שואלת יקרה,

שאפו לך! איזו אישה מדהימה את נשמעת. מתוך שאלתך אני מתרשמת שאת אישה עם כוחות נפש מיוחדים. יש עליך עול גדול וכבד, של ניהול בית, פעמים רבות גם באופן מלא ויחידני, ללא בן זוג נוכח. את יודעת היטב לציין את נקודות החוזקה שלך, סדרי העדיפויות שלך ברורים לך לחלוטין, וגם המחירים והרווחים של כל התנהלות שלך ידועים לך, ואת בוחרת ומתעדפת בתבונה את צעדיך.

גם מבחינה זוגית את מתארת זוגיות יפה שאת ובעלך משקיעים בה זמן וכח, גם על חשבון התנהלות שוטפת, מתוך הבנת החשיבות שבדבר. אכן, אשת חיל, אשר בטח בה לב בעלה, ובצדק.

נשמע מושלם, אבל בשאלתך את מעלה תמיהה גדולה. מצד אחד את בטוחה בשיקולי הדעת שלך, כפי שאת מתארת: "אני מנהלת את הבית ביד רמה לדעתי (וגם לדעתו לפעמים). עם זאת, הבית שלי לא בית מרקחת ויש לי גמישות לפעמים בזמנים או בדברים ששיקול הדעת שלי שם בעדיפות שניה", מצד שני הציפיות והדרישות הגלויות והלא גלויות של בעלך מערערות בך משהו וגורמות לחוסר שקט פנימי ואפילו לכעס וטרוניה עליו,

ואת שואלת "אני צודקת? טועה? איפה האמת?"

ואני רוצה להחזיר את השאלה אליך, בצורה מעט שונה.

אם את חושבת שאת צודקת ואת שלמה עם עצמך, מה קורה לך שם שמערער אותך פתאום?

מה קורה לך מול ביקורת? האשמה? מול תחושה שאת 'לא מספקת את הסחורה'? מול צורך לרצות (ר' מנוקדת בפתח) מישהו?

האם את מכירה את התחושה הזו שקורית לך מעוד מקומות בחייך? מול אנשים נוספים?

בואי נעזוב רגע את בעלך, ומה נכון או לא נכון, מצדק ומרדיפת אמת לא מוצאים אושר ושמחה. ירושלים חרבה משום שהעמידו דבריהם על דין תורה, חיפשו את הצדק והאמת המושלמים. ואני רוצה שלא נתמקד במה אמת וצודק, אלא במה קורה איתך, ומה יעשה לך טוב ותחושה שלמה יותר. ברשותך, בואי נתכוונן אליך.

חוק יסוד הוא שכאשר אדם שלם עם עצמו במשהו, הרבה פחות יפריע לו מה יאמרו לו. למשל: אישה חכמה שבטוחה בחכמתה, גם אם יאמרו לה שבחירתה היתה טפשית או ששיקול דעתה טיפשי, האמירות הללו "לא נוגעות" בה, הן מחליקות מעליה, כביכול. לעומת זאת אם היא אינה בטוחה בכישורי הבישול שלה, לדוגמה, הרי שכל אמירה בקשר למאכליה תעסיק אותה ותוכל לערער אותה.

גם פה, כאשר בעלך מגיע בטענה כלפיך, או בחוסר שביעות רצון כלפי ההתנהלות שלך, האם משהו בך מקבל את זה, מאמין לזה? האם את שואלת את עצמך האם יש משהו במה שהוא אומר? כל עוד יש בנו איזשהו פצע או כאב שנוכח בפנימיות שלנו, בד"כ ממקור קדום מהילדות, מול ההורים או החברה, נספוג את ההאשמה אל תוכנו ונשחזר את הכאב של ההאשמה, הנחיתות ותחושת "הלא בסדר".

במקום לבדוק מי צודק, מה להגיב, ואיך למנוע את זה בפעם הבא, השאלה המנחה היא – איך אני מצליחה לרפא את הכאב והפצע הזה בתוכי?

כך שכשמישהו יאשים או יבקר אותי לא אאמין ואשאב למקום הפצוע הזה שוב, ואספוג את ההאשמות, אלא אגיב ממקום שלם ואחר שיוביל את הסיטואציה למקום שונה לגמרי.

אני מזמינה אותך לבדוק בתוכך את השאלות שהעליתי בפניך ולראות לאן הן שואבות אותך, ומה הן מציבות בפניך, ומהן התפיסות והאמונות שהן מראות לך שטמונות בתוכך, שכדאי ואפשר לשנות.

