון אחר אז אמרתי להם והבהרתי להם אבל הם בשלהם לא יתנו לי כסף לדירה אם אנשא למישהו שהם לא רוצים!
והרי לא אתחתן עם מישהו שהם לא רוצים זה מגוחך! כל כך מגוחך!

 

תבין- אני רוצה בחור ישיבה, כן!
צדיק? לא כל כך!

ויש אחד שאני מאוד רוצה ודודה שלי הציעה וההורים שלי לא רוצים

ואז אני שבויה אצלהם רגשית- אצל הוריי

אישה צריכה שהוריה יקבלו את חתנה אני לא מביאה פושע, אני לא מביאה מטומטם, זה בחור ישיבה!!!!

 

אני בכלל לא נמשכת לסגנון האהוב על הוריי ככה שאין מה לדבר על זה של לנסות להנשא לכזה

הם אומרים שאני לא מבינה ומה אני רוצה אחד שישן כל היום וכל מיני קשקושים
אז זהו

חברות שלי מאורסות או נשואות חברות טובות!!!

נפגשתי עם כמה מהטעם של הוריי

לא רוצה!!!

בעיות באמונה!!!
הכל חלול בפנים ובחוץ הכל ורוד ומחייך!

 

תשובה:

שואלת יקרה

ראשית אני מתנצלת, אמרתי שאשתדל להתפנות במוצאי שבת האמת, השתדלתי אך השעה היתה מדי מאוחרת בשביל לשבת ולכתוב בפניות, והפניות הזו מגיעה לך.

אינני מכירה אותך שירה אך מבין השורות מבצבצת דמותה של נערה שעשתה הרבה בשביל להישאר "בחורה טובה" או "ילדה טובה של אבא ואמא" ולא תמיד זה היה קל…

ציינת כמה נקודות שדרכם מנסה אני להבין מעט אותך: סיפרת על קשר חברי שהיה לך בעבר עם בחור ועל השכל הישר שלך שהיה מסוגל בגיל צעיר לומר "לא, זה לא מתאים לי"- מהלך לא פשוט ולא מובן מאליו. סיפרת על מעבר לפלאפון כשר- כ"כ קשה למי שחווה פלאפון אחר. סיפרת על: להישאר בסמינר ולהשקיע- ואולי היו אלטרנטיבות מושכות יותר. אני לא יודעת, לא סיפרת על זה באופן ברור אך אם הבנתי נכון אני שומעת שהצעדים האלה לפחות בחלקם היו מתוך איזושהי תחושת ויתור ואולי מתוך רצון להיות בסדר כלפי…

והנה מגיע נושא השידוכים ואת אומרת לעצמך: כאן הבחירה צריכה להיות שלי, כאן אני לא מסוגלת לבחור רק בשביל… ואת בהחלט צודקת!

אז מה עושים? ההורים רוצים דבר אחד ואני כבת להורים מקסימים שזקוקה לאישורם רוצה משהו אחר.

אני מזמינה אותך שירה להתבונן על חייך בהבטה לאחור, להשקיף על הבחירות שלך בעבר ולראות עד כמה היו הן כרוכות בניסיון להיות בסדר כלפי הוריך המסורים שאת כרוכה  עימם בקשר רגשי (כדבריך)- קשר שהוא כשלעצמו נפלא ומיוחד עד מאוד, אבל משום מה אולי לא מספיק נתן ביטוי לרצון האישי שלך.

לעיתים, רק משום שלא בחרנו לבד נראה לנו שאין אנו שלמים עם הבחירה שנעשתה ולו הינו בוחרים לבד הינו בוחרים במשהו שונה. בעוד שיתכן ולו היו נותנים לנו את זכות הבחירה הבלעדית והינו חשים בטעמה של האחריות הינו בוחרים בדיוק באותה הדרך וכל עוד לא עשינו זאת מלווה אותנו תחושת ההחמצה.

