The Butterfly Button
לא מוצאת עבודה ומרגישה תקועה בחיים

שאלה מקטגוריה:

אני בת 30, אמא ל2 ילדים
כבר במשך שנתיים מחפשת עבודה, מנסה , לא הולך
נופלת מתייאשת, ושוב מחפשת
אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה לעשות,, לא יודעת במה מתאים לי לעבוד, מרגישה שכל מה שאני עושה פשוט לא מצליח לי, משהו תקוע, ואני לא מצליחה להתקדם
אני אמא מתוסכלת, עצבנית וחסרת סבלנות
מרגישה שכולם סביב לא מבינים מה לא בסדר איתי,, ולמה אני לא מוצאת עבודה כבר, מה דפוק אצלי
יש לי כל מני תחושות מעורבות לגבי עבודה
אני בנאדם שצריך את החופשיות שלו, וגם במשך 5 שנים שעבדתי היה לי משפחתון פרטי, ואת כל ההחלטות לגביו אני קיבלתי
אני לא יכולה שמישהו יגביל את החופש שלי, לא מסוגלת שיהיה לי בוס שיאמר לי מה לעשות ויעיר לי הערות
לא יכולה להתחייב לעבוד במקום מסויים כל יום באותן השעות , אני בנאדם דינאמי
אני מרגישה שלהתחייב למקום עבודה, זה מבחינתי סוג של כלא, שקושר אותך ולא נותן לך לצאת,
קשה לי מאאדדד עם יחסי שליטה, בעל פעם שמישהו אומר לי מה לעשות ,למשל במקום עבודה, אני ממש מתכווצת, וזה לא קדור לחוסר בטחון עצמי, אני פשוט מרגישה שזה מקטין את ה"אני" שלי, וזה משפיל אותי
ניסיתי בתקופה האחרונה כמה מקומות עבודה ושום דבר לא התקדם, הכל נשאר תקוע
אני מרגישה שזה משפיע לי גם על העניין הזוגי, שבעלי פחות מעריך אותי, הוא כמובן מקבל את השליטה על ההוצאות בבית, כי הוא המפרנס, כמובן שאני קונה כל מה שאני צריכה, והוא נותן לי הכל, אבל עדיין המילה האחרונה בכל ענייני הכספים היא שלו, וזה גם דיי ברור,
אני דיי מרגישה לא יוצלחית, אשה של כשלון, אשה שלא מתפתחת, אשה שכל היום יושבת בבית ומקפלת כביסות ושוטפת כלים , אין לי נסיון בשום דבר שיכול לעזור לי בשוק העבודה, אין לי מקצוע אטרקטיבי שלמדתי,
באמת שכבר הגעתי לייאוש, אני בוכה הרבה, ומרגישה שהכל נגדי, ששום דבר לא מצליח לי
רואה כל בוקר את כל הנשים החרוצות, רצות לעבודה, מתוקתקות ויפות, ובצהריים אוספות את הילדים בחיוך גדול ועם אנרגיות שמעצבן אותי לראות
אני סה"כ רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי, אני כותבת את זה כרגע עם דמעות בעיניים, רוצה להיות אשה טובה לבן זוג שלי
אבל התסכול , מהכל, הורס לי כל כך הרבה, אני עצבנית , ממורמרת , ומתוסכלת, וזה גלגל שאני לא מצליחה לעצור….
הלוואי שאני יצליח כבר לשבור את התקיעות הזאת, כי כבר התייאשתי

תשובה:

שלום לך אישה עובדת,

אמנם עדיין בלי תלוש שכר, אבל יש לי תחושה שאת עובדת קשה בלשבור את התקיעות שאת נמצאת בה, וזו עבודה קשה. מספר עצום של אנשים ונשים בישראל התעוררו הבוקר עם רצון לצאת לעבודה ובלי לדעת מה לעשות עם זה ולאן לקחת את זה. תחושות של תסכול, חוסר מימוש וייאוש הן התוצאה הראשונה, ובטווח הארוך יותר זה כמובן פוגע בדימוי העצמי, בזוגיות ובכלל בשמחת החיים.

אני מחזקת את ידייך בבחירה לנסות, לחפש, להילחם ולא להרים ידיים. אדם לעמל יולד, וכל אישה חייבת לעבוד. יש כאלה שמתאים להן לעבוד כעקרות בית במשרה מלאה, והן שואבות סיפוק ומילוי פנימי ממטלות הבית והמשפחה. זה נפלא למי שזה נפלא, לא לך. לפחות בשלב הנוכחי של חייך, את רוצה לעבוד מחוץ לבית. ברור שזה יתרום לך באופן אישי, וממילא גם לדברים שהכי חשובים לך – זוגיות והורות.

