שלום לך שואלת יקרה.

קראתי את הדברים שלך, וניכר שאת אכן נמצאת כבר תקופה ארוכה בצומת דרכים. נעה בין רצונות וחששות שמושכים אותך לכיוונים שונים. מצד אחד, ישנו הרצון להקים בית ומשפחה, ומצד שני, הפחד לקבל החלטה גורלית, החשש לפגוע באדם אחר ועוד.

כשקראתי אותך, ניסיתי למצוא את החוט המקשר בין הקשיים השונים שתיארת. להבין אם יש משהו משותף שעומד בבסיסם. ומתוך הדברים שלך עלתה בי מחשבה שייתכן ותתחברי אליה.

נדמה שלא רק השאלה עם מי להתחתן מעסיקה אותך, אלא גם השאלה עד כמה את מרגישה חופשייה לבחור בעצמך. האם מותר לך לסרב להצעה בלי להסביר? האם מותר לך להכיר בדרך שונה מזו שמקובלת בסביבה שלך? ואולי אפילו, האם מותר לך עדיין לא לדעת אם את רוצה להתחתן עכשיו?

את מתארת מצב שבו כל הצעה הפכה למעין מבחן. אם תסכימי, את עלולה למצוא את עצמך בקשר שאת לא שלמה איתו. אם תסרבי, את עלולה לפגוע בבחור או לאכזב את הסביבה. וכשכל אפשרות כרוכה במחיר רגשי כבד, אפשר להבין למה ההימנעות מהיכרויות הפכה עם הזמן לפתרון שמאפשר לך מעט שקט.

אבל בדיוק בנקודה הזו חשוב להפריד בין הדברים: בין האחריות שלך לקבל החלטות בכובד ראש לבין האחריות שאת מרגישה כלפי הרגשות והציפיות של אחרים. את אחראית לנהוג בבחור שמולך בכבוד וברגישות, אבל לא אחראית לאם הוא יתאכזב ואיך הוא יתמודד עם אותה האכזבה. אפשר להקשיב לעצות ולהיעזר באנשים שאת סומכת עליהם, ועדיין להשאיר את ההחלטה בידייך.

ומה לגבי הפחד לטעות? נישואים הם החלטה משמעותית, וטבעי לרצות להגיע אליה מתוך ביטחון. אבל אין דרך להכיר אדם על כל צדדיו לפני הנישואים. ההיכרות לא מקנה לנו וודאות מוחלטת, אבל היא כן מאפשרת לנו לקבל תמונה מספיק רחבה שיכולה להוות בסיס להחלטה נכונה ושקולה. ואם את זקוקה ליותר זמן או פגישות כדי להגיע לשם, מותר לך לבקש את זה. כדאי גם לברר עם עצמך מה חשוב לך לדעת על האדם שמולך, ומה יעזור לך להרגיש בטוחה יותר בהחלטה.

כתבת גם על הבלבול שמלווה אותך מאז החזרה בתשובה. אני חושבת שגם כאן כדאי להבחין בין חובה הלכתית לבין נורמות חברתיות. גם כאן כדאי ליצור הפרדה. לא כל מה שמקובל בסביבה מסוימת הוא בהכרח דרישה הלכתית.

למשל, עצם ההיכרות ללא שדכן אינה אסורה כשלעצמה. אפשר לברר את הגבולות ההלכתיים עם רב או רבנית שאת סומכת עליהם, ולמצוא דרך היכרות שמתאימה גם לאמונתך וגם לאישיותך. הבחירה שלך בחיים דתיים אינה מחייבת אותך בשום אופן לוותר על שיקול הדעת האישי שלך. ההיפך הוא הנכון.

ולגבי השאלה אם את בכלל רוצה להתחתן כרגע, אני לא בטוחה שאת חייבת לענות עליה באופן חד משמעי. לפעמים הרצון והפחד מתקיימים יחד. אולי כדאי לשאול את עצמך – אילו יכולתי להכיר בלי לחשוש לאכזב, לטעות או להישפט, האם הייתי רוצה בכך? האם האפשרות להכיר בקצב שלי מעוררת בי רצון וסקרנות? השאלות האלו יכולות לעזור לך להבחין בין הרצונות שלך לבין הפחדים שמלווים אותם. גם הדאגה שלך מהגיל ומהאפשרות להביא ילדים מובנת. אלו שיקולים אמיתיים, אבל יש הבדל בין לתת להם מקום לבין לאפשר להם לנהל את הבחירה.

הצעד הראשון שלך לא חייב להיות חזרה מיידית לפגישות. אולי כדאי להתחיל דווקא בבניית תחושת הביטחון שלך בתוך התהליך. בגלל שאת מתארת פחדים שמלווים אותך שנים וכבר הובילו להימנעות מהיכרויות, הייתי מציעה לשקול ליווי רגשי מקצועי. לא כדי לשכנע אותך להתחתן, אלא כדי לעזור לך להבין את הפחדים ולמצוא דרך להתמודד איתם.

אני מאחלת לך שתצליחי למצוא את הדרך שבה תוכלי לגשת להיכרות לא מתוך תחושה שאת עומדת למבחן, אלא מתוך רצון לפגוש אדם אחר ולברר, יחד איתו ובקצב שמתאים לשניכם, אם נכון לכם לבנות חיים משותפים.

מאחלת לך שתצליחי לגייס את האיכויות שלך כדי להבין איפה צריך להפריד ואיך.

מתפללת להצלחתך,

דבורה.