בחורה יקרה!
קראתי את שאלתך. מדברייך אני יכולה להתרשם שאת בחורה איכותית עם הרבה מודעות עצמית. יודעת מה חשוב לה, מדויקת ומוגדרת. ובכל זאת, אחרי קבלת החלטה להוריד שידוך, את חוה לחץ וכאב.
הייתי רוצה להתייחס ברצינות לשאלה, כי יש כאן כמה נקודות חשובות.
את מתארת את הקושי ונקיפות המצפון שמלוות אותך אחרי הורדת שידוך.
למה קשה לך להוריד הצעה ולהמשיך הלאה?
קשה לדעת בוודאות מה המקור לתחושותייך, אבל יש כמה אפשרויות ששווה לבדוק.
א. הפחד מלהחמיץ משהו טוב.
בשידוכים, יש משהו מאוד לא פשוט: את מקבלת החלטה על אדם שאת כמעט לא מכירה. אחרי פגישה אחת, את לא באמת יכולה לדעת איך הוא יהיה בפגישה שלישית, איך הוא יתנהל בתוך קשר, או אילו צדדים נוספים יש בו. ולכן, גם אם בפגישה עצמה הרגשת שהוא לא מתאים לך, אחרי שהורדת אותו יכולה להגיע המחשבה: רגע, אבל אולי אם היינו ממשיכים, הייתי מגלה בו משהו אחר? אולי הוא היה נפתח? אולי ויתרתי על מישהו שהיה יכול להיות בעלי?
ב. אולי את מרגישה אחריות גדולה מדי על ההחלטה. ההחלטה על שידוך היא גדולה, הרת גורל. משפיעה על כל המשך החיים בעצם… והגיוני מאוד להרגיש כאן לחץ שאולי לא בדקת מספיק, שאולי יכולתם להתאים, ואולי שיקול הדעת שלך לא ברורה מספיק…
האם זה אומר שטעית בהחלטה? בכלל לא בהכרח.
תמיד קיימת אפשרות שלא גילינו משהו. גם כשאומרים כן לפגישה נוספת, גם כשזה ממש מתקדם, וגם בהחלטות אחרות בחיים. המטרה היא לא להגיע להחלטה שאין עליה שום סימן שאלה, אלא לקבל החלטה סבירה על סמך המידע שיש לך כרגע. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". הנטיה הזו לחשוב מה היה אילו… היא מאוד מצויה, ובטח בנושאים משמעותיים כמו שידוכים. אבל אנחנו מוגבלים ביכולת לסרוק הכל, גם כשזוג מחליט להתחתן, עוד נכונו לו הרבה הפתעות בהמשך… (טובות כמובן, ולפעמים גם יותר מאתגרות).
אז קודם כל, שווה לבדוק את השטח הזה.
את מתארת כאבי לב ולחצים שמופיעים מיד לאחר ההחלטה, באים והולכים וגורמים לך עצב. לפעמים, אחרי החלטה משמעותית, המוח מתחיל לחפש שוב ושוב הוכחות לכך שבחרנו נכון.
ככל שמנסים להשיג ודאות מוחלטת, כך עלולות לעלות עוד שאלות וספקות.
במצב כזה, את עלולה לפרש את עצם המצוקה כהוכחה לכך שאולי עשית טעות: אם כל כך כואב לי, אולי זה אומר שהייתי צריכה להמשיך?
אבל לא בהכרח. כאב אחרי החלטה לא מוכיח שההחלטה שגויה. לפעמים הוא מבטא את הקושי בויתור על האפשרויות האחרות. תחשבי על בת שבוחרת סמינר אחד ללמוד בו, ולכן מוותרת על סמינר אחר. גם אם היא שלמה עם ההחלטה, לא מופגע שיכאב לה הויתור על מה שלסמינר השני יש להציע.
(כאן זה כמובן מורכב יותר, כי את לא בוחרת בין בחור אחד לבחור אחר, אלא בין בחור אחד – לבין האפשרות לחפש בחור יותר מתאים. שזה מעמיק את הספקות והתהיה אם אמנם זה כדאי ומשתלם).
זו אפשרות ששווה לבחון.
ומכאן לשאלה יותר ממוקדת בעתיד, וגם במענה לשאלתך: האם נכון להוריד בחור בגלל שהוא לא מספיק גברי בעינייך?
קודם כל אני רוצה לענות לך כאן בצורה ברורה: כן, בהחלט מותר לך לרצות בחור שאת חווה כגברי, בטוח בעצמו, בוגר, בעל אינטליגנציה רגשית ועם ראש על הכתפיים.
אלה לא דרישות שטחיות. אלה תכונות שיכולות להשפיע על תחושת הביטחון שלך, על העניין ועל האופן שבו את מדמיינת חיי נישואין.
