שלום לך יקרה,
אני קוראת את הפנייה שלך ומלאת התפעלות. את כל כך צעירה, ומהניסוח שלך אני מתרשמת כמה את ברורה עם עצמך, מתבוננת, מבוררת ומסוגלת להבין מורכבות.
הרבה פעמים, מישהי שעברה משבר בסדר גודל של גירושין, ועוד לא לפני הרבה זמן, נמצאת בשלב שיש בו הרבה בלבול, כאב ופחד לקוות ולהמשיך הלאה. פחד שלפעמים אפילו משתק. ואת, לא רק שאת מצליחה להבין ולהתבונן במה שעבר עלייך ובמה שעובר עלייך עכשיו, את גם מסוגלת באומץ גדול להסתכל קדימה ולהעז לפגוש את ה"שדים" והפחדים שעולים בדרך.
זה מספר הרבה על הכוחות שלך, על החוסן, על התקווה, ובעיניי גם על האמונה שלך בכך שאפשר, בעזרת השם, לבנות מציאות טובה ומיטיבה יותר. זה מרגש ולא מובן מאליו, ובוודאי כשאת בעצמך מבית בו חווית גירושין.
אני אחלק את השאלה שלך לשני חלקים, כפי שאת בעצמך הצגת אותה, רק בסדר מעט שונה:
- איך אני מזהה מה תקין ומה לא?
- איך אדע האם הדגל האדום שמצלצל לי בראש הוא אכן כזה, ולא רק רגישות־יתר שנוצרה בעקבות החוויות שעברתי?
נתחיל מהשאלה הראשונה.
השאלה שלך לא מגיעה סתם. היא משקפת מציאות לא פשוטה שחווית, ושאולי את מרגישה שאת פוגשת ממנה שוב ושוב. לפעמים, כשאנחנו חווים כמה חוויות לא טובות, זה מתחיל לצבוע עבורנו את המרחב כולו. כמו ששאלת בכאב – האם בכלל יש משהו אחר? כי אחרי שפוגשים שוב ושוב חוויות מאכזבות, משהו בפנים עלול להתחיל לפקפק בתקווה ולחשוש שאולי זה פשוט מה שיש.
אבל דווקא מתוך פירוט השאלה שלך אפשר לראות שאת יודעת לתאר לעצמך מה את מחפשת ומה חשוב לך. וזה עצמו מראה שאת בעצמך יודעת שיש משהו אחר! שיש סוגי אנשים וסוגי קשרים שהם מיטיבים, שהם משמחים ומוסיפים לחיים הרבה טוב ותקווה. ובהמשך אתיחס גם לענין המשמעותי שכתבת על האכזבה מסוגי הגברים שאת פוגשת.
כתבת שאת מחפשת תקשורת, שיחה ותחושה שרואים אותך. וזה לא מובן מאליו. לפעמים אחרי שעוברים חוויה קשה, ואפילו רצף של חוויות קשות, אפשר ממש להתבלבל: מה נכון, למה אפשר לצפות, מה אפשר לבקש ומה בכלל אמור להרגיש אחרת. ואת מצליחה להבחין בזה ולהבין מה ראוי ולאן אפשר להגיע. את במקום גבוה שמחפש טוב אמיתי ולא מסתפק בהישרדות ויותר מכך את מוכנה להתבונן ולשאול את השאלות האלה ולברר אותן.
ומכאן לשאלה השנייה שלך, הדגלים האדומים- איך מזהים אותם?
ראשית כל, את עברת וחווית על בשרך מציאות לא תקינה, ולכן יש בתוכך היום הרבה מאד ידע שנרכש מתוך החוויה עצמה. הגוף והנפש זוכרים. ולכן, את עצמך, התחושות הפנימיות שלך וניסיון החיים הם אלה שהפכו אותך למישהי שכבר יודעת הרבה מאד. לצד זה, תמיד יכול לעזור להיחשף לעוד ידע מקצועי מכל מיני סוגים, באמצעות קריאת ספרים, שמיעת פודקאסטים ועוד, להבין וללמוד על זיהוי מאפיינים של קשרים לא בריאים, ובמיוחד לתת שם למה שאת בעצמך חווית. כשהדברים מקבלים מילים, סדר ומאפיינים, נוצרת יותר בהירות. ובמקביל ללמוד ולשמוע על איך נראה ומרגיש קשר בריא וטוב.
ועדיין, את שואלת בצדק: מה קורה אם חלק מהדגלים האדומים שאני מרגישה הם תוצאה של מה שעברתי, ולא בהכרח מספרים את הסיפור המלא של מה שקורה עכשיו?
כאן אני רוצה לשאול – ואולי בעצם רק להניח את זה כהצעה, כי לא כתבת על כך בפנייה, האם פנית לטיפול מקצועי בעקבות מה שעברת?
בתהליך טיפולי אפשר לקבל זמן ומרחב לעבד את מה שקרה, לתת לחוויות מילים ושמות ולהבין אותן לעומק. כשאנחנו מצליחים להבין טוב יותר מה בדיוק חווינו, אנחנו יכולים בהדרגה גם לזהות מה מתוך מה שאנחנו מרגישים היום שייך למה שמתרחש עכשיו, ומה הוא הד של זיכרון ישן. כך העבר לא חייב לנהל אותנו במקומות שבהם הוא כבר לא שייך.
ויש כאן בעיניי רובד נוסף, עמוק יותר, שקשור לאמונות שנוצרות בתוכנו בעקבות חוויות החיים ולמה שאנחנו פוגשים בחויות מכאן והלאה. כדי שסוף סוף תפגשי את הנכון והמדוייק לך.
האמונות העמוקות שאנחנו נושאים בתוכנו משפיעות על מה שתופס את תשומת הלב שלנו, על האופן שבו אנחנו מפרשים מצבים ועל הבחירות שאנחנו עושים בתוכם.
במציאות קיימים אנשים ומצבים מסוגים רבים, אבל לעיתים דווקא מה שמוכר לנו מבפנים "מהדהד" לנו יותר, ולכן אנחנו מבחינים בו יותר או מגיבים אליו בעוצמה רבה יותר.
ולכן לעיתים מי שנפגע מסוג מסויים של קשר, יכול לפגוש בסוגי האנשים והקשרים הללו שוב ושוב וזה נראה כי רק אנשים מהסוג הזה ממלאים את המציאות,
אבל האמת היא שיש הרבה מאד סוגים של מצבים ואנשים, רק שהחוויות שנצברו אצלינו לפעמים כבר הפכו לאמונות פנימיות שמפגישות אותנו שוב ושוב עם אותם מצבים.
זה לא אומר שהמחשבות שלנו יוצרות את המציאות, ובוודאי לא שמה שקרה לנו הוא באשמתנו. אלא שהעולם הפנימי שלנו יכול להשפיע על הדרך שבה אנחנו פוגשים את המציאות.
בתהליך טיפולי אפשר לזהות אמונות עמוקות שהשתרשו בעקבות חוויות החיים, להבין מאין הן נוצרו ולבדוק האם הן עדיין נכונות ומשרתות אותנו היום.
בהדרגה, דרך עיבוד החוויות ובניית תפיסות חדשות, האמונות הללו יכולות להתרכך ולהשתנות. ואז משתנים גם הדברים שאנחנו שמים לב אליהם, האנשים שנפגוש, הבחירות שאנחנו עושים, הגבולות שאנחנו מציבים והאופן שבו אנחנו מגיבים למה שפוגש אותנו.
כך יכולות להיפתח בפנינו אפשרויות שאולי קודם התקשינו לראות או לבחור בהן, ואפשר להתקרב יותר לחיים שאנחנו באמת מבקשים לעצמנו. לא מפני ששינוי פנימי "מזמן" בהכרח מציאות מסוימת, אלא מפני שהוא מאפשר לנו לפגוש את המציאות ממקום חופשי, בהיר ומדויק יותר.
וככל שנוצרת בתוכנו יותר בהירות, אנחנו עשויים גם לגלות שהמציאות רחבה ומגוונת יותר מכפי שהחוויות הקודמות גרמו לנו להרגיש, ולזהות בתוכה אנשים, אפשרויות וחוויות שמתאימים יותר למה שאנחנו באמת מבקשים לעצמנו.
יקרה, עברת הרבה בזמן קצר, ומותר שהדרך מכאן תיקח זמן. את לא צריכה לדעת כבר עכשיו את כל התשובות, ולא להיות בטוחה במאה אחוז בכל תחושה שעולה בך. אפשר להתקדם לאט, לברר, להקשיב לעצמך, להיעזר כשצריך, ולתת לבהירות להיבנות בתוכך בהדרגה.
אני מאחלת לך שהדרך שעברת רק תלך ותפתח לך, ושעם הזמן והעיבוד היא דווקא תהפוך למקור של היכרות עמוקה יותר עם עצמך ועם מה שנכון לך. שתזכי בעזרת השם לפגוש הרבה טוב בדרך, להרגיש בטוחה יותר בעצמך ובבחירות שלך, ולגלות שהעבר שלך הוא חלק מהסיפור, אבל הוא לא זה שצריך לכתוב את ההמשך.
מאחלת לך מכל הלב הרבה בהירות, אמונה, כוחות ובשורות טובות.
ריקי
דלג לתוכן
