תשובה

שלום לך אברך יקר ונכבד מאוד.

שאלתך היא שאלה כל כך חשובה, כל כך עמוקה, ונוגעת לאנשים רבים וטובים. ובעצם, נוגעת לכל אחד ואחד, משום שהיא ליבה של זוגיות.

חיים להם שני בני זוג כל אחד בנפרד. כל אחד חי את חייו במשך לפחות שני עשורים שלמים. כל אחד רגיל לו בהרגליו האישיים השונים ומשונים, כל אחד בא ממקום אחר ושונה. וביום בהיר, לאחר היכרות לא מאוד מעמיקה, הם קושרים את גורלם זה בזו וזו בזה, בקשר בל ינתק למשך כל ימי חייהם.

באופן ספונטני, כל אחד נדמה לו, שהוא ימשיך לחיות את חייו, כשבן זוגו יצטרף לצידו, אם לעזרה אם לתמיכה ואם לכל דבר אחר. מהר מאוד מתבררים ומתגלים להם אי אילו פערים, קטנים או גדולים, שמעיקים ומקשים על הקשר המתוק, ועל הצעידה זה לצד זו וזו לצד זה. ולעיתים הפערים הללו הולכים וגדלים.

פערים. זה שמו של המושג, פערים בין בני זוג ובין בני אדם. אלו יכולים להיות פערים קטנים מאוד, ואלו יכולים להיות פערים ממש עמוקים ופעורים.

או אז כשנפערים הפערים, נפתחות להם העיניים, ומיד אחריהן האוזניים, וכמובן אחר כך גם הלב, לשמוע, ללמוד, לדעת ולהבין. מה הם חיי נישואין, מה הם טומנים בחובם, איך צולחים אותם באהבה, ואיך מפיקים מהם את המיטב שבמיטב, לכך הם נועדו.

*

שלב ראשון – נבין את מה שקורה בנישואין. ואני ארחיב.

זוג שנקשרים ביחד, במידה מסוימת החיבור הראשוני שנוצר הוא חיבור של הקרבה. לא נעים לדבר על נישואין כהקרבה, כוויתור, ודאי לא בשלב הראשון. אבל זה דבר ראשוני שחשוב מאוד להבין אותו כהוגן.

כמו שאמרנו, בני זוג באים ממקומות שונים, טבעם שונה, חייהם שונים, והם מתאחדים. זה יפה וזה מקסים. אבל בסופו של דבר כל אחד מבני הזוג נדרש לעקור מעט מחייו שלו למען השותפות.

אדם שחי לבדו, יכול להקדיש את כל שעות יממתו, למען כל מטרה שירצה. מן אותו הרגע שנקשרו חייו בחייה של מישהי אחרת, חייו כבר מעט מוגבלים, והוא מאבד מעצמאותו, לא כל דבר הוא יכול לעשות, ולא כל הזמן שבעולם עומד לרשותו. וכן להיפך. כל צד מאבד משהו מעצמאותו, מחירותו האישית, ונקשר בקשר גדול יותר. הדבר הזה מונח אינטגרלית בקשר הנישואין. בני הזוג מתקרבים זה אל זו וזו אל זה, ומקריבים כל אחד מחייו על מזבח השותפות.

השותפות כמובן טומנת בחובה, תועלת ותמורה למחיר הזה. אך ראשית לכל יש להפנים, שיש כאן מחיר שצריך לשלם. ומכאן והלאה, יש עוד דרך לעשות. דרך ארוכה מאוד, ועמוקה.

*

שלב שני – ננסה להקשיב.

אני אוהב מאוד מוזיקה מסוג מסוים, קלאסי וחזנות. אשתי לעומת זאת אוהבת מוזיקה חסידית סוערת.

כשאני נכנס הבית ושומע קטע חזנות או קטע קלאסי, הלב שלי מתרומם, אני נרגע ונכנס למצב רוח טוב, והלמות הצלילים מרחפת לה בעורקי. לעומת זאת, אם אני נכנס הביתה ושומע מוזיקה רועשת, אני מתכווץ, הראש שלי מתחיל לאותת לכאב, ומתחים פנימיים מתחילים לבעבע בי בעצבנות, את ההמשך אני מעדיף לחסוך מהדף.

אשתי לעומת זאת, כשהיא נכנסת הביתה ושומעת מוזיקה סוערת, הלב שלה מתרונן, היא מתחילה לפזם ולשמוח, וכל העיר מתמלאת במצב רוח. כמובן, שאם היא רק שומעת קצה קצהו של קטע חזנות, היא מתחילה להתרגז, וזה צורם לה באוזן בצורה שקשה לתאר.

אמרנו פערים, לא?

נכון, זה לא באמת כל כך חשוב, וזה לא כל כך משמעותי איזה מוזיקה תישמע בבית. אפשרי בהחלט, שאני אשמע ברכב מה שארצה, והיא תשמע בבית מה שתרצה. אבל בפועל אלו הם כל החיים, החיים מורכבים מהמוני פרטים קטנטנים, שמצטרפים לחיים שלמים. וצריך לדעת מה לעשות ואיך להתנהג בדברים הקטנים, כדי להגיע לדברים גדולים.

לא מדובר כאן בפתרון כמובן, אין שום דרך לגרום לי לאהוב את מה שהיא אוהבת, אני גם לא בטוח שאני רוצה לרצות לאהוב את מה שהיא אוהבת, וכן להיפך.