המכתב שלך עוסק בדילמה לאיזה בחור ישיבה עלי להינשא והנה בשוליו את צועקת "בעיות באמונה!!! הכל חלול מבפנים ובחוץ הכל ורוד ומחייך!!!"

האם בעיות באמונה גורמות לרצון להתפשר על בחור פחות איכותי? האם הוא יביא עימו מזור לאותן בעיות? או שמא מעולם לא התעניין כלל בסוגיות אמוניות ולך מי יתן מענה?  את, צועקת אותן לא מעוניינת להמשיך ככה – וכל הכבוד להקשבה לקול הפנימי שלך מעטות מסוגלות לעשות זאת בכזה אומץ לב וכנות. מגיע לך מפגש עם אותן תהיות פנים אל פנים לברור מעמיק דוקא לפני שאת מגיעה להחלטה כ"כ משמעותית כנישואין.

כמה קשה לחיות עם תחושה שהכל חלול מבפנים ולהגיש כרטיס ביקור ורוד ומחייך. וככל שממשיכים להגיש את הכרטיס הזה נהיה עוד יותר חלול וככל שצובעים אותו בוורוד עז ומורחים אותו בחיוך עוד יותר רחב וססגוני (כדי לשכנע את כולם) החלל רק מעמיק. אז אולי נכון קודם לבקר את כרטיס הביקור או את מי שעומדת מאחוריו ולשאול מה פשר החלל הזה?

שירה יקרה אנסה לחבר בין שני חלקי הדברים.

כשאני פועלת מתוך בחירה אישית אני מרגישה משמעותית, כשאני עושה בחירה טובה הכרוכה בליבון, לפעמים בהתחבטות לא קלה, בבדיקה על מה כדאי לוותר ולשם מה- אני מתמלאת בגאווה. טועמת טעם של ניצחון ואפופת תחושת כח אמתית- כל אלה ממלאים אותי!!! אבל אם אני בוחרת כי מישהו בחר בשבילי או כי לא היתה לי ברירה… אני אחוש רק את טעם ההחמצה שלא פעם תהיה מלווה במרירות ואולי אף בכעס. וכמה אהיה רחוקה מאמונה בצדקת הדרך. וכמה חלול ארגיש בתוכי…

אני מצדיעה לך שירה, ליכולת שלך עכשיו לומר: לא עוד. אני רוצה לבחור!

זכות הבחירה שלך, ורק לך היא!!!

ממשי אותה קודם כל בליבון מעמיק של סוגית האמונה שלך. נסי למקד אותה, במה את מאמינה,  במה קשה לך להאמין, נסי לשאול את השאלות ובקשי תשובות אל תתפשרי הן מגיעות לך!!!

נסי לברר עם עצמך מהם הדברים שחשובים לך, על אלו ערכים את לא מוכנה לוותר. נסי להסתכל קדימה איזה בית את רוצה לבנות, מה היית את רוצה להנחיל לילדיך. המחשבות האלה גם אם לא תהינה קלות, גם אם תדרושנה ממך לא מעט עמל וכח רצון יתגמלו אותך קודם כל במילוי החלל שדיברת עליו.

ואז לאחר העיון הזה תוכלי לשאול את עצמך- מה חשוב לך בבן זוג? "בחור ישיבה"- מה זה אומר? האם אין זו מטריה רחבה עד מאוד שכוללת כל כך הרבה סוגים מסוגים שונים- מה את צריכה מתוך ההגדרה הזו?

אלו ערכים חשוב לך שיהיה לבן זוגך, אלו תכונות משמעותיות חשובות לך כדי שאת תרגישי מלאה לידו, שמחה אהובה רצויה. כדי שתוכלי להקים עימו בית כלבבך, שיוכל הוא להיות שותף אמיתי לחייך הפנימיים שתוכלי לסמוך עליו כרעייה וכאם שהוא מנחיל דרך לילדיה.

