דלג לתוכן
בתורה, בסיפור גן עדן, כתוב: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ובעשרת הדברות יש את מצות כיבוד אב ואם באופן שוויוני. מדוע אומרת ההלכה שמרגע שהבעל עשה קנין על אשתו והיא "משועבדת לו" אזי היא פטורה מכיבוד הוריה? לצערי חויתי אסון במשפחתי, כאשר הבעל של בתי פגע מינית בבנותי (נשואות עם ילדים) ורב גדול בישראל פטר את בתי מכיבוד הורים, מהסיבה לעיל, והיא ניתקה את קשריה עם משפחתנו לחלוטין (כולל הנכדים) כי יש לה סמכות תורנית שהורתה לעשות כן. האם אנחנו, ההורים שמעולם לא פגענו בה ובמשפחתה ולא איימנו על שלמות ביתה, איננו רלוונטים? האם זו דרכה של ההלכה ללמד שכלפי הורי האשה אין חיוב אפילו של הכרת הטוב על כל מה שעשינו בשביל בתנו (הבאנו אותה לעולם, טיפלנו בה לאורך שנים במסירות, פרנסנו אותה ואת משפחתה, וכשבעלה עבר על התורה כולה במעשיו: בלא תחמוד.. בעריות.. ועוד הרבה, אין הוא משלם על מעשיו, אלא מקבל הגנה מרבנים גדולים כקטנים, ואותנו זורקים לפח האשפה של ההיסטוריה? האם לכך התכוון הבורא? האם זו הכוונה במצוות : כבד את אביך ואת אמך…? האם, לאור התשובה המלומדת שלכם שהבורא ברא את האשה ע"י הפרדת האדם בן 2 זהויות שוות שרק תפקידם שונה, כך היה נכון לנהוג כלפינו? הגמרא מלמדת מצד אחד שבעל שאינו מתיר לאשתו לבקר אצל הוריה חייב לתת לה גט, אז איפה זה בא לביטוי במקרים כה רבים של פסיקות רבנים לניתוק הקשר עם הורי האשה, במקרה שלנו וודאי ובמקרים רבים אחרים גם, מבלי לשמוע את צד ההורים ומבלי להתחשב בנסיבות? ומצד שני מדברת הגמרא על מעמד הורי האשה ביחס להורי הבעל באופן לא שוויוני (ראה מסכת קידושין) אם הגבר הוא האדם העליון, והאשה אינה נחשבת כמוהו – מדוע אביו של בעלה של בתי הבכורה חשוב יותר מאביה של בתי הבכורה? האם זו היתה כוונת הבורא?
ולסיום: התורה מלאה בסיפורים קשים של עריות שבגללם נענשו בני ישראל עונשים כבדים, ההלכה עושה הכל להרחיק את האדם מלהכשל בעריות ע"י הלכות יחוד, איסור נגיעה, שמירת עיניים, הלכות נידה וכו' כדי לשמור על קדושת הבית, קדושת העם, ואילו כאשר מתגלים מעשים נוראים בחברה שלנו, שבהם אברכים/ עברייני מין, לא רק שאינם נענשים, אלא מקבלים הגנה אבסולוטית מההנהגה הרבנית. השתקה מצד אחד, איסור לפנות למשטרה מאידך, ובסופו של דבר- כדי שלאנסים למיניהם לא תפגע שלמות ביתם, לא תפגע איכות חייהם, פוגעים בקורבנות ובראשם בהורי אשתו של העבריין. האם כיבוד הורים בתורה מכוונים רק או בעיקר להורי הגבר? הרי היהדות אינה כדת הקאתולית: אצלנו מותר להתגרש, אבל מהורים אי אפשר להתגרש.. ובסופו של דבר כשבעלה של בתי ימות, היא תהיה חייבת באבלות חודש בעוד שאחרי מותנו (אחרי 120 בע"ה) היא תהיה חייבת בשנה של אבלות. אז מה האמת? יתכן שנעשו תיקונים לרצון ה' במהלך הדורות, בהתאם למנטליות של הסביבה בה הם חיו ולאורה הם פסקו הלכות?
בברכה, אנונימית
תגובה אחת
אנונימית יקרה,
ברצוני להתייחס לסיום דברייך.
שאלת איך ייתכן שאנסים ועברייני מין מקבלים הגנה אבסולוטית מההנהגה הרבנית.
זה באמת לא ייתכן.
לא זו דרך התורה.
"כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. צעקה הנערה ואין מושיע לה". אומרת התורה בפסוק מפורש כאשר היא מתייחסת למקרי אונס.
אין מקום לויכוח, אין שום פרשנות אחרת.
השקפתה המקורית והבסיסית של התורה על מקרי אונס: אונס שווה לרצח. אנס שווה לרוצח.
וכעת את שואלת – איפה הפער בין הרצוי למצוי?
איפה יחס החברה כלפי מקרים כאלו?
את צודקת.
יש פעמים של הגנה לא מוצדקת כלפי פושעים (ויש לא מעט מקרים אחרים. ידוע לי בוודאות על רבנים רבים שמחייבים פניה למשטרה במקרים כאלו!).
אבל אין זו דרך התורה.
אני מבינה מדברייך שבחרתם לא לפנות למשטרה.
אינני יודעת מה היו השיקולים שהנחו אתכם, וללא ספק העובדה שהפוגע קם מתוך המשפחה היא כואבת ומקשה בהרבה על הטיפול בפרשייה. אולי חפצתם לפנות למשטרה, ונרתעתם משום שחשבתם שהדבר אסור.
בכל מקרה, בפרשייה עגומה כזו, נותרו לבטח הרבה 'פצועים בשטח': את האמא, אחת הנפגעות המרכזיות בפרשה, בנותייך שנפגעו על ידי גיסן, ביתך הגדולה, שמצאה את עצמה במקום נוראי – מן הסתם נקרעת בין תחושת הבגידה, לבין רחמיה על אחיותיה ואהבתה להוריה, לבין תחושה (אולי מוטעית) כי עליה לחפות על בעלה.
הייתי מציעה לך לנסות לעשות סדר כלשהו בחוויה הלא פשוטה שעברתם.
יש עמותה בשם 'שלום בנייך' שמפעילה קו חם וסיוע לנפגעי תקיפה מינית.
העמותה חרדית, עובדת עם צעירים וצעירות חרדיים ועם הוריהם, ואף זוכה לאמון רחב של רבנים וגדולי ישראל.
את יכולה לדבר איתם בטלפון *9595 (מבזק בלבד). מציעה לך לפנות בהקדם.
בהצלחה!