אבל יש כאן הבחנה חשובה. מה בדיוק את מחפשת כשאת אומרת "גברי"?
יש הבדל בין בחור שבפגישה ראשונה הוא מעט נבוך, שקט או לא לגמרי משוחרר, לבין בחור שאת חווה כחסר ביטחון באופן מהותי, לא בשל או כזה שמתקשה להתמודד עם מצבים רגשיים ובינאישיים.
למשל:
בחור שמעט נבוך בפגישה ראשונה: ייתכן בהחלט שהוא מתרגש. גם אם בחיים באופן כללי הוא מלא ביטחון.
בחור רגוע, שקט ועדין: הוא עדיין יכול להיות גברי, יציב, אסרטיבי ובעל עמוד שדרה. ביטחון לא חייב להתבטא בדומיננטיות. ולפעמים הגבריות הזו תקבל יותר ביטוי בהמשך ההיכרות.
בחור שאת מרגישה שאת צריכה "להוביל" את הפגישה בשבילו: אם זו התחושה שלך, כדאי לבדוק מה בהתנהלות שלו עושה את זה, או נותן תחושה כזו.
בחור שלא יודע לנהל שיחה, להביע עמדה או להתמודד עם אי־נוחות: אם זה חוזר על עצמו, ייתכן שאת מזהה פער אמיתי בסגנון ובבגרות שאת מחפשת.
כלומר, לא הייתי אומרת לך לוותר על הצורך בביטחון ובבגרות, אבל כן לדייק לעצמך – איך זה נראה בפועל.
מה שאת מתארת: גברי, משופשף, אינטליגנציה רגשית, בוגר, מענטש מה שנקרא… עם ראש על הכתפיים.
כדאי לך לעבור על זה אחד אחד, מה זה אומר בשבילי? ולמה? ומה בדיוק חשוב לי בזה?
יש אנשים שם "גבריים" בבית, ומנהלים מה שצריך ואפשר לסמוך עליהם, גם אם הם משדרים עדינות.
יש כאלו שה"שפשוף" אצלם הוא דווקא עבודת המידות שהם עשו עם עצמם…
אינטלגנציה רגשית לא בהכרח קשורה לגבריות, ודווקא נמצאת הרבה אצל השקטים והמאופקים.
כנ"ל בגרות, "מענטשלכקייט" ואנושיות – אלו תכונות חשובות מאוד! אבל בהחלט לא דווקא מקבלות ביטוי בהתנהגות משוחררת ועוצמתית.
יכול להיות שאחרי בירור כזה פתאום תגיעי למסקנות שונות לגבי מה בדיוק את מחפשת.
חוץ מזה, נגיד שהתכונה הגברית הדומיננטית כן נמצאת שם.
הרי בפגישה ראשונה שני המועמדים נמצאים במצב לא שגרתי. אדם בד"כ לא מבטא את כל התכונות שלו במפגש ראשון. והגיוני מאוד שאם ניתן לו צ'אנס לעוד פגישה או אפילו כמה, הנקודה שאנו מחפשים תלך ותתבהר, ואז נראה שזה נמצא שם וזה בסדר גמור.
מצד שני, אם ברור לנו לגמרי מההתרשמות הראשונית שמדובר בהצעה לא רלוונטית, בד"כ אין טעם להמשיך.
האיזון הוא בין לא לפסול אדם בגלל התרגשות רגעית, לבין לא להתעלם מתחושה משמעותית של חוסר התאמה.
אז תכל'ס, האם במקרה שלך היה נכון להוריד אחרי פגישה אחת?
ממה שכתבת, לא פירטת הרבה כדי לקבוע אם שתי ההחלטות היו נכונות או אם היה כדאי לתת לאחד מהם פגישה נוספת להתרשמות מתקדמת (אם בכלל מדובר ברעיון אפשרי וישים כרגע).
אז אם זה לא רלוונטי – ההבנה הנכונה היא להניח שהקב"ה סובב זאת כך שאת מחפשת תכונה מסויימת, ולא מוצאת אותה אצל שני בחורים – כדי לאפשר התקדמות ומעבר בטוח לעבר ההצעה המיועדת והנכונה בעז"ה. בעיתו ובזמנו.
אבל כשמדברים על קבלת החלטות בעתיד, אנסה כן לתת לך דרך לבדוק את הנתונים בלי להיכנס אחר כך למערבולת של ספקות.
בסיום פגישה, אם את יוצאת בתחושות דומות לפגישות שהיו, נסי לשאול את עצמך:
- האם יש כאן חוסר התאמה אמיתי או פשוט חוסר התלהבות?