אבל, זקוקה כאן הקשבה, הקשבה רבתי, אם התחלנו בהקרבה של בני הזוג זה לזה, כאן דרושה מלאכה עדינה יותר, עמוקה יותר, תהליכית יותר ורגישה. כאן דרושה הקשבה, והקשבה פירושה, רצון להבין זה את נפשו של זו וזו את נפשה של זה, בני זוג איכותיים לא חיים זה לצד זה, אלא הם מבינים שברצון שלהם לחבור זה לזו וזו לזה, יש כאן הקדשת החיים אחד לשנייה ואחת לשני, יש כאן תהליך משותף שהם מבקשים לעבור כדי להתאחד יחד. ואי אפשר להתאחד יחד, מבלי להקשיב היטב, זה לנפשה של זו ולהיפך.

בכדי להקשיב, צריך להיות בשקט גמור, להשקיט את הנפש שלנו לגמרי, ולשמוע את פעימות הנפש של הצד השני, לשמוע אותן, היטב היטב, להבין אותן, לקלוט אותן, לנשום אותם, ולגעת בהן. כן ממש לגעת בהן, ולנסות להחדיר אותן לנשמתך שלך.

ננחת לפרקטיקה, אם בן זוג אחד מופרע ממשהו, צריך להקשיב לו, צריך להקשיב היטב היטב, מדוע מוזיקה סוערת מרגיעה אותך, משום שנפשך סוערת, משום שבילדות התרגלת כך, משום שאת חולמת על שמחה כל היום, משום שאת עצובה וזה מרענן אותך, משום שאת לא יודעת להסביר אפילו, רק את מתחברת לעוצמה שבשמחה, לטרנד, או לכל דבר אחר. וואו כל כך מרגש.

מדוע אתה מתחבר למוזיקה קלאסית, משום שאתה חולם הרבה על יופי הוד הדר וכבוד, משום שאתה אציל נפש, משום שאתה מרגיש שאתה רוצה להיות שם, במקומות הללו. וואו, איזה בן אדם אתה, אתה ממש מחובר לאמנות. מדוע אתה מחובר, איפה זה נוגע בך, לאיפה אתה רוצה לקחת את זה.

וואו איזה מסע, לאיפה אפשר להגיע מדבר לכאורה כל כך פעוט, שיחה על מוזיקה כזאת או אחרת. לא חייבים להסכים כמובן, לא חייבים להיכנע או לוותר, אין לכך שום קשר, אבל כן צריך ללמוד להקשיב. בהקשבה אפשר לשמוע דברים שאפילו לא נאמרו ולא נחשבו, בהקשבה שומעים את הלב פנימה.

אם מקשיבים, לומדים לדבר, לדבר את הלב, לא להתבייש, לחשוף, לדבר, להוציא, להירגע ולרפא.

לשם כך דרושה מידת ענוה, מידת אהבה, ומידת נתינה, הבנה בתכלית הקשר ורצון להתקדם ולהתפתח.

*

שלב שלישי – התחברות.

השלב הזה הוא פועל יוצא מן ההקשבה, אם יודעים להקשיב היטב פנימה. אם לומדים להעריך חשיבה ונשמה של דמות מנוגדת, דמות אחרת. אם מבינים לאהוב את השונה, את השני, את החדש, את האחרת.

אם יודעים לעשות זאת היטב, בענווה, נוצר חיבור, חיבור של הבנה ואהבה.

והחיבור הזה יכול להפתיע, ולהפתיע מאוד.

אני למשל, כשאני נכנס הביתה ושומע את המוזיקה הרועשת, אני שומע את ליבה של אשתי, אני שומע את תשוקתה לרעש, אני שומע את כל הקולות שלמדתי עליהם ממנה, אני שומע את ההקשבה שהקשבתי, ואפשר לומר שהלב כבר פחות מתכווץ. ואפילו אשתי למדה כמה קטעי מוזיקה קלאסית…

*

המצב שאתה נמצא בו הוא ממש מורכב, והבחירה שלך בהתנהגות כזאת או אחרת, יכולה להיות מאוד משמעותית לכל חייך. ואם אתה בראשיתם, כדאי שתצעד נכון, כדי לבנות את הבית שלך כמו שצריך.

נוצרו ביניכם פערים, יתכן שמשמעותיים ויתכן שפחות, אבל ישנם פערים. ואתם צריכים לעשות תהליך של הקשבה זה לזו וזו לזה, אתם צריכים לעשות תהליך של דיבור, לדבר על הדברים, ממש לדבר. לשבת ולהקשיב כל אחד לשני.

אתה צריך להשקיט את נפשך, להתנתק קצת מעצמך, ולשמוע ממנה היטב, אלו חיים היא רוצה, במה היא מעוניינת, מה רע לה בחיים אחרים, מדוע היא מעוניינת בכך, מה זה גורם לה, וממה היא מפחדת, חוששת, רוצה, משתוקקת.

תהיה שם בשיחה רק בשבילה, ולגמרי. אל תשפוט ואל תהסה. תן מקום טוב ורגוע ל'כל' הדיבורים והדברים, לכל החלומות הנסתרים ביותר, לכל השאיפות וההשתוקקות. אל תחשוש להקשיב, כל מה שיצא, נמצא בתוכה עמוק, וכדאