שלום לך בחורה יקרה.

קראתי את מכתבך שמעתי את הצער והבהלה שתוקפת אותך כשאת מנתחת את מצבך.

שולחת לך חיבוק חם ומבין.

זה לא קל להיות בחורה רווקה בגילך בציבור החרדי, זו התמודדות רצינית שמכסה את כל שעות היום, נכנסת לכל פוזה אפשרית וחודרת לכל סיטואציה בחיים כמעט..

רווקות היא סטאטוס שמחייב הרבה כוחות נפש להתמודדות יומיומית.

כשאני אומרת את המשפטים האחרונים אין בליבי רחמים עליך אלא הערכה, את מתמודדת. זה אתגר.

זו מציאות עדינה ומורכבת שחשוב מאד שתתני עליה את הדעת.

חשבת פעם מה דורשת ממך הפוזה הזו של להיות מלא זמן בשידוכים? כמה אנרגיה את משקיעה במרוץ החיים בשביל לשדר שהכל מעולה ואת ממש מרגישה טוב?

כמה פעמים את מסתרקת מתאפרת ומתאימה עקבים בשביל להראות מושלם?

זה מעייף.

מאד מאד מאד.

חשבת על זה? נתת לזה מקום בליבך? יש לך אזן קשבת שמוכנה פשוט להקשיב לתיסכול, לשפוט לעודד לדחוף, בלי לייעץ, פשוט להקשיב. (מסתבר שממש לא פשוט…)

הקורונה חייבה אותנו לבלום.

לא היו חריגות.

כולנו נעצרנו.

והעצירה הזו העצימה בתוכך את הכמיהה לשקט, לרוגע נפשי למקום שבו את לא חייבת להיות מישהו שמצפים ממנו להיות משהו מסוים. היא נתנה לך הפוגה מחיי העקבים והתסרוקות. היא אפשרה לך להיות עם עצמך ואולי גם להרגיש .

זו מתנה נהדרת.

לפעמים גם מבהילה.

כי זה כ"כ חדש, אנחנו לא רגילים לעצור, להתכנס, לשבת עם עצמנו שעות ארוכות בלי מחויבות ולהקשיב לתחושות הבטן ולרגשות הלב.

וללב יש מחסן של סיפורים לספר לנו, יכול להיות שהוא מבקש ממך להפסיק קצת עם פוזה מסוימת, יתכן שהוא מבקש ממך למצוא סוג אחר של חברות שמקשיבות יותר ונותנות יותר מקום לאמת הפנימית, יכול להיות שהוא פשוט רוצה רק אתנחתא ומקום לבכות על הבדידות והקשיים.

ואולי סתם הוא מבקש הפוגה מכל ההצגות שהוא נדרש להציג?

את התשובה למה שליבך חפץ רק את תוכלי לענות לעצמך, בהתבוננות קשובה אליו, בהבנה , בלי שיפוטיות, בכבוד למה שאת מרגישה.

ובלי בהלה. אם הוא מבקש עוד קצת שקט תכבדי אותו, תכבדי את הצורך של עצמך.

ובנוגע לשידוכים, לא ציינת האם תמיד את מרגישה שאת רק רוצה לברוח מהבחור או שזו תחושה שהתחילה כעת?

אם זו תחושה שמלווה אותך מאז ומתמיד , הייתי ממליצה לך לפנות לדמות מקצועית כדי למצוא את הסיבה לתחושת החנק שאת מתארת.

אם זה רק זמני, אולי תקחי קצת הפוגה של חודשיים משידוכים ובינתיים תרפי, תבדקי את עצמך מבפנים מה עושה לך טוב ומה גורם לך לתחושה של חנק.

יש לי עוד שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך, האם בבית את מתפקדת? האם את עדיין שומרת על מקום העבודה? האם יש לך תחומי עניין אחרים שאת מוצאת בהם טעם?

אם התשובות הן שליליות ואת חווה חוסר טעם ועניין בחיים בכלל, כדאי שתפני לדמות מקצועית שתשלול דיכאון.

אם התשובות הן חיוביות ואת מוצאת טעם ועניין במסגרות אחרות, קבלי את עצמך ,הגדירי וכבדי את מה שטוב עבורך.

אנחנו מורגלים מגיל צעיר לעשות התאמות בין מה שאנו אוהבים לבין מה שהחברה מצפה מאיתנו, ההתאמות הללו הן כמו מסכות, יפה מבחוץ מציק מבפנים. יכול להיות שבגילך את מואסת במסכה הזו של הבת החברותית שחיי חברה מעסיקים אותה ומחפשת למצוא את מה שאת באמת אוהבת ומתענינת, וזה מקסים, כ"כ מקסים לבוא לשידוכים כשאת יודעת טוב יותר על עצמך ומביאה יותר מדויק את עצמך. זה עוזר לך לדיק גם מה את מחפשת בבן הזוג ומה במיוחד ובהדגשה את תחפשי בבן הזוג שיכבד אותך כפי שאת ובלי צורך בהצגות שקשה לשאת אותן בחיים.

מקווה שהועלתי לך,

ומאחלת לך הצלחה ביציאה מהקורונה וחזרה לשגרה מותאמת ומיטיבה עבורך.

בשורות טובות.

אסתי

[email protected]