The Butterfly Button
לחפש בחור שמתאים לי או להורים שלי?

שאלה מקטגוריה:

יש לי משפחה טובה, הורים מדהימים, אבל פה מתחילה הבעיה
אני רוצה להנשא לסגנון מסויים והם רוצים סגנון אחר אז אמרתי להם והבהרתי להם אבל הם בשלהם לא יתנו לי כסף לדירה אם אנשא למישהו שהם לא רוצים!
והרי לא אתחתן עם מישהו שהם לא רוצים זה מגוחך! כל כך מגוחך!

 

תבין- אני רוצה בחור ישיבה, כן!
צדיק? לא כל כך!

ויש אחד שאני מאוד רוצה ודודה שלי הציעה וההורים שלי לא רוצים

ואז אני שבויה אצלהם רגשית- אצל הוריי

אישה צריכה שהוריה יקבלו את חתנה אני לא מביאה פושע, אני לא מביאה מטומטם, זה בחור ישיבה!!!!

 

אני בכלל לא נמשכת לסגנון האהוב על הוריי ככה שאין מה לדבר על זה של לנסות להנשא לכזה

הם אומרים שאני לא מבינה ומה אני רוצה אחד שישן כל היום וכל מיני קשקושים
אז זהו

חברות שלי מאורסות או נשואות חברות טובות!!!

נפגשתי עם כמה מהטעם של הוריי

לא רוצה!!!

בעיות באמונה!!!
הכל חלול בפנים ובחוץ הכל ורוד ומחייך!

 

תשובה:

שואלת יקרה

ראשית אני מתנצלת, אמרתי שאשתדל להתפנות במוצאי שבת האמת, השתדלתי אך השעה היתה מדי מאוחרת בשביל לשבת ולכתוב בפניות, והפניות הזו מגיעה לך.

אינני מכירה אותך שירה אך מבין השורות מבצבצת דמותה של נערה שעשתה הרבה בשביל להישאר "בחורה טובה" או "ילדה טובה של אבא ואמא" ולא תמיד זה היה קל…

ציינת כמה נקודות שדרכם מנסה אני להבין מעט אותך: סיפרת על קשר חברי שהיה לך בעבר עם בחור ועל השכל הישר שלך שהיה מסוגל בגיל צעיר לומר "לא, זה לא מתאים לי"- מהלך לא פשוט ולא מובן מאליו. סיפרת על מעבר לפלאפון כשר- כ"כ קשה למי שחווה פלאפון אחר. סיפרת על: להישאר בסמינר ולהשקיע- ואולי היו אלטרנטיבות מושכות יותר. אני לא יודעת, לא סיפרת על זה באופן ברור אך אם הבנתי נכון אני שומעת שהצעדים האלה לפחות בחלקם היו מתוך איזושהי תחושת ויתור ואולי מתוך רצון להיות בסדר כלפי…

והנה מגיע נושא השידוכים ואת אומרת לעצמך: כאן הבחירה צריכה להיות שלי, כאן אני לא מסוגלת לבחור רק בשביל… ואת בהחלט צודקת!

אז מה עושים? ההורים רוצים דבר אחד ואני כבת להורים מקסימים שזקוקה לאישורם רוצה משהו אחר.

אני מזמינה אותך שירה להתבונן על חייך בהבטה לאחור, להשקיף על הבחירות שלך בעבר ולראות עד כמה היו הן כרוכות בניסיון להיות בסדר כלפי הוריך המסורים שאת כרוכה  עימם בקשר רגשי (כדבריך)- קשר שהוא כשלעצמו נפלא ומיוחד עד מאוד, אבל משום מה אולי לא מספיק נתן ביטוי לרצון האישי שלך.

לעיתים, רק משום שלא בחרנו לבד נראה לנו שאין אנו שלמים עם הבחירה שנעשתה ולו הינו בוחרים לבד הינו בוחרים במשהו שונה. בעוד שיתכן ולו היו נותנים לנו את זכות הבחירה הבלעדית והינו חשים בטעמה של האחריות הינו בוחרים בדיוק באותה הדרך וכל עוד לא עשינו זאת מלווה אותנו תחושת ההחמצה.

