תשובה:

שלום וברכה בחור יקר, יקר מאד.

הדרך הארוכה שעשית, והרצון שלך להמשיך ולהיטהר מעוררים בי התרגשות, כמה כח, כמה גבורה צריך לקום יום בהיר אחד ולחזור בתשובה, ולעמוד בהתמודדויות יום יומיות. הנושא שאתה כותב עליו הוא נושא חשוב מאד, וחשוב לתת בו כיוון ודרך ברורה.

ובכן, אתה בחכמתך שם לב שהדרך הזו של הפרישות היא דרך סבוכה מאד, מה קורה לך מדוע דווקא כשאתה רוצה כל כך לטהר את עצמך אתה מוצא את עצמך רגיש כל כך, משהו לא תקין, לא כל דבר אמור לסחרר אותך, מדוע זה קורה, לכאורה היה צריך להיות הפוך שמרוב טהרה תהיה יותר רגוע, והנה קורה לך ההיפך מזה.

לפני הכל יש להקדים את דברי הגמרא במסכת סוכה (דף נב עמוד א) מספרת על אחד מן האמוראים שהתפעל כשהוא הלך וראה גבר ואשה הולכים לבדם בדרך בודדים ואהבו זה את זו עד שכשנפרדו אמרו זה לזה כמה קשה תהא הפרידה והמרחק ביניהם יקשה עליהם, ועל אף זאת הם לא חטאו כלל. הגמרא מספרת שאותו אמורא העיד על עצמו שהוא לא היה עומד בזה, והיה מוטרד מכך שמא אותו אדם בעל מדרגה גדולה ממנו, עד שאמר לו אותו זקן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". הפשטות של הדברים שככל שאדם חי בעולם יותר טהור הוא נעשה יותר רגיש. ולכן המציאות אותה אתה מרגיש שיש לך יותר רגישות מפעם זה דבר טבעי. ומתאים לעולם היותר נקי שאתה חי בו היום.

אמנם אתה מתאר מצב לא תקין בו אתה יותר מידי עסוק בזה וזה ודאי לא יכול להמשיך, כמו שאתה בחכמתך השכלת להבין. ובכן, צריך להסביר קצת יותר מה קורה בכל הענין הזה. ובכן, לכל אדם יש תאוות, אדם שתאוותיו לא קיימות הוא אדם חולה. כאשר מתקרבים ומתחזקים הגם שיודעים שלא שייך לחסל את התאווה, יש תחושה פנימית בתת מודע לפחות של רצון לחסל את התאוות. ובכן, צריך לדעת שזה לא יקרה, וזה לא צריך לקרות. היהדות לא מבקשת מאדם להפוך לחשוך תאוות, היא מבקשת לכווין אותם למקום הנכון ולא להתנהל על פיהם, אבל לא שהן לא יהיו קיימות.

כיון שהתאווה קיימת, טבעי מאד שהעיסוק של ההתרחקות מן התאווה יוצר באדם התעוררות של התאוות, בכדי לחיות חיים בהם התאוות לא מעסיקות את האדם יש אפשרות אחת, פשוט לא להתעסק בהם. הליכה ברחוב עם כיסוי על העיניים או כל זהירות מופרזת אחרת רק גורמת לראש לעסוק במחשבה על אודות הדברים שהיה אפשר לראות ללא הכיסוי על העיניים, כך הוא מדמיין דברים שלא היו שם בכלל. וכשהראש חורש מחשבות על מראות אסורים הרי הוא כאילו הוא ראה אותם, ואף אם תאמר שגוזמא היא, ולראות זה יותר מלחשוב ללא ראייה, אך תאר לעצמך, יתכן שתעבור דרך שלימה ולא יהיה בה דבר, אך אתה דמיינת שלוש או ארבע ראיות… נאמר שדמיון שווה חצי ראייה של ממש, יצא שהזהירות הזו גרמה לך לחשוב מחשבת עריות יותר מאם היית רואה בפועל…

מאותה סיבה אני מציע לך לא לעשות שום פטנט בכדי לא לראות קרי, ככל שתעשה יותר פטנטים בכדי לא לראות רק תראה יותר. הדרך היחידה לגרום שזה לא יקרה, היא לא להתעסק בזה ולא לחשוב על כך, לא לפני ולא אחרי. גם א זה קורה לא צריך לעשות עסק.

איני מכיר את הבחור שלומד איתך, אך דע לך שהדרך שהוא מתנהל היא לא דרך שמתאימה לכל אחד, יתכן שלו היא מתאימה, אך לרובם היא דרך לא מתאימה, ראיתי יותר בחורים שנפלו מהליכה בדרך הזו מבחורים שהתרוממו מהדרך הזו!!!

הדרך הנכונה זה להתעסק כמה שפחות בכל הענין הזה, פשוט להיות עסוק. כך גילה לנו הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא) וזה לשונו: "גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה", עכ"ל. ככל שתהיה יותר עסוק, יהיו במחשבתך פחות עיסוק בכל זה. אם אתה במסגרת ישיבתית תלמד בהתמדה, אם אתה לא במסגרת כזו, אלא אתה עובד בדבר מה וקובע עתים לתורה, תדאג לכך שתהיה עסוק בכל שעות היום במה שאתה עוסק תמיד, בעבודה ובקביעת עוד ועוד עתים לתורה. לגבי הבחור שלומד אתך ומדבר אתך על עניינים אלו אתה צריך לומר לו שיפסיק, ואם זה לא עוזר תחפש מישהו אחר שילמד אתך, כי הדיבור על אודות כל זה עושה לך נזק גדול וחבל.

כמובן שכל זה לא סיבה להתחתן, אם אתה מרגיש שאתה עדיין לא בנוי מספיק, ואתה זקוק להתפתח לפני בניית בית משלך, ואתה צריך גם להיות במקום יותר יציב מבחינת עולמך הדתי, לא נכון במצב כזה להתחתן.

אברך אותך שתצליח בכל דרכך, ושתמצא את הדרך הנכונה והמתאימה לך ביותר לחיות חיי טהרה וקדושה. כראוי.

ויקוימו בך דברי חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]‏