שלום לך שואלת יקרה.

מתנצלת על הזמן שלקח לי לענות לך. התלבטתי הרבה איך ומה לענות לשאלה שלך. ואני מקווה שמצאתי את המילים הנכונות.

נתחיל בזה שאני מאוד מאוד מעריכה את השאלה שלך. קוראים בה כנות וכאב ורצון להתחבר וגם קוראים בה רצון וכמיהה לשייכות ו.. בדידות.

הרצון לאהוב הוא גם הרצון להיות נאהבת והוא אולי קצת יותר כי הוא מראה באופן הכי מובהק שאת יודעת מה חשוב, שאת יודעת מה נכון ומה טוב בעולם. שקשר, משפחה, כבוד, חברות, אהבה! זה כל כך כל כך חשוב.

את כתבת גם שאת רוצה לאהוב את אימא שלך וזה מבהיר כמה שאת מבינה שאהבה זה לא מובן מאליו. אנחנו מחויבות לכבד את ההורים שלנו אבל לא מחויבות לאהוב אותם. הקשר ההדדי הזה של אהבה ותמיכה הוא מתנה והוא מתנה לא רק לך, הוא מתנה גם לאימא שלך. חשוב מאוד להבין שאם היה לכן את הקשר הנהדר שאת רואה בדמיונך וחפצה בו כל כך- היה הרבה יותר קל ונעים לכבד אותה. אבל המחויבות לכבד היא אתגר בפני עצמו והיא מכתיבה עקרונות אחרים אולי קצת פחות רגשיים לכל הקשר בין הורים לילדיהם וגם בינך לבין אימא שלך. אז אני רואה אותו כנושא נפרד ואני אתרכז קצת יותר בקשר שלכן ופחות בכיבוד הורים.

בעיני זה מדהים שככה את רואה את הקשר האידיאלי איתה- קשר עם שיחות עמוקות ותמיכה והבנה והכלה. כמו שכתבתי לך קודם- זה מראה שאת בחורה בריאה שיודעת מה נכון. אבל אם נסתכל רגע בעיניים מציאותיות על מה שיש לך ועל כל הקשיים שאת מתארת, נראה שיש עוד דרך ארוכה עד שתגיעי לשם. ואם נדייק, נראה שיש דרך ארוכה עד שאימך תגיע לשם. אני לא יודעת מי היתה אימא שלה ואיזה קשר היה ביניהן, אני לא יודעת מה מערכות היחסים של אימא שלך עם העולם ומה היא תופסת כהורות טובה. אני יודעת שלפעמים אנחנו דופקות על הדלת הלא נכונה…מחפשות לקבל ממישהו משהו שהוא לא יכול לתת. את רוצה קשר משמעותי שבו יכבדו אותך יעריכו אותך ויאהבו אותך ואת רוצה נכון אבל יכול להיות שבמציאות של אימא שלך זה פשוט לא אפשרי. היא לא רואה ככה הורות, היא לא רואה ככה יחסים של אם ובת. או שאולי (וזה קורה הרבה!) היא חולמת בדיוק כמוך על האידיאל הזה אבל לא נמצאת במקום שהיא מסוגלת להגשים אותו, ליישם אותו. אם זה המצב, זה חבל ועצוב לה באותה מידה שזה חבל ועצוב לך.

אני לא ממליצה לך כאן להעביר את "האשמה" ממך לאימך. אני מנסה לתת לך כאן פרספקטיבה אחרת שמכוונת כמה דברים ברורים. הדבר הראשון זה שכיבוד הורים זאת מחוייבות לכבד וזה לא אומר בהכרח קשר עמוק וחברי. הדבר השני הוא שאת חולמת ורוצה נכון והדבר השלישי הוא שייתכן ואין לאימך את היכולות הזמינות להגשים איתך את החלום הנפלא הזה.

זה שאת רואה אותה לפעמים נכנעת ולפעמים מביעה דיעה ברורה מאוד (כן שומרת על הילדים האלה ולא שומרת על אלה וכו'), זה הכל בחירה שלה. לא כדאי לשלול ממנה את היותה בחורת ולתאר אותה רק כנשלטת. המציאות שאת מתארת היא מציאות שבה היא בוחרת, שהיא לא חסרת דעה, והיא לא נשלטת, אלא שיש באמת חיים שבהם היא בוחרת להישמע לילדים מסוימים ולילדים אחרים לא. לתת מקום לצרכים מסוימים שלך ולצרכים אחרים פחות. לקבל אותך כשומרת ומגינה אך לא להתעסק בזה. יקירתי, אימא שלך היא אדם בפני עצמו, נפרד ממך, והבחירות שלה גם אלו שלא מודעות וגם אלו שכן מודעות אלו בחירות שלה!

את יכולה להתפלל, את יכולה לבנות את עצמך כדי שאת תהיי אימא אחרת את יכולה לקוות ולהמשיך לרצות שזה יהיה אחרת אבל את לא יכולה להיות היחידה שלוקחת על זה אחריות.

קחי את הנכונות שלך, את היכולות שלך, את האמת שלך ותבני את עצמך לאישה שמאמינה בקשר, באהבה, בכבוד. לאישה שלמרות הדלתות שנסגרות בפניה- עדיין מאמינה שזה מה שנכון. אני מאמינה שהבניה שלך תוביל אותך למקום שזו זה יקרה ויהיה לך את הקשר המשמעותי הזה שאת צריכה ורוצה!

אל תוותרי על האכפתיות, אל תוותרי על הרצון. כן תמצאי את המקום הנפרד שלך שבו את מבינה שאת לא יכולה לגרום לאימא שלך להיות מה שהיא לא, שאת לא צריכה לשנות אותה ואת מי שהיא. אלא תביני שאת ומי שאת זאת מתנה בשבילך וגם בשבילה ושאת יכולה למצא את האנשים שכן ירצו לתת לך את מה שאת צריכה ורוצה ממקום טוב של הדדיות ושיתוף.

לסיום, אני לא יודעת אם שקלת את זה אבל טיפול דינמי טוב עם אשת מקצוע מוסמכת (תואר שני ומעלה במקצוע טיפולי מוכר), יוכל לעזור לך להבהיר מה נכון עבורך ולסייע לך למצא בתוכך את הדרך הנכונה לקבל ולתת את מה שאת רוצה.

מחזיקה לך אצבעות

שלך

נועם