אני מזמינה אותך למסע מאתגר אבל חשוב ומתגמל.

ואני מניחה שלאחר המסע הזה (ולעיתים נזקקים לחברים למסע ואקשיבה זה גם סוג של חברים…) לאחר שיהיו לך את התשובות ולאחר שתוכלי לדעת מיהו אשר תאהב נפשך- תוכלי לגשת להוריך המסורים לשוחח עימם. או אז יחושו גם הם ששירה יודעת מה היא מחפשת, שהיא נוטלת אחריות בבחירה שלה וממילא יהיה להם על מי לסמוך- ודעתך תהיה חשובה להם.

אז טרם מסע לירח דבש מאחלת אני לך מסע מעשיר שאולי תחילתו מרה אך סופו דבשי ממלא ומתוק.

בהצלחה רבה איתך

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כעס שגומר אותי ואבא שנפטר
שלום לכם, מומחי אקשיבה! אני פונה אליכם לצערי, בעקבות מותו של אבא שלי הצדיק, זכרונות לברכה. שהיה איש אמת. צדיק אהוב וישר דרך . עם האבל, נראה לי שאני יכולה להתמודד.. הבעיה העמוקה היא החברה והתגובות שלהם… ופה אפרט, אתן רקע- אמי היא אשה מוערכת בקהילה, אשה טובה וחזקה עוסקת...
עברתי גירושין בגיל צעיר ואני אבודה
אני בת להורים גרושים וגרושה בעצמי התגרשתי לפני כשנה לאחר נישואין של חצי שנה שיצאתי מהם בעין ושן וברוך השם ללא ילדים והתחלתי שידוכים לפני תקופה ואני מאוד אבודה אני לא יודעת איך להתנהל אני לא יודעת מה תקין מבחינת איך שבחור מתנהג ומה לא לדוג' מתוך 4 בחורים שישבתי...
איך לשפר את הקשר עם המשפחה?
אני נשוי 3 שנים  במקור אני מחו"ל ובאתי עם אשתי ללמוד בארץ כמה שנים, מדי פעם אני הולך לבקר המשפחה בחו"ל וכל פעם שאני הולך קשה לי מאוד ואני סובל הרבה בגלל הקשר עם המשפחה. לא שאנחנו רבים לא מדברים אחד על השני רע אבל מרגישים שהקשר חלש, כשאני חושב...
אישתי שקועה בעצמה
אני נשוי ב"ה כמה חודשים ומרגע לרגע הבנתי שנפלתי יותר ויותר אני מרגיש שאישתי שקועה בעצמה ולא רואה אותי לא מספקת את צרכי כלל (אכפת לה להכין אוכל אבל חסר בצרכים הנפשיים) מחמאות היא כמעט לא אומרת וגם אם ביקשתי ממנה היא כותבת לי משהו, זה אמרות ממש פשוטות כלליות...
איך לשרוד את הטלטלות הנפשיות של בעלי?
אני מתמודדת עם מצב מאוד מורכב בבית. בעלי סובל מהפרעת אישיות ויש לו שינויים קשים וחדים בהתנהגות. רגע אחד הוא מתנהג רגיל, ורגע אחרי הכל מתהפך לגמרי. אני חיה בפחד נורא בגלל התנודות האלה. אין לי שום יציבות ואני מרגישה שאין לי ביטחון בקשר שלנו בכלל. לפעמים אני אפילו חושבת...
למה אני צריכה ילדים? זה עול מטורף!
אני בת 24 נשואה שנתיים וחצי  כמובן שהסביבה כל הזמן לוחצת עלינו ושואלת מה עם ילדים, אם הכול בסדר וכו. בהתחלה הייתי בדעה שצריך לחכות קצת כדי לבנות את הזוגיות, כדי לבנות בסיס יציב ואיתן אבל בפנים אני מרגישה ומרשה לי לעצמי לכתוב פה למרות שזה מפחיד שוואלה לא עושה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן