אשה יקרה,

אשת חיל

ועוד מעט ממש- אם בישראל,

את מתארת מציאות מרגשת של חיפוש קשר בר קיימא עם חצי נשמתך. אני בוחרת להתחיל דווקא מאחד המשפטים שכתבת בסוף הפניה: "אני לא מבינה איפה הדברים הלכו לאיבוד"

האמת היא שבטבע, דברים לא הולכים לאיבוד,

אלא הם נמצאים במצב צבירה שונה.

באמונה הזו, שהכל קיים, אפשר לתמרן ולאפשר לקרח להפשיר, ולאדים לטפטף מים חיים.

בואי ננסה לבדוק את התהליך שקרה ביניכם:

את מתארת שאהבתך והערכתך- היו וקיימים גם היום, מאד.

בואי ניקח רק רגע אחד, לחגוג את התחושה שזכית לה. על אף הפרדוקס, פני לך מקום להנות ממה שהכאב אומר: אני אוהבת! אני רוצה קשר עם האדם שזכיתי להנשא לו!

לעומת זאת, השיח הארוך והעמוק שזרמה בעת הפגישות- היא זו ששינתה כיוון.

אמנם חסרים לי נתונים נוספים, בעיקר מצידו של בעלך. אין לי מושג מה הוא מרגיש, ולכן אוכל רק לנחש בחכמה.

לפני הרעיונות המעשיים, חשוב להבחין שבקשרים רבים ישנו הבדל מובהק בין תקופת הפגישות והאירוסין, לשלב הנישואין.

בשלב שלפני המחויבות של הנישואין, הרגש באופן טבעי הוא של חיפוש, ולכן בדרך כלל הגוף מצטרף בתחושת "פרפרים בבטן" וריגוש בכל מפגש מחדש. בשלב זה הגבר וגם האשה משקיעים את כל מרצם והוויתם במציאת חן.

השלב המשמעותי יותר הוא זה שדורש את העבודה המתמדת. הנישואין הם מחויבות ובאופן טבעי, במוקדם או במאוחר, מגיע הצורך בעבודה. "מצווה ועושה"- הרי זה במאמץ גדול יותר.

מכל מה שתארת בשאלתך,  ניכר שיש לך יתרון עצום: את מוכנה להפשיל שרוולים ולעבוד. תארת את נסיונותייך בכל מני דרכים וכיוונים ומזוויות שונות לחזור למה שהיה.

אני מציעה לך לקחת איתך את מטען הרצון, ויחד עם זאת לשנות מעט את התפיסה:

שימי לב, שככל שאת מבקשת ממנו את השיח העמוק, כך הוא הולך ומתרחק. בתחילה הוא אמר שאת מדמיינת והוא מדבר איתך, ואחר כך הוא הסביר שאת מבקשת משהו שהוא לא יכול לתת לך.

התאור הזה מוכר. גבר רוצה לחוש שהוא נותן לאשתו ומעניק לה את צרכיה, בחומר וברוח. כשהוא מרגיש

אני יודעת שאפשר לתלות את התהליך בכך שהוא החל להתרחק, ורק אז את ביקשת.

יתכן וזו האמת האוביקטיבית, אך הנושא כעת הוא מה בכוחך לעשות כדי לשנות את המצב.

המפתח הוא לתת לו תחושה שהוא מוצלח וטוב בעינייך.

נקודה חשובה נוספת היא היותך בלתי תלויה.

לכל אדם יש את עולמו הפנימי והקשר הישיר שלו ושלה עם בורא עולם. נכון שאת תלויה בו, והוא צינור השפע שלך מהקב"ה. אך יחד עם זאת, יש לך עולם פנימי עשיר. יתכן והתלות הנואשת בשיחות הללו, גורמת לתחושת כבדות ועול מיותר. העמדה הבריאה היא שאת זקוקה לו, אך אינך חוששת מגלים במצבי הרוח שלך ושלו. ישנה יציבות שלך כאדם שלם, שלמרות התנודות יש בתוכך עוגן. גם אם קשה, מטלטל או בודד לך- אינך נשברת לרסיסים.

כעת אציע כמה דרכים מעשיות להבערת אש התשוקה ביניכם. הקשיבי לאינטואיציה שלך, ונסי לשלב את הרעיונות האלה באופן שיהיה זורם ונח:

1. פעילות מהנה / משחק שחביב על שתיכם – לזמן של "ביחד" שהוא חיובי וקליל.
2. בקשי ממנו עצה, ושאלי לדעתו – עמדה זו מרוממת ומחמיאה.
3. תני לו לדבר והקשיבי בריכוז עד הסוף, גם אם מדובר בענינים טכניים – אדם מוקשב נוטה לשתף יותר.
4. השאירי פתק מתוק בארנק או בכיס שלו – להרבות חיבה שאינה מחייבת מענה או צלילה לעומק.
5. אל תשווי אותו למה שהיה, או לאחרים. הביעי הכרה בטוב שקיים.- בעמדה זו יש פונטנציאל גם בשבילך להנות מההווה מבלי לחוש החמצה, והשלווה הזו תזמן נינוחות של שתיכם, ופתיחות לקבל את מה שיש.
6. שתפי אותו מבלי ציפיה שיחזיר. – אם הוא מרגיש "חייב" זה עלול לחסום אותו מלשתף מלכתכילה. השיתוף שלך הוא על מנת לשתף בלבד, ללא לחץ שעליו לפתח את השיחה. אני מתארת לעצמי שממקום כזה הוא יהיה יותר פנוי להקשיב ולשתף בעצמו.
7. כשהוא נוהג באופן שאת אוהבת, עודדי אותו על כך. שימי לב לעודד בצורה הולמת, לא מוגזמת. לכל אחד יש את "שפת העידוד" שלו. האם מה שגורם לו לספוג את המשוב הוא מחמאה? פתק? מחווה? אמירה קטנה? הסבר ארוך? – את תלמדי אותו עם הזמן ותדעי מהי השפה שממלאת אותו בחמימות של הערכה.

אני משאירה כאן מקום בשבילך לחשוב ביצירתיות וביחודיות של הקשר ביניכם-

מה עוד מתאים לכם? כיצד תוכלי להתמקד על החיובי, על מה שיש, מבלי להשוות לעבר או לדאוג לעתיד?

ומדברי- אנא, קחי מדברי רק מה שמתישב על ליבך ומתאים לקשר הייחודי שלכם.

אני מאחלת לך לידה קלה, בעיתה ובזמנה, בבריאות ובכוחות-

גם במובן הפשוט, בעזרת השם,

וגם במובן של לידת הקשר שלכם בכל שלב מחדש: בשמחה, מתוך ידיעה שכל מצב הינו מדויק ומתוזמן,

מתוך כוחות נפש ואהבה.

בהצלחה ובשורות טובות!

שפרה

[email protected]