המכתב שלך עוסק בדילמה לאיזה בחור ישיבה עלי להינשא והנה בשוליו את צועקת "בעיות באמונה!!! הכל חלול מבפנים ובחוץ הכל ורוד ומחייך!!!"

האם בעיות באמונה גורמות לרצון להתפשר על בחור פחות איכותי? האם הוא יביא עימו מזור לאותן בעיות? או שמא מעולם לא התעניין כלל בסוגיות אמוניות ולך מי יתן מענה?  את, צועקת אותן לא מעוניינת להמשיך ככה – וכל הכבוד להקשבה לקול הפנימי שלך מעטות מסוגלות לעשות זאת בכזה אומץ לב וכנות. מגיע לך מפגש עם אותן תהיות פנים אל פנים לברור מעמיק דוקא לפני שאת מגיעה להחלטה כ"כ משמעותית כנישואין.

כמה קשה לחיות עם תחושה שהכל חלול מבפנים ולהגיש כרטיס ביקור ורוד ומחייך. וככל שממשיכים להגיש את הכרטיס הזה נהיה עוד יותר חלול וככל שצובעים אותו בוורוד עז ומורחים אותו בחיוך עוד יותר רחב וססגוני (כדי לשכנע את כולם) החלל רק מעמיק. אז אולי נכון קודם לבקר את כרטיס הביקור או את מי שעומדת מאחוריו ולשאול מה פשר החלל הזה?

שירה יקרה אנסה לחבר בין שני חלקי הדברים.

כשאני פועלת מתוך בחירה אישית אני מרגישה משמעותית, כשאני עושה בחירה טובה הכרוכה בליבון, לפעמים בהתחבטות לא קלה, בבדיקה על מה כדאי לוותר ולשם מה- אני מתמלאת בגאווה. טועמת טעם של ניצחון ואפופת תחושת כח אמתית- כל אלה ממלאים אותי!!! אבל אם אני בוחרת כי מישהו בחר בשבילי או כי לא היתה לי ברירה… אני אחוש רק את טעם ההחמצה שלא פעם תהיה מלווה במרירות ואולי אף בכעס. וכמה אהיה רחוקה מאמונה בצדקת הדרך. וכמה חלול ארגיש בתוכי…

אני מצדיעה לך שירה, ליכולת שלך עכשיו לומר: לא עוד. אני רוצה לבחור!

זכות הבחירה שלך, ורק לך היא!!!

ממשי אותה קודם כל בליבון מעמיק של סוגית האמונה שלך. נסי למקד אותה, במה את מאמינה,  במה קשה לך להאמין, נסי לשאול את השאלות ובקשי תשובות אל תתפשרי הן מגיעות לך!!!

נסי לברר עם עצמך מהם הדברים שחשובים לך, על אלו ערכים את לא מוכנה לוותר. נסי להסתכל קדימה איזה בית את רוצה לבנות, מה היית את רוצה להנחיל לילדיך. המחשבות האלה גם אם לא תהינה קלות, גם אם תדרושנה ממך לא מעט עמל וכח רצון יתגמלו אותך קודם כל במילוי החלל שדיברת עליו.

ואז לאחר העיון הזה תוכלי לשאול את עצמך- מה חשוב לך בבן זוג? "בחור ישיבה"- מה זה אומר? האם אין זו מטריה רחבה עד מאוד שכוללת כל כך הרבה סוגים מסוגים שונים- מה את צריכה מתוך ההגדרה הזו?

אלו ערכים חשוב לך שיהיה לבן זוגך, אלו תכונות משמעותיות חשובות לך כדי שאת תרגישי מלאה לידו, שמחה אהובה רצויה. כדי שתוכלי להקים עימו בית כלבבך, שיוכל הוא להיות שותף אמיתי לחייך הפנימיים שתוכלי לסמוך עליו כרעייה וכאם שהוא מנחיל דרך לילדיה.