עד כאן ברור ואין שאלה. אז בואי נישאר רגע עם זה ונחזק את ההבנה הזו. את יודעת בוודאות שאת רוצה וצריכה לצאת לעבודה. זו מטרה חשובה עבורך מבחינה אישית. את ממש זקוקה לכך, וזה צורך נפשי שלך.

זוכרת את ברכת השחר "שעשה לי כל צרכי"? אם יציאה לעבודה היא צורך שלך, אין ספק שהמילוי לצורך הזה קיים בעולם ומזומן לך. הקב"ה יצר מקום עבודה ראוי ומכובד, שמותאם בדיוק מושלם לנתונים וליכולות שלך. עכשיו המשימה היא לגלות אותו. עד כאן עדיין הכל ברור, אבל מרגע זה מתחילות לעלות שאלות:

תיארת את עצמך כאדם שאוהב חופש. קשה לך עם תכתיבים. כשנותנים לך הוראות את מתכווצת ומרגישה מוקטנת. עבודה במקום קבוע ובשעות קבועות מגבילה את הדינאמיות שלך.

אלה הם נתוני אישיות וטוב שאת מודעת להם, השאלה היא האם נכון לך ללכת עם זה ולומר: כזאת אני ולא הולכת להשתנות, ואז לחפש עבודה שבה אין בוס על הראש, או שאולי נכון לומר: בגדול אני כזאת אבל כדי להגיע למטרה שלי אני אצטרך להתגמש קצת ואולי אפילו להשתנות.

חשוב לי לומר במפורש: שתי האופציות יכולות להיות נכונות, ורק הלב שלך יודע מה מדויק לך. לכל אחת מהן מעלות וגם מחירים. ארחיב קצת על כל אחת מהן:

אופציה א: את מכירה בזה שאת לא מסוגלת לעבוד תחת בוס ובמקום קבוע. המשמעות היא שרוב המשרות הפנויות, במיוחד אלה שמתאימות לאדם ללא הכשרה מקצועית ספציפית, לא יתאימו לך. אבל אם זה נתון שלא ניתן לשינוי – אז תימצא עבורך עבודה מתאימה. המחיר הוא שייקח לך יותר זמן ומאמץ למצוא עבודה כזו. קחי בחשבון שכמעט ואין עבודה שבה אתה חופשי לחלוטין. במידה מסוימת גם אנשים עצמאיים ויזמים, כמו למשל אומנים ובעלי עסק, שלכאורה אף אחד לא אומר להם מה לעשות, גם להם יש בוס. זה החוק, השוק, מס הכנסה ועוד גורמים. ובכל זאת, יש תחומים יותר משוחררים ואפשר לחפש אותם.

אופציה ב: את מודעת לכך שאת אוהבת חופש, אבל מודעת גם לכך שאת זקוקה לעבודה. ולכן את מחפשת את החופש במרחב האישי והביתי, אבל בעבודה מוכנה להיכנס לאיזושהי תבנית, לקבל הוראות, להתחייב לזמנים. נכון, זה לא מה שהיית רוצה מלכתחילה, אבל את מחליטה כרגע לעשות בדיוק את הדבר שהכי קשה לך ולהסתגל לעבודה שלא ממש מתאימה לך, כי מה שחשוב לך זה לצאת מהבית בבוקר ולחזור עם אנרגיות טובות.

כדאי לך לקחת בחשבון שמעטים מאוד מאוד האנשים שדילגו על שלב העבודה הפשוטה. רוב העצמאים, היזמים, האנשים המאושרים שאין להם בוס ועובדים בעבודת חלומותייך, כל אלה לא צנחו לראש הפירמידה אלא טיפסו אליה מלמטה. הרבה שנים הם קיבלו הוראות עד שהפכו לנותני הוראות. הם עבדו כמו נמלים חרוצות בעבודות קבועות ואפילו משעממות, עד שקיבלו את החופש לבחור את שעות העבודה ותחומי העיסוק. במילים אחרות: כדי להגיע למקסימום, בדרך כלל מתחילים בשכר מינימום. זה לא מקטין אותך, זה מה שמאפשר לך לגדול.

אלה בעיניי שתי האופציות שביניהן תצטרכי לבחור. שתיהן אפשריות, ולכל אחת מהן יש מחיר. על המאזניים מונחים הרבה שיקולים: הרצון בחופש מול הרצון לצאת מהתקיעות. הצורך בעבודה מתאימה וראויה מול הצורך באנרגיות טובות, דימוי עצמי גבוה והרגשה של מיצוי.

במכתבך לא הזכרת אופציה של הכוון תעסוקתי. אולי כדאי לך לבדוק את האופציה, כי כיום קיימים ארגונים שמסייעים לאנשים במציאת עבודה ולפעמים גם בהכשרה מתאימה. יש אפשרויות לקורס מקצועי שיעזור לך להתמחות בתחום שמדבר אלייך.

