שואל נכבד מאד.

ראשית אביע את התפעלותי הרבה מהמוסריות הנפלאה שנשמעת בשאלתך. במצב שבו רבים כורעים תחת נטל ההתעללות, אתה ממשיך להיות מוסרי ואכפתי, ודעת התורה חשובה בעיניך.

אקדים ואומר, מסגרת זו של התשובות איננה מתיימרת לפסוק בענייני הלכה, ואינה רואה את עצמה כבמה מתאימה לכך. על כן תשובה זו יותר תתמקד בהבנת המצוה וטעמיה.

ההבנה המקובלת במהותה של מצוה זו, הינה שמצוה זו אמורה להטמיע בנו את חובת הכרת הטוב.

אך מתוך עיון בגמרא, מתקבל רושם עמוק יותר.

אצטט מספר ציטוטים מהגמרא בקידושין (ל, ב) שמהם עולה משמעות נוספת במצווה זו.

"ת"ר נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום אבל בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין ששלשתן שותפין בו ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".

מציטוטים אלו ניתן לראות שמשמעות מצוה זו הינה לכבד ולהוקיר את אלו שהיו שותפים ביצירת האדם. החשיבות בכבוד זה מגיע עקב כך שהאדם לא נוצר בחלל ריק, כל אדם ממשיך את שושלת העבר ומייצר את העתיד, משכך יש לו להכיר את רגשות התודה לאלו שהביאוהו לעולם.

על פי הבנה זו ניתן לבאר מדוע היתה צריכה הגמרא למצוא פסוק מפורש האומר שבאופן שאביו מבקש ממנו לעבור על דברי התורה אין הבן חייב לשמוע בקולו. משום שהיה מקום לטעון שכיון שהאב והקב"ה הינם שותפים זהים, חיוב הציות לאב וחיוב הציות להקב"ה הינם בעלי אותה חשיבות.

כמו כן מובן מדוע קיימת חובה לכבד הורים, גם באופן שהילד לא גדל אצלם ולא קיבל מהם מבחינה חומרית מאומה.

ההלכה איננה מחייבת את הילד להוציא הוצאות מכיסו על כלכלת הוריו, ולהלכה נפסק (שו"ע יו"ד רמ, ה) "זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו  וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו".

ונפסק ג"כ (שם, ח) "עד היכן כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק"

ומוסיף הרמ"א "ודוקא קודם שזרקן, דאפשר דממנע ולא עביד, אבל אם כבר זרקוהו, אסור לאכלומיה אבל יוכל לתבעו לדינא (טור בשם הרא"ש)".

כלומר שמותר לבן לתבוע את אביו לבית דין על חובות ממוניים שנגרמו לו מהאב.

כך שניתן לסכם ולומר שגם במצווה זו של כיבוד אב ואם, שנאמרו עליה מילים חשובות כל כך בגמרא ובמדרשים, קיימים הגבלות הלכתיות במצבים מסוימים.

לסיום אאחל שנזכה לקיים מצוה בקלות ובשמחה.

בניהו.