פעמים רבות מול האשמה וביקורת אנחנו חוזרות להיות הילדות הקטנות, חסרות האונים שנבהלות בקלות, בודקות במה טעו ומנסות לרצות. ואנחנו צריכות להזכיר לעצמנו שהיום האני הבוגרת שלי נמצאת במקום אחר, מיושב, יודע, בוחר, שקול. ואני מסוגלת היום להיות כאן עבור עצמי, לתת לי יד, להאמין בי שעשיתי כמיטב יכולתי ולא פשעתי וטעיתי ולהצליח לדברר את זה החוצה בצורה המתאימה.

ומה נקרא להצליח לדברר את זה החוצה בצורה המתאימה?

בין האיש והאישה יש מעגל קסום של משפיע ומושפעת, כשאנחנו מצליחות להפעיל את המעגל הזה מן המקום הנכון מתרחשים קסמים שקטים. כל אחד מבני הזוג מתמקם במקום הטבעי שלו במעגל: האיש במקום המשפיע, האחראי, הנותן והמיטיב, והאישה במקום המושפע, המקבל, הנשען לאחור ויכול להסיר אחריות מאחריות מיותרת.

האישה יכולה להפעיל את המעגל הזה כאשר היא חוזרת למקומה הטבעי של מושפעת, גם במקום התודעתי הפנימי, וגם כאשר היא משדרת זאת כלפי חוץ לבעלה. ע"י שימוש בשפת ה"אני" הכוללת בקשה ולא דרישה, ושימוש אותנטי בשיום הרגש שמתעורר בה בעקבות ההתנהלות או הסיטואציה, היא יכולה לשנות את כיוון המעגל ולעורר את בעלה לקרבה רגשית ורצון להשפיע ולהיטיב לה.

לדוגמה: כאשר היא רוצה לצאת עם בעלה, ובעלה אינו פנוי אליה, היא יכולה להאשים ולכעוס, ואז סביר להניח שתתפתח מריבה, חוסר שביעות רצון וריחוק. או לחילופין, היא יכולה להשתמש בשפת ההשפעה, שבה היא מסבירה לו מה קורה לה בעקבות ההתנהלות שלו, ולומר לו, למשל: "כשאני רוצה לצאת איתך ואתה אינך פנוי זה מעלה בי תחושת כאב של דחיה / נטישה / ריחוק…. הייתי כ"כ רוצה שתצליח למצוא זמן שנצא שנינו ל….".

או – "כשאנחנו חוזרים הביתה אחרי שכל היום לא היינו בבית, והיית רוצה שנהיה יחד גם בלילה כשהבית במצב כל כך הפוך ואני כל כך עייפה אני מרגישה לחוצה / מוטרדת / אשמה….וזה קשה לי….  היה עוזר לי אם / אני מבקשת אם תוכל…./ תהיה לי שלוות נפש ופניות אם…. מה אתה מציע? "

האמירה הזו מפעילה טון אחר בשיחה, היא פוגשת את האיש במרכז הבטן הרכה שלו, ברצון לגונן ולהיטיב לאשתו, וגורמת לו להישיר מבט אל תוצאות הבחירות שלו, ולהפעיל את האחריות שלו בסיטואציה.

חשוב לסייג שעל האישה להשתמש בשפת ההשפעה תוך שימוש בשפת האני, כלומר בדיבור עליה בלבד, ולא בהאשמה כלפי האיש. כלומר במשפטים של אני, ולא אתה. להתעסק עם עצמה ולא איתו!

בנוסף, מה שהיא אומרת צריך להגיע ממקום נקי בתוכה, לא ממקום של כעס ודרישה, כי אז היא יוצאת ממקומה כמושפעת, וחוזרת להיות משפיעה – שדורשת ונוטלת ולא מקבלת.

המקום שלה צריך להיות ממקום נקי וכן של בקשה – שפירושה גם היכולת לקבל לא כתשובה. יתכן שהאיש יגיד- אני שומע שזה חשוב לך אבל השבוע לא אצליח להיענות לבקשתך. וזה בסדר.

את מניחה את בקשתך והוא יעשה איתה מה שביכולתו. אבל עצם הפרחת הבקשה לחלל בצורה הזו משנה את הדינמיקה והאוירה, ותגלגל בהמשך דברים שתתפלאי לראות כי הם מתרחשים.

את יכולה להשתמש בשפת ההשפעה בכל מצב וסיטואציה ולספר על כמיהותיך השונות מאישך לא רק במצבים מורכבים, אלא ביום יום, איך היה עוזר לך סיוע מצידו מדי פעם בתחומים שונים בבית.

ולא לשכוח להודות ובגדול!! על כל עשיה שלו למענך.

