כותבת יקרה ומיוחדת!

ניכר מדבריך שאת אישה עם לב רגיש ורחב במיוחד! יש לך תכונות אופי של רגישות, אכפתיות, ראיית השני ורחמנות ואלו תכונות נפלאות ומבורכות! אשריך!

יחד עם זאת מתוך המלים שכתבת נשמע שאינך מצליחה לשים גבולות נכונים לכל הסובבים אותך וכתוצאה מכך זה גורם לך סבל ממש!

אנסה בס"ד להביא לך כמה כיווני חשיבה שאולי יוכלו להועיל לך.

בנושא של גבולות עם ילדים – אני לא יודעת מה קראת אבל אם את מרגישה שלא נכונה עבורך הדרך שהומלצה שקראת את מוזמנת לפנות ולברר על דרכים נוספות להצבת גבולות לילדים בדרך שתתאים לך.

באופן כללי חשוב מאוד לדעת שילדים זקוקים לגבולות לא פחות ממה שהם זקוקים לחיבוק ולמילה טובה! גבולות הם החוסן של הנפש. גם אצל מבוגרים וגם אצל ילדים. ילדים שלא שמים להם גבולות מפתחים בדר"כ המון חרדות ופחדים- הם מרגישים לא מוגנים אם אין מי שמצליח לעצור ולשמור עליהם. זה יכול להוביל לקושי בהתמודדות עם תיסכול ועוד קשיים רגשיים אחרים.

ולכן דעי לך אמא יקרה שכשאת מציבה גבול לילד שלך את עושה עבורו משהו טוב!!!!!

אם הילד שתה ואכל במהלך היום שום דבר רע לא יקרה לו אם הוא לא ישתה או יאכל דווקא ברגע שהוא במיטה. הפוך לפעמים הילד רוצה להרגיש את הגבול חזק ויציב ולכן ינסה את ההורים שוב ושוב.

כשאת עושה גבול לילד שלך את עושה לו טוב!

לגבי הילדה שבדרך לאבחון של asd חשוב לי לציין שבהחלט לא קל לשים לילדים כאלה גבולות מכיוון שלרוב יש להם נוקשות רבה יותר מילדים אחרים ולכן מאוד מומלץ לקבל הדרכת הורים (עדיף בטיפול של הילד) או עזרה אחרת.

את רושמת שיש לך מחשבות שאת אמא רעה… אז קודם כל רק אימהות טובות יכולות לחשוב שהן אימהות רעות…

מה אני מתכוונת- אמא שיושבת וחושבת מה לעשות נכון יותר לילד שלה ומצטערת על התנהגויות שהיו פחות נכונות היא בדיוק אמא טובה! כי אין אמא מושלמת שלא עושה טעויות!! אין!!

יש אימהות טובות שטועות, ונופלות ומגששות ולעיתים חסרות כוח נפש או גוף ובכל זאת מנסות כל הזמן לחשוב מה הן יכולות לעשות טוב יותר עבור ילדיהן!

אז מה עושים כשמגיעה מחשבה של אמא רעה? לא מתווכים איתה! נותנים לה לחלוף.. לא מספרים לה כמה שהיא לא נכונה כי אז היא רק מתחזקת.

ממליצה בחום שתכתבי לעצמך כל יום שני דברים טובים שעשית עבור ילדיך (אין לי ספק שיש המון מה לכתוב..) ותראי שלאט לאט ובעזרת ה המוח יתרגל לחשוב על האימהות שלך בטוב. כי את עושה להם בלי סוף טוב.

לגבי הקושי של הריצוי – זה בהחלט סבל גדול לא להצליח לומר לא! הנפש כל הזמן לא רגועה. (בדיוק כמו הילד-) אם אין גבול לנפש הנפש תהיה כל הזמן בחרדה שלא יתנו לה את הצרכים הבסיסיים שלה….

מצד אחד יש את הרצונות המיוחדים שלך להביא טוב לעולם ומצד שני הדרך בו את עושה את זה ללא הצבת גבולות נכונים לעצמך מביאה לך הרבה סבל.

על מנת לצאת ממקום של ריצוי צריך לעשות הרבה עבודה… צריך להתחיל לאט לאט להחליט לומר לא בדברים קטנים ולנשום עמוק ולראות ששום דבר לא קרה.. ושדווקא מעריכים יותר אנשים שמצליחים לומר לא…

ממליצה מאוד קבל עזרה מקצועית כשתצליחי לשים גבולות נכונים תוכלי בעזרת ה להנות מהתכונות המיוחדות שלך מבלי להיפגע.

את כותבת על רצון של הכלה וקבלה גם אם את לא טובה או צייתנית. גם זה תולדה של הריצוי.. אנו מרצים כשאנו מרגישים שלא מגיע לנו אהבה ללא תנאי ושאנחנו חייבים כל הזמן לעשות משהו לשני כדי לזכות לאהבה.

יוכל לעזור לך לסגל לעצמך חמלה עצמית- כלומר לנסות להבין את עצמך כמו שאת מבינה את הצורך של השני.. להבין שכמו שהשכנה לדוגמא צריכה עזרה כרגע את כרגע גם זקוקה למשהו ומחובתך קודם כל לדאוג לעצמך.

כשאנו דואגים למלא את הצרכים שלנו אנו מסוגלים לתת הרבה יותר לשני.

ממליצה מאוד להתפלל להשם במילים שלך ולבקש על הרצון להיות אהובה! להרגיש שמגיע לך אהבה ללא תנאי! שיעזור לך לשמור על הנפש שלך בצורה נכונה! ושיאיר לך את הדרך.

בהצלחה רבה רבה

פייגי ו