שלום רב,

הסבל אותו את מתארת נוגע עמוק ללב. המשפחה שלנו והבית אומרים להיות המשאב הגדול עבורנו לכוחות, הקרקע שממנה נצמח. הנקודה שאליה נביט בכל פעם שנרצה לשאוב כוחות.

ודווקא במקום הזה נפגעת. פגיעה בתוך המשפחה, היא פגיעה כואבת פעמיים. פעם אחת על עצם הפגיעה ופעם שניה ועמוקה יותר, על תחושת הבגידה של בן המשפחה, תחושת הבלבול הקשה שנוצרת כתוצאה לפגיעה ממי שהיה אמור להיות אחד האנשים הכי קרובים והכי מיטיבים איתנו. אני נדהמת מהאישיות האצילית שלך, שלמרות הכל ממשיכה לחפש את הטוב, ואף מחפשת דרך לסלוח. סיימת את מכתבך בהתייחסות לביטחון בקב"ה, בידיעה שכל מה שקורה לאדם בחייו הכל מתוכנן מלמעלה בצורה מדוייקת ומדודה. ובאמת זו המשענת המשמעותית והחזקה שלנו. כשכואב כל כך, כשהתסכול מסעיר כשהעוולה זועקת והלב שותת , כל שנוכל הוא להיאחז באמונה שהכל מאיתו ושיום אחד עוד נגלה שהמרור הזה היה לטובה. האם לא כך פעל יוסף הצדיק כנגד הסבל העצום שגרמו לו אחיו?

ומה עכשיו? איך ממשיכים? את מתארת את האינטואיציה הנבונה שלך שאמרה לך לשמור מרחק מהאח. לפחות בשלב זה של חייך, נראה לי שהדבר הטוב יותר עבורך הוא באמת לבנות את עצמך. לתת פחות מקום למערכת היחסים עם האח ולהקדיש את הכוחות שלך לצמיחה, לדברים שאת אוהבת, להגשמת שאיפות. חשוב שנזכור שהאח, פגע בך בעבר. היום את בוגרת יותר ועצמאית יותר, בואי לא נאפשר לפגיעה ההיא לפגוע גם בהווה שלך. את מתארת ניסיונות טיפוליים שונים, אני בהחלט ממליצה לך לקבל ליווי טיפולי שיתמקד איתך בצמיחה שלך, בדברים שבעבר חלמת עליהם ועם כל האירועים אולי החלום נשכח, או בדברים שהיום את שואפת להשיג אותם. ברור לי שהניסיון קשה, שיש ימים של הצפה בכעס, בתסכול וממילא ברצון לנקום. נסי לקבל גם את הרגשות האלה, בסופו של דבר אלו רגשות נורמאלים למול מה שעברת. מה שחשוב הוא שתזכרי שההצפות האלה מגיעות מידי פעם ובסופו של דבר הן חולפות. אז כשמגיעה הצפה נוספת, תזכירי לעצמך שהיא זמנית וצפויה לחלוף. וכשההצפה חולפת, תמשיכי בדרך שלך לעבר הדברים שחשוב לך להשיג בחיים.

לפעמים דווקא מתוך כאב, מצליחים לצמוח ולהגיע רחוק.

מקוה שהשבתי לשאלתך, ובכל מקרה את תמיד מוזמנת לכתוב לנו.

בהצלחה,

רויטל

[email protected]