שואלת יקרה

שלום רב

אני חייב לציין את התפעלותי מהתנהלותך וכנותך עד כה.

אני מתרשם מכתיבתך שאת מנהלת מערכת יחסים מכבדת ומאתגרת עם אמך, שמצטיירת בעיני כאשה בעלת התנהגות מאתגרת.

אני מנסה לחשוב כיצד אני הייתי מנסה להתנהל מול הורה שמפלה, מעביר ביקורת ,מטיח האשמות, מנהל מניפולציות בתוך המשפחה

…האמיני לי..קשה לי מאוד להכנס לתוך הנעלים הרחבות שלך.

ומשום כך, אני מעריך יותר ויותר את המקום בו את נמצאת ואשתדל בלי נדר לעשות כל שביכולתי לאפשר לך לקבל מספר מקורות כח ועצה נכונה בס"ד.

אני רוצה לשתף אותך בתובנה שעולה מדברי הגמרא במסכת קידושין:"יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש שמטחינו בריחיים ומביאו לחיי עולם הבא".

שכר כיבוד הורים בא לידי ביטוי בצורה שבה מכבדים ולא ו דווקא במה מכבדים. נדייק יותר: כיבוד הורים הוא ב"איך" ולא ב"כמה – במה".

הגמרא מספרת על אדם שמכבד את אביו גם בכך שמטחינו בריחיים, כי "זה מה יש"!! אבל הוא עושה זו בתבונה, בחכמה וברגישות .שכרו של העושה זאת הוא לחיי העולם הבא למרות שלחברו שיש לו כל, מאכיל ארוחות גורמה את הוריו ללא כל לב וחיוך וכמי שכפאו שד.

אני רוצה להקדיש לך סיפור שמוסר השכל בצידו:

ילדה קטנה חיה בבית אחד עם אמה ואביה.בחוץ, בבקתה קטנה ומטה ליפול שהתה הסבתא הקשישה.היא היתה כבר זקנה מידי מלהתלונן, לבכות על מר גורלה. היא ישבה באותה תנוחה, חיכתה בסבלנות למנות האוכל הקצובות שנזרקו לעברה ורעדה מידי פעם כשהיה לה קר.

היא גם היתה זקנה מידי מלראות בזויות עיניה, את הנכדה שעמדה לא פעם בצד והביטה לעברה במבטים עצובים.

באחד מהימים, ראו ההורים את הילדה הקטנה כשהיא גוזרת לגזרים חולצה ישנה

לשאלתם בדבר מעשיה, ענתה להם הילדה בתמימות:" אני שומרת את שני חצאי החולצה לכם, לכשתתבגרו ויהיה לכם קר כמו שלסבתא קר…

אינני יודע האם ההורים למדו את הלקח האמיתי מהאמירה התמימה של הילדה , מה שברור הוא שאותה ילדה, לכשתתבגר, תקבל מושג חדש על כיבוד הורים. לטוב, או חלילה, למוטב..

שואלת יקרה,

אינני יודע אלו חיים היו לאמך בעברה. האם היא גדלה באווירה תומכת ומאפשרת, או שחלילה, גדלה בתוך אוירה קשה ומכבידה. מה שברור הוא שלא טובלה עם עצמה. משכך, היא נראה משליכה זאת על אחרים. אותם "אחרים", הם בדרך כלל המעגל הקרוב אליה. את ואחותיך!

התחושות בוודאי לא קלות..

מדוע דוקא את  צריכה לסבול מהתנהלות כה לא שוויונית שכזו? היכן הם האחים שלך? מדוע אין הם נושאים יחד אתך בנטל? ומה אשם אישי ומשפחתי בכך שאני "חייבת" לסבול את התנהלותה של אימי?

שאלות אלו ואחרות בודאי מתרוצצות אי שם במעמקי ליבך ומוחך ומטרידות לא פעם את מנוחתך.

מחשבות אלו הן מאוד הגיוניות ומתאימות למצב בו את נמצאת.

לא הייתי ממליץ לך להמנע מלחשוב עליהן. לדעתי פעולה זו אינה אפשרית.

אולם, הייתי מציע לך להביט נכוחה מול המציאות ולחשוב עד כמה תוכלי להרוויח מכל ההתנהלות של אמך..

קראת נכון. "להרוויח"!!

להרוויח את הילדים שלך, שיראו כיצד אמא מתנהגת מול סבתא.

שבעלך יחוש כיצד את מתנהלת מול הטחות לא הגיוניות של דמות שכה קרובה אליך אך כה מנוכרת לפעמים בהתנהגותה.

המשפחה הגרעינית שלך, אחייך, יחושו מקרוב-רחוק את העוצמות הגלומות בשתיקה שלך.

אך מעל ומעבר לכל. את זו שתחושי את הכח שבשתיקה מולה.

את בסדר גמור! מעל ומעבר לבסדר גמור! קשה למצוא אישיות שכזו. אישיות שורדת ומקבלת. מובטחני שרק תרויחי מהתנהלותך המעצימה מול אמך.

חשוב לי להוסיף מספר מילים על צורת ההתנהלות, דוקא של אמך.

בדרך כלל, כל ההקשר של סיבה ותוצאה במצבים כמו של אמך הנו רעוע. דהיינו, אני סבור שאמך לא מצליחה להבין כיום את התוצאה של דבריה אליך , היא אינה מבינה את הנזק שהתנהלותה גורמת לך משכך, יש לדון אותה לכף זכות. לא קל לדונה לכף זכות, ואם לי ,כאדם חיצוני קשה לדון לכף זכות, קשה לי יותר לבקש ממך לעשות זאת, ומכאן הערכתי להתנהלותך עד כה ומכאן ואילך.

אמרי לעצך: "זו רק ארוחה" , היא מסתיימת עוד מעט. אני אשתוק. אביט בבעלי ואשאב ממנו כוח. אחייך במבוכה לבנותיי ואשאב את תגובתן המעצימה בחזרה.

ומי ייתן, שכשתגיעי את לגבורות, יחד עם בעלך שיח', תזכי לטעום מפירות התנהלותך עם אמך עד כה.

כולנו מתפללים לאריכות ימים בטוב ובבריאות. מי לא ייתן את כל הונו עבור ימי חיים..

מי יודע כמה ימי חיים קיבלה אמך שתחי' מבורא עולם. אלו הם הימים המכוננים שירוממו אותך לרמת "ויש שמביאו לחיי עולם הבא"..

אני מאחל לך הצלחה וברכה בבריאות, אריכות ימים, שלום בית וחינוך מיטבי.

אשמח לעמוד בקשר ולייעץ/ לחזק בכל שאוכל וככל שאוכל