שלום שואלת יקרה.

דבר ראשון תודה שפנית ושאת שאלה שנדרש אומץ לשאול אותה. לחשוף את המחשבה ואת המשיכה לעשות מעשה שמנוגד לאינסטינקט בסיסי- להכאיב לעצמך ועוד לראות דם שאת פוחדת ממנו.

כתבת שאת בטיפול ואני מניחה שיש סיבות לטיפול הזה והן חלק מהסיבות שגורמות לך לרצות לחתוך את עצמך. כי כשהנפש והגוף, כל אחד בנפרד ושניהם יחד, לא יכולים להכיל כאב פנימי, אז לחתוך נשמע כמו רעיון טוב.

או כשיש כל כך הרבה גירויים פנימיים וחוסר יכולת להכיל אותם, לחתוך נשמע כמו רעיון שיעזור לגוף להתמודד עם העומס.

לענות לשאלה האם זה יעזור, זה מסובך. כי לחתוך אולי לפעמים מקל על עומס התחושות ורמת הכאב. ואני כמובן לא מתכוונת כאן לאקט אובדני. אבל בטווח הרחוק- הוא עושה נזק עצום. תחשבי על זה כמו סמים או כמו כל דרך שהיא עוזרת הרגע, אבל משלמים עליה מחירים גבוהים בהמשך.

כי הסיבה שבגללה את רוצה לחתוך לא תשתנה אם תחתכי. הכאב שיש לך והצורך שלך לנוח ממנו, לא יעלם עם השריטות והדם.

את הצמיחה מתוך שבר עושים בתהליך ארוך שלפעמים נראה שאין לו סוף ולפעמים הוא מידי מידי כואב שמרגישים שאי אפשר להחזיק יותר, אבל הפעולה הזאת לא תקדם אותה.

אני משתדלת לענות לך בכנות הכי גדולה שיש- אני מבינה את הצורך, את הגאולה המובטחת במעט זמן של הקלה. אבל אני יודעת שזאת תהיה הקלה זמנית. לכן אני ממש מבקשת שאם את יכולה, נסי למצא כלים אחרים לוויסות- ריצה, שחיה, ריקוד, שיעור איגרוף- כולם יכולים לאפשר ויסות והרגעה בלי לפגוע בעצמך ולהסתכן.

אני מניחה ומקווה שאת משתפת את הפסיכולוגית שלך בהתמודדות הזאת ואולי יחד, מתוך היכרות רבת שנים, תמצאו רעיונות שיתאימו למי שאת ולאופי שלך ויאפשרו לך את מה שאת זקוקה לו.

מאחלת לך למצא את הדרך הנכונה שתביא מנוחה לנפש ולגוף.

ושוב, מעריכה מאוד את השיתוף והשאלה

שלך

נועם