האם זיהיתי משהו מהותי שמפריע לי, או שהפגישה הייתה מעט מביכה, לא זורמת או לא מרגשת? לא כל פגישה חייבת להיות מדהימה. אם היתה סימפטיה, והכיוון בסה"כ היה חיובי, כדאי לתת לזה עוד הזדמנות.
- האם ראיתי מספיק כדי להסיק את המסקנה שלי?
אם ראיתי התנהגות שמפריעה לי באופן מהותי, אפשר לתת לה משקל. אם אני מסיקה מסקנה רחבה רק מכך שהוא היה נבוך או שקט, ייתכן שמדובר בהתרשמות חד פעמית, וכדאי לתת מקום וזמן להכיר יותר לעומק.
- האם יש בי סקרנות אמיתית להכיר אותו עוד קצת?
לא חייבת להיות התלהבות גדולה. לפעמים מספיק שאין דחייה, שיש בסיס סביר ושיש משהו שאת רוצה לברר. אבל אם את מרגישה שבאמת אין התאמה ואין בך רצון אמיתי להמשיך, את לא חייבת לתת פגישה נוספת רק כדי למנוע חרטה.
אם יש חוסר התאמה ברור (לא נעים לך איתו, עם ההשקפות/השיח שלו, את נרתעת מלשבת לידו שוב), מותר לך לסיים אחרי פגישה אחת. אם יש ספק אמיתי, אבל גם סקרנות ורצון להכיר, רצוי לנסות עוד פגישה.
ואם את לא יודעת, מותר לך להתייעץ עם אדם שמכיר אותך היטב ושאת סומכת על שיקול דעתו (הורה, מורה, מחנכת..)
למעשה – מה שהיה היה, ובמסלול של שידוכים צריך הרבה אמונה וביטחון. אמונה על העבר, שמה שירד – בין אם הורידו מהצד השני ובין אם מצדי – לאחר שיקול הדעת שהפעלתי – באמת אינו שלי.
וביטחון על העתיד – שכשיגיע הזמן, זה יגיע. והדרך והחששות והמחשבות שמלוות אותי, הן חלק מהמסע שעלי לעבור…
כמובן שאם זה מכרסם ולא נותן מנוח, וממשיך להרגיש לך "לא תקין" – כדאי להתייעץ באופן אישי עם דמות מקצועית. כי יש כאלו, ולפעמים שיחה אחת מעמיקה יכולה להביא אותך לבהירות והבנה, ומנוחה פנימית.
ועוד משהו אחד קטן, בנימה אישית…
אני מכירה כמה נשים שמאוד חיפשו את מה שאת מתארת. "בחור משופשף, עם ראש על הכתפיים"… גברי, כריזמטי ומלא נוכחות. אחת מהן המשיכה לחפש הרבה זמן, עד שהיא מצאה אותו. בחור מרשים ועוצמתי, כולם התרשמו ממנו.. ובשיח שקט אחרי שנים היא ספרה פעם: "לא הייתי מאמינה שהוא כזה עדין…! ולא חלמתי כמה אני אעריך את העדינות של בעלי…"
ועוד אחת, שהתפשרה כבר בהתחלה על הכריזמה שלא היתה שם, בגלל רשימת דברים אחרים שהיא כן מצאה בבחור… ודווקא היא מספרת כיום על העוצמות הפנימיות שלו, שהיא גילתה רק אחרי החתונה. וגם תפסה איך היא יוצרת אותם עם כבוד ויחס מצדה…
אני מספרת לך את זה, לא כדי להוריד אותך ממה שחשוב לך, ולא כדי לייאש חלילה. אלא כדי להגדיל ראש. כי במציאות, יש כאלו שמוצאים את הדבר הספציפי שהם מחפשים. ויש כאלו שחושבים שהם מצאו, ומגלים שלא. ויש שחושבים שהם לא מצאו, ומגלים שכן. ויש שמגלים שמה שהם חיפשו זה לא דווקא מה שטוב להם.
כך שמה שהכי חשוב בשלב בו את נמצאת, הוא לפקוח עיניים ולראות איך הקב"ה מוביל אותך, אולי בדרך בה תכננת ואולי בדרך שונה וקצת מפתיעה, ואם הלב שלך שם ואין בך התנגדות פנימית – זה בסדר, גם אם זה לא בדיוק מה שהגדרת מהתחלה.
והעיקר להתפלל לסייעתא דשמיא בכל שלב ובכל החלטה.
מאחלת לך המון הצלחה, שתמצאי את האדם הנכון בעיתו ובזמנו, בקלות ובשמחה, בשלמות פנימית ובשמחה אמיתית, ותזכי לחיים מאושרים בעז"ה.
אביטל ר.
דלג לתוכן