ההודיה מאירה את האיש ואת העשיה שלו ונותנת לו כח לעשות עוד ועוד. היא מרחיבה ומגדילה את מעגל ההשפעה לכיוונך. "כ"כ עזרת לי שהשכבת את הילדים, הערב ממש התפנה לי ונעשה לי קל בהכל, הורדת ממני כל כך הרבה לחץ, ועשית את זה בצורה כזו רגועה וזורמת. מעריכה מאד!".

בעל שמקבל אמירה מרחיבת לב כזו מאשתו במקום מחשבה של – "הרי הם גם הילדים שלו וזה חלקו בעזרה בבית", מגיע עם רצון וכח לעשות עוד ועוד למען אשתו.

נקודה נוספת להתבוננות שהייתי רוצה להאיר היא בקשר לאחריות הרבה שלך שאת מתארת שאת נושאת.

הרבה פעמים כשהאיש אינו לוקח אחריות ואינו שותף במקום שהיינו רוצים שיהיה שותף, האישה לוקחת על עצמה אחריות רבה עליה.

גם אחריות תפקודית וגם אחריות רגשית. ונוצר מעגל סגור של אחריות מלאה של צד אחד וחוסר שותפות של צד שני.

בלי להאשים או לנבור בעבר למה המצב הזה נוצר, אני רוצה להזמין אותך לבדוק את האחריות שכרגע מונחת עליך בהקשרים שתיארת בשאלתך לגבי תיפקוד הבית וחינוך הילדים,

ולשאול אותך באופן הכי פתוח ואמיתי – מה מתוך האחריות הזו מתאים לך להמשיך לשאת באהבה ובשמחה, ומה מכביד עליך מאד והיית שמחה להוריד או להקל במעט מעליך?

שבי עם עצמך ותערכי בדק בית פנימי, מה ההרגשה שלך לגבי כל תחום מתחומי אחריותך: קניות, כביסות, בישולים, גידול הילדים….

מה משרה עליך כובד ועומס שהיית שמחה לשחרר מעט ולראות את בעלך יותר שותף איתך בתחום המסוים הזה.

הרצון בשינוי אינו חטא או פשיעה בהתנהלותך, זוהי קריאה עבורך מבורא עולם לדייק את עצמך ולהתחיל להניע את המערכת הזוגית שלכם למקום אחר, שיהיה לך טוב יותר בה. לא מדובר על הפסקת תיפקוד שלך או העברת אחריות פתאומית אלא קודם כל תהליך של שחרור רגשי – שחרור שלך ממה יגידו אם, איך ירגישו אם, דאגה שלך ממה יקרה אם לא אעשה, איך לא אהיה אשמה ש….

ומצד שני להתחיל לדמיין מה יכול להיות אם תצליחי לשחרר דברים שמכבידים עליך כרגע, ולהתחיל להביע את הכמיהה והרצון שלך. כשאת תתחילי לשחרר דברים אצלך, הרבה פעמים הצד השני, בעלך, לומד לקחת אחריות ולהיכנס במקומך, ואולי תצליחי גם להיעזר מדי פעם בעוזרת שתגיע הביתה, או בחלוקת תפקידים מדי פעם בינך לבעלך וכד'.

משימה חשובה ומשמעותית נוספת לקראת השנה החדשה שבפתחנו שאני מניחה לך – בדקי איפה את יכולה להיות יותר קשובה וחומלת לעצמך היקרה,

לפנק את עצמך בקניה של משהו שהיית רוצה: מאכל שאת חושקת בו, אביזר שהיית רוצה, יציאה עם חברה לשיחה טובה וכד', כשאת לומדת להקשיב לעצמך ולפנק ולשמח את עצמך המופלאה, סתם כך כי את ראויה ואהובה, ואת מיטיבה לצלם האלוקים הנכבד שבך. הטוב הזה מקרין החוצה עליך, על ילדיך ועל אישך, שמנסה גם הוא לדבוק באור ובטוב הזה ולהקרין אותו עליך חזרה.

אהובה, השנה החדשה קוראת לך לצאת למסע חדש, שבו תגלי דרך חדשה וגילויים מופלאים שיכולים לצמוח בתוכך, ובינך לבין אישך.

הכוחות המופלאים שלך ותבונתך ינחו אותך בדרך הזו, יחד עם בקשה אמיתית מבורא העולם לסיוע עבורך, בתו היקרה והאהובה, ולהרבות שלום בינך לבין בעלך.

שתזכו להיחתם בספר חיים, ברכה ושלום לשנה טובה ומתוקה!

גיטי