שלום לך, נערה יקרה ומעניינת.

את מתארת יחסים מורכבים שיש לך עם אמא, על רקע נסיון שלך, לגבש לעצמך זהות משלך…

זה נפלא שאת פונה ורוצה לשפר את התקשורת שלכן, ולתת לעצמך תשובות, על מי את ומה את מחפשת בעצם.

הרבה מאוד בנות בגילך מרגישות תחושות דומות וממשיכות הלאה, ואת לא.  את באמת רוצה לעשות סדר בכל העניין הזה של חרדית/ לא חרדית/ בוגרת/ צעירה/ רמה גבוהה או לא וכדומה.

והעניין הזה, של חיפוש הגדרות הוא דבר גדול ואמיתי ועל כך הייתי רוצה קצת להרחיב לך.

נתחיל מהאמצע, הנושא של 'כיבוד הורים', את אכן חייבת בכבודה וזה לא עניין בינך לבין עצמך אלא בינך לבין אלוקים. ואת מתרגזת כשאמא מזכירה לך את זה כל הזמן. באמת לא נעים.

כללית, לא הכי כיף כשפוקדים עליך כל הזמן מה לעשות ואיך לעשות ומה בסדר ומה לא.  במיוחד כשיש כזה לחץ ברקע, של האחות שלא הולכת בדרך שחונכה בה.

אבל אני מניחה שאת מסכימה איתי, שמה שלא יהיה, אמא ודאי מחפשת אך ורק את טובתך , אוהבת אותך ודואגת לך. וזה לכשעצמו כבר מקל על התחושה של המחנק.

במקביל את מרגישה שיש לך התמודדויות מיוחדות רק לך, ותחומי עניין וריגוש מסוימים שאת אפילו לא מעיזה לשתף בהם אחרים.

(מעניין שאת רואה את זה כמאפיין של גיל, זה לכשעצמו מעיד על בגרות).

אז אולי באמת, הגיע הזמן שמי שיאמר לך מה לעשות, יהיה את בעצמך?

אין כוונתי להפקרות וחשקים מזדמנים, אלא לשימוש בכלי הגדול שיש לך, ושמו 'הבחירה החופשית'.

את זכאית לבחור בטוב, מעצמך, מרצונך . את זכאית להחליט מה ללבוש ומה לא.

כמובן , ממקום שכלתני ומבין, ולא מתוך דחפים ויצרים רגעיים. אך חד משמעית, כדאי מאוד שהבחירות תהיינה בחירות שלך . לא בגלל שאת 'חרדית', או 'בת של אמא', או 'אחות של'..

אלא פשוט בגלל שאת נערה יהודיה יקרה, שרשאית לבחור ולהבין את מה שהיא עושה.

את מכנה את עצמך 'אני אחת שיש לה אינטרנט, אני אחת שרואה סרטים'.

ותרשי לי לערער על כך. את אולי רואה סרטים, אבל את לא 'אחת שרואה סרטים' …

את משתמשת באינטרנט, אבל לא זו ההגדרה שלך . את נערה מלאה בהרבה מאוד דברים, חלקם חשובים ונאצלים, חלקם טפלים  אולי…

אך כל אחד מהדברים שבו את מתעניינת, הוא תחום עניין שלך. הוא לא את.  וההבדל הוא גדול.

כי מי את בעצם.?

על השאלה הזו, כדאי לך לענות לעצמך. מה את מחפשת? מה את רוצה? איך את רואה את עצמך בעוד כמה שנים? איך את רואה בעיני רוחך את ביתך, את ילדייך?

לא מה את לא. אלא מה את כן!

תעני לעצמך. בהרחבה. בפירוט. מה גם שזו אינה שאלה שעונים עליה פעם אחת ודי, אלא זהו תהליך ארוך של גיבוש זהות בגיל הנעורים ובכל החיים.

ואז, תרגישי משוחררת יותר.  בלי קשר לרמתה הרוחנית של אמא.

את פתאום תהיי חופשיה לדבר עם עצמך ולחשוב, רגע, האם העובדה שאני עכשיו מתלהבת מבחור ברחוב, היא דבר שיקדם אותי? כדאי לי לשים לב לכל בחור  בשלב הזה של חיי?

למה אני רוצה ללכת בלי גרביים? מה בעצם הבעיה בזה? מה אני מרוויחה מזה שאלך עם גרביים?

אלו הן שאלות שאת שואלת את עצמך. ועונה לעצמך (אפשר גם להיעזר כדי למצוא את התשובות)

ואז, ממילא כשאת גורבת גרביים, הרי זה מתוך בחירה שלך, כאדם תבוני, כבחורה גדולה ואחראית ולא מתוך אילוף או מתוך לחץ שלוחצים אותך.

וההרגשה היא שונה לחלוטין. לא הרגשה של כעס, אלא של שליטה בהחלטות שלך. ויכולת לחפש מענה לשאלות אמיתיות. ולפלס לעצמך דרך משלך בעבודת האלוקים.

בלי להסתכל כל הזמן לצדדים ולחשב חשבונות של מה יגידו, ומי יכעס עליי.

אני מזמינה אותך בשמחה, להעלות לדיון נושאים שנראים לך מהותיים.  לשאול שאלות של משמעות, ושל הגדרה עצמית. ולתת לעצמך תשובות מספקות ומעצימות.

מאחלת לך הצלחה בחיפוש ותובנות מחכימות!

שירה

[email protected]