רעיה ואם בישראל,

בת מלך,

אחותי,

כמה נשיות יפהפיה משתרגת בשורות שכתבת. יש בך כל כך הרבה רצון לקשר, לקרבה, לחיבור המקודש שאמור לשקף את קרבת הבורא לעמו.

את מוכנה להשקיע ולהתאמץ, ושואלת "מה באפשרותי לעשות כדי שהוא יבין שגם הוא צריך לעבוד?"

לצערי, אני עלולה לאכזב אותך. אתיחס כאן לשני הבטים:

1. אין לנו שליטה על האחר, אפילו לא על ילדנו. גם אם בטווח הקצר נראה שאנו שולטים ומחליטים, הרי שבסופו של יום לכל אדם יש בחירה.  התפקיד שלנו הוא לא לגרום לאחר לפעול, אלא להיות הכי מאפשרים לטוב של האחר לזרום.

2. הבחירה של האחר אינה מושלמת. זאת אומרת שלכל אחד יש בחירה בתוך הגבולות שקבע לו בורא עולם. למשל, אדם חירש אינו בוחר האם לשמוע, אךאולי הוא יכול לבחור בין מאמץ להתערות בחברה או להתקפל לתוך הנכות שלו.

כך גם בתכונות הנפש: ייתכן שלאדם שנברא בטבע מסודר ומאורגן מאד, אין אפשרות בחירה האם להיות מסודר אלא האם להשתמש בטבע זה באובססיביות או במינון מאוזן.

לכן, אינני יודעת מהו מרחב הבחירה של בעלך, אך ייתכן וישנם גבולות מסוימים שאפילו עבורו הם מוגבלים בגמישותם.

*

יקירה,

אם את עדיין קוראת, ולא נטשת את המסך בתסכול, אזי האומץ שלך מזכה אותך בצל"ש!

מקווה שתמצאי אפילו מעט אור בשורות הבאות:

1. ציפייה היא אם כל אכזבה – יש לך ציפיות מאד לגיטימיות, הכי אנושיות ורצויות בעולם: לחיות באהבה, הרמוניה והערכה הדדית. יחד עם זאת, ציפיה היא "אחיזה בלתי מתפשרת במציאות שאינה קיימת". ולכן לפעמים חכם יותר לשנות הסתכלות ולהנות ממה שקיים, מאשר להתאכזב בכל פעם מחדש מנחל האכזב שאינו מזרים את מימיו.

אני מציעה לך לכתוב לעצמך דברים טובים שמומשו. פרטים בחייך שהיו יכולים להיות גרועים, והם לא.

למשל, ציינת שהוא אבא טוב ושיש לו מידות טובות. פרטי לעצמך מעט יותר: מה הוא עושה עבור הילדים? מה הם מקבלים ממנו? אילו מידות טובות יש לו שאת מעריכה? מה את לומדת ממנו? ובעיקר – מה הוא לא עושה שלא היית רוצה שיעשה?

לאחר שתפרטי (כמה שיותר!) תתבונני שוב ב"חשבון הבנק" של חייך. אין לי ספק שתחושי עשירה יותר מאתמול.

2. המשיכי לקוות – זה נשמע אולי סתירה: לא לצפות וכן לקוות? אכן. ציפיה היא מעין דרישה, המתנה שהדבר יתקיים. תקווה משאירה את הכל פתוח, את המח מוכן לכל אפשרות מתוך ביטחון ושלווה שהמצב הנוכחי אפשרי, וייתכן שישתנה.

תקווה היא מלשון "קו" – הקו ישיר בינך לבין בורא עולם. את יודעת שממנו תקוותך, רק הוא השולט בכל, ומנהיג את הכל לטוב.

ואם הוא ירצה שהמצב ישתנה, אזי אין מעצור מלפניו. רק הוא ישנה את המצב, אם השינוי יסייע לך להגיע לטוב הנצחי.

זמן מיוחד להתפלל על התקווה הזו הוא בזמן הטבילה. זוהי עת רצון עצומה, לחדש את התקווה במי המקווה. "מקווה ישראל ה'".

בקשי על השלום – ההשלמה ההדדית – שתזרום ביניכם.

3. אין לך שליטה על בן זוגך, אך יש לך שליטה על עצמך, בתוך מרחב הבחירה הנתון.

ביתי שנפטרה לימדה אותי שהחיים קצרים מדי בשביל לבזבז על "אילו…". ניתנו לנו כל כך הרבה משאבים של שמחה ועונג, אם רק נזהה ונחוש אותם.

עצרי לרגע לחשוב: מה ממלא אותך? מה קיים בחייך, או משהו שתוכלי להוסיף (בקלות) לחייך, שיגרום לך הנאה?

לדוגמה, זה יכול להיות בכל אחד או יותר מחמשת החושים: שמיעה (צלילי טבע, מוזיקה), מישוש (מסג', מריחת קרם נעים, מצעים נעימים), ריח (שמן ארומטי, בושם, נר ריחני, וכו'), ראיה (ציור יפה, נוף, אלבום תמונות…) וטעם. זה יכול להיות הנאה בתנועה (ריקוד, ערסל, הליכה),  זמן בטבע, שמן שקט, קריאת ספר, שיחה עם חברה, אינטראקציה מסוימת עם הילדים… אינסוף אפשרויות.

השמחה והקשב שלך לעצמך יפתחו בפנייך עולם של סיפוק ואושר פנימי שבא ישירות מהמתנות של הקב"ה אלייך, במתנת חינם וללא התניה.

וטיפ קטן: כשאת מקרינה שלווה והודיה ללא תנאי, נפתחים בע"ה ערוצים לעוד שפע וטוב.

אלו היו אלומות אור קטנות מליבי אלייך. נשלחות אלייך בהערכה על התמודדותך הפנימית, הפרטית, והאמיצה כל כך.

אשמח להיות בקשר על כל מחשבה או תהיה,

שפרה

[email protected]

נ.ב. מאמר מעניין וקליל (באנגלית) מאת ד"ר ג'רמי סטטון מסביר את ההבדל בין ציפייה לתקווה

http://www.jeremystatton.com/expectation-hope