אני רק מזכירה לך שבעבודה את לא חותמת קבע. זה איזשהו מסלול שבו מתחילים בנקודה מסוימת ומשם מתפתחים, לומדים, צוברים ניסיון וגדלים. אני מזכירה לך שמאחורייך יש רזומה של הצלחות בתחומים החשובים ביותר בחיים: את הקמת משפחה, את הבאת לעולם ילדים ואת מגדלת אותם בנאמנות. השאיפה שלך להיות אישה טובה ואמא שמחה מעידה שיש לך סולם ערכים בוגר. אלה הן יכולות ראויות לציון ולא מובנות מאליהן.

אני מניחה שיש לך עוד כלים וכישורים (אולי זה הזמן לקחת דף ועט ולערוך רשימה ממש מפורטת שלהם?). תחום העבודה, שכרגע תקוע בחייך, לא משקף ולא מייצג את שאר המישורים.

אני מזכירה לך את זה כדי שתיגשי לעבודת מציאת העבודה ממקום של חוזק ואמון ביכולות שלך, ולא מתחושה של תבוסתנות וייאוש. הרבה אנשים שהיו במצב דומה לשלך והרגישו כמוך נמצאים היום בעבודה מספקת ומתגמלת, ובעזרת ה' גם את תצאי למרחב.

מאחלת לך שפרשת הדרכים שאת נמצאת בה כעת תדחוף אותך קדימה להתפתחות ולעשייה.

ברוריה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם נכון להשקיע רגשית בעבודה? או שזה בגדר קללה שצריך לעשות וזהו?
תודה על האפשרות לשאול באתר הנפלא שלכם ולקבל תשובות. השאלה שלי היא כזו: תכלית הבריאה תכלית העולם, בשביל ישראל בשביל התורה. תכלית הגבר היהודי לקיים תורה ומצוות, לעסוק בתורה. לכאורה נראה שכל נושא הפרנסה היא אומנם גזירה, אומנם קללה, אומנם כדי לקיים את חובת ההשתדלות. אבל מה עושה הגבר שעזב...
דואגת מה תהיה ההתנהלות הכספית שלי כשאהיה נשואה
גדלתי בבית שנחשב ממוצע מבחינה כספית אף פעם לא היה הרבה כסף והיו גם תקופות קשות יותר מבחינה כלכלית ותקופות קצת יותר רגועות אבל תמיד היה למה שצריך ולא מעבר בתור ילדה גדלתי כשקיבלתי כל מה שאני צריכה לא הרגשתי חוסר כל שהוא גם כשהיו תקופות קשות לא ידענו עליהם...
רוצה בעל לומד אבל גם חיים שאוכל לעמוד בהם
וואווווווו! דבר ראשון, תודה! תודה על האפשרות לשאול ככה, באנונימיות ולקבל תשובה על כל כך הרבה שאלות! כל כך הרבה נושאים שביום- יום "אסור" לדבר עליהם בפורומים ומציקים לכולם!, ומקבלים עליהם תשובות כאן. תזכו למצות. יש לי שאלה שמציקה לי מאד, אמנם סובלת דיחוי, אך אשמח לתשובה. אני בחורת בית...
עבודה בסביבה חילונית
אני בחורה חרדית בת 23 ובעז"ה עתידה להתחיל עבודה חדשה אחרי החגים באחת מהאוניברסיטאות הגדולות בישראל, מה שיפגיש אותי עם סביבה חילונית מאוד. אני מודעת לאתגרים ולקשיים שהדבר עשוי להציף, אך בכל מקרה אני מרגישה שזה הדבר הנכון עבורי לעשות. אני מגיעה מתוך רצון להשתלב במקום בצורה נעימה, מכבדת ועניינית,...
חולמת על חיים עם רווחה כלכלית- זה סותר חיי תורה?
יישר כוח על האתר הקדוש! אני בגיל 21 לפני פרק השידוכים. הרצון שלי זה שבעלי יהיה אברך יום שלם אבל יש לי בעיה שנראה לי עוברת לכל בחורה בראש.. הקטע הכלכלי… אני מגיעה ממשפחה של 12 ילדים אמא היא המפרנסת היחידה אבא שלי הי"ו אברך כל השנים יש לציין שבבית...
אני נקרא אברך ובפועל אני מתבטל
אני כבן 40 משתייך למגזר הליטאי נקרא אברך, נשוי ואב לכמה ילדים. בעודי בחור למדתי באחת הישיבות הטובות בארץ אהבתי מאד ללמוד והשתדלתי להתמיד אבל בהחלט עניינו אותי עוד דברים… בהיותי כבן 20 לקראת חודש אלול החלטתי בהחלטה גמורה שאני משתנה לחלוטין, ומהיום מעניין אותי רק תורה ומעשים טובים, שיניתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן