בסיעתא דשמיא

שלום לך אשה יקרה מאוד.

אני קוראת את דברייך וגלים גלים של כאב מציפים אותי. יכולה לראות מבין המילים את נפשך הרגישה, כמהה לקשר, מחפשת קרבה. צמאה להתעניינות אמיתית בה- ביחודיות הבלעדית של נפשה שאין עוד משהי דומה לה.

כמיהה כל כך טבעית, ברורה, מתבקשת.

אינני יודעת מה למעשה מתרחש בחיי הנישואין שלך, אם כי ברור לי שאינך חשה מסופקת בהם או נחווית כנראית, אהובה ומיוחדת. אני מספרת לעצמי שלו כך היה לא היית זקוקה לחיפוש הזה בחוץ. כמובן שאם אינך חשה אהובה בחיי הנישואין, אין זה אומר שאכן אינך אהובה. פעמים רבות מאוד משהו במסר הזה או באופן בו הוא מועבר, משתבש או אינו עובר בצינורות הנכונים אל נפשך היקרה.

אז בואי. לרגע. עוד לפני שאנחנו מדברות על הקשר הנוכחי או על כל קשר אסור אחר, בואי ונפריד לרגע.

אני רוצה שתראי אותה, את הנפש שלך, זו שרוצה את הצורך הבסיסי הזה, העז, כל כך עז עד שכשמשהו ממנו מגיע הלב מתחיל להלום בך בלי רחמים.

רוצה שתשמעי את הקול שלה. את הבכי השקט שבגעגועיה, את הכאב המתמשך של ה"אין" שלה.

בלי לשפוט, בלי להאשים, בלי לפתור.

באהבה אמיתית, בחמלה אמיתית. בנוכחות אמיצה וקשובה.

ותחבקי אותה.

להסכים לצורך. לקבל אותו בזרועות פתוחות ולבטא אותו.

מבינה את יקירה,

הצורך הזה כשלעצמו, הוא קדוש. אמיתי, מתבקש. מגיע לו להיות מוכל ומחובק.

מה עושים איתו הלאה?

קודם לכל מזהים אותו. מזהים אותו כיוון שאין לי ספק שההיגיון שלך יודע לומר לך מה עליך לעשות וגם מה לא נכון לעשות. אני משוכנעת כי בצרורותיך מונחות בסדר מופתי ידיעות, השקפה ואמות מידה של מוסר ושל ידע שנמצאות שם. אולי עוזרות לך לעיתים לעצור ולחשוב, אולי רק מטפחות רגשי אשם וחטא אבל הן שם והן לא באמת עוזרות. לא להביא לתחושה פנימית מסופקת, לא לעצור אותך ממעשה ולא להשקיט את דפיקות הלב. לא.

הן לא עוזרות, יקרה, משום שהנפש בועטת, כואבת, משתוקקת, רוצה.. כל כך רוצה שהיא מתקשה לשמוע את קול ההיגיון או אמות המוסר..

כמו שאת כותבת בעצמך.."אני יודעת שאני לא היחידה.."הוא יכול להיות בני.." " אני מרחמת על אשתו וילדיו שזה הבעל והאבא שלהם" ובכל זאת משהו בתוכך כמה כל כך עד כי כל זה נעלם לו בתהום חשוכה ברגע בו מופיע ממנו אות חיים, פרור של קשר.

לו רק תהיי שם, בשביל הצורך הזה. להבין שהרצון אינו בבחור הזה כי אם בדבר שהוא מייצג עבורך- אהבה וקשר. לו רק תאמרי זאת לנפשך- לא רק ממקום של אסור ומותר. "זו עבירה להיות איתו בקשר או עם כל גבר אחר בזמן שאת נשואה, אז נו, נו, נו, לך- פושעת ישראל.." כי אם ממקום שמבין את הנפש שלך ומסביר לה:

אהובה ויקרה-

יש לך צורך בקשר אינטימי. קרוב. מיוחד. יש לך צורך שמשהו ישים ליבו אליך יראה עד כמה את מיוחדת וידרוש בקרבתך. קשר כזה- עם גבר זר שמסוגל לבגוד באמונה של אשתו וקרוב לוודאי שלעולם לא יהיה מחוייב לך ולנפשך- האם זו האהבה שאת מחפשת? האם זה מה שמגיע לך? להיות אוכלת הפירורים שנשרו מהשולחן?

האם לא מגיע לך משהו אמיתי?

אהובה ויקרה מאוד.

מתוך המקום הזה, הרוצה עבורך את הטוב בעצמו. מתוך המקום המבין לרגשותיך- למצוקת הבדידות הקשה, לחסר העמוק בקשר אני מבקשת להבטיח לך כי נפשך תדאג לעצמה ותשכיל למצוא את הדבר האמיתי. מגיעה לך אהבת אמת. קשר שאת היחידה בו, שמשהו התחייב אליך בו, שאת היא המלכה היחידה והמיוחדת עבור משהו.

הלא את ודאי יודעת כמה ריגושיות נמצאת בכל קשר חדש, לא כל שכן קשר אסור. המים הגנובים- הרי שהם עשויים להיות מתוקים ומשכנעים עד מאוד אבל אין הם כי אם מי ים מלוחים. מרווים את הצמא ברגע הראשון ומכפילים אותו בחזקה משולשת עם חלוף תחושת הרוויה הראשונית. אין הם פתרון אמת לצמאונה של נפשך לקשר. רק תעתוע ודמיון. משכך כאבים רגעי- מן הסוג הלא בטוח.

קל להתרגש בקשר לא מחייב. קל להחמיא. קל להוציא מתוכנו את המיטב שלנו. להיות סופר מופלאים. אין אלו החיים. החיים בעצמם, הנקנים דרך הליכה בתוואי, במחויבות- שם נמצא מבחן אהבת האמת.

ריגושיות שנמצאת בכל קשר שאין בו התחייבות- איננה מרשימה. אין בה כי אם ניצול הכמיהה המרגשת לקשר וחילולה.

עם זאת- אני יכולה להבין במה את נשכרת ממנה, בחוויה שלך- הרי סוף כל סוף זהו ריגוש.

והאמת, אומר לך, אני בעד ריגוש בקשר. לא בזה החיצוני, הלא מחוייב. דווקא בקשר המחוייב, בקשר הנישואין. אני סבורה שבהשקעה נכונה ואפילו לא מדי מסובכת אפשר וכדאי ליצור חידוש, רענון, הפתעה, רומנטיקה בתוך הנישואין.

אז וודאי. יש דרך לעשות בשביל הזה. דרך לנקות את המרחב בתוך הקשר ולהתעסק בדינמיקה המרכיבה אותו. דרך לעורר את האהבה ולהצית אותה מחדש, דרך לשמר אותה. דרך להתבונן פנימה ולראות מה אני מביאה איתי. מהן בדיוק הציפיות שלי בקשר וללמד את בן הזוג שלי למה אני זקוקה ולמה. השקעה רבה. זה נכון אבל השקעה בדבר האמיתי. במה שיביא לתחושת האהבה האמיתית והקשר העמוק וגם המרגש.

את הדרך הזו קשה לעשות לבד ויש מי שבעדינות עשוי לעזור לך ולסלול אותה עבורכם אבל עדיין. היא אפשרית ואפילו מתבקשת. לו רק כי הנפש שלנו אכן זקוקה לקשר הזה ואנו מחוייבים להשתדל עבורה ולהעניק לה את מה שהיא צריכה.

את כותבת כי חזרת בעבר אל הנישואין וכי התוצאה היתה טובה ( אינמ יודעת אם טפלת בהם. אם נעזרת במטפל..)אך הריגושיות משכה אותך שוב.

אני מבינה זאת. קשר אסור הוא מהיר השפעה.

זה קצת כמו לצרוך שוקולד וקפה שמקפיצים את האנרגיה בגוף לגבהים ומצניחים אותה לתהום כמעט באותה מהירות. עדיף הרבה יותר להנות מתזונה מאוזנת שבאמת תכלכל את צרכי האנרגיה שלנו.

ובאשר לריגושים. ובכן, כנזכר לעיל- לומדים לצור אותם.

אני מעריכה מאוד את האומץ שלך לפנות. את הטוהר שעוטף את מילותיך והתחבטויותיך. את הכנות בה את מתארת את העובר עליך.

מבינה אותך מאוד וכואבת אתך ומאחלת לעצמי למצוא אותך, לא עוד הרבה זמן, חזקה מבפנים, עטופה באהבת אמת- שלך- שדואגת לעצמה עבור טוב אמיתי ושל בעלך.

אתך, בתפילה ואמונה גדולה,

דקלה