אני מזמינה אותך למסע מאתגר אבל חשוב ומתגמל.

ואני מניחה שלאחר המסע הזה (ולעיתים נזקקים לחברים למסע ואקשיבה זה גם סוג של חברים…) לאחר שיהיו לך את התשובות ולאחר שתוכלי לדעת מיהו אשר תאהב נפשך- תוכלי לגשת להוריך המסורים לשוחח עימם. או אז יחושו גם הם ששירה יודעת מה היא מחפשת, שהיא נוטלת אחריות בבחירה שלה וממילא יהיה להם על מי לסמוך- ודעתך תהיה חשובה להם.

אז טרם מסע לירח דבש מאחלת אני לך מסע מעשיר שאולי תחילתו מרה אך סופו דבשי ממלא ומתוק.

בהצלחה רבה איתך

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

למה אני לא מרגיש מספיק שמח עם ארוסתי?
בשעה טובה ומוצלחת התארסתי לא מזמן והחתונה הולכת ומתקרבת. אבל מהאירוסין ועד עכשיו מנקרים בי ספיקות ללא הפסקה. למרות שיצאנו תקופה די ממושכת יחסית לבחור ישיבה, אני שואל את עצמי האם לא עשיתי פה טעות. מהרגע הראשון מה שזיהיתי בעיקר בארוסתי היה שיש לנו עולם ערכי משותף. מכאן ואילך אנחנו...
בעלי מפחד לראות אותי עצובה
אני נשואה ואם לשתי בנות, יש לי בעל נסיך עם מידות טובות מאוד תמיד תמיד דואג שיהיה לי טוב בכל סיטואציה יוותר על עצמו העיקר שאני אהיה שמחה יקנה לי מה שאני רוצה יביא לי מה שאני רוצה בגדול יעשה הכללל רק בשביל שאהיה שמחה ורגועה זה נשמע מקסים מאוד...
מי תרצה להתחתן איתי?
אני חרדי רווק בן 28 יצא לי להיפגש עם מספר בנות לא מועט והתחושה שלי שבנות מאוד שיפוטיות ומאוד מפליגות בחלומות והמשאלות שלהם מעבר לפורפורציה…. יש להם דרישות שהן בעצמן לא עומדות בהן [ הן רוחנית והן כללית] וזה ממש מעיק והאמונה שלי שאני אמצא שידוך מאוד נמוכה בגלל זה…...
בעלי לוקח הלוואות מאחורי גבי. איך אפשר להמשיך כך?
אנחנו נשואים 25 שנים, הורים ל6 ילדים. בעלי מאז ומתמיד לא ידע להתנהל עם כסף, כשהוא היה אברך יחסית הסתדרנו כי לא היו לו יותר מדי סיבות לבזבז… כשהרב  פסק לו לצאת לעבודה, בעלי רץ לפתוח עסק והתחיל לסבך אותנו במאות אלפי שקלים- חובות. הלכנו לרב שלנו ליעוץ, בעלי סגר...
נקרעת בין עומס ומטלות הבית לבין הזוגיות
יש לי שאלה שאני רוצה לדעת מה ההשקפה הנכונה ואיך עליי לנהוג או להרגיש כי מה שאני עושה. בעלי מאד ביקורתי ביחס לאחריות בבית. הוא משדר לי כל הזמן שהבית הוא התפקיד שלי כאישה וכאמא ואם הוא עוזר לי זה בלית ברירה כי אני מסכנה ולא מצליחה לעמוד במטלות שלי....
את מי אני אמורה לרצות?
מה העניינים לעשות מה שמקובל? בתורה יש הרבה ציטוטים שלא לפרוש מהציבור וזה, וזה ממש מתסכל אותי, אני בטבעי בנ”א עצמאי, אוהבת בידול ויחודיות, ולחשוב לפני קנית בגד/ מציאת מקום עבודה ממש מגרד לי לחשוב מה יאמרו עלי, אני יכולה לקחת פריט, לחשוב מה יגידו, ולהחליט שאמנם זה קצת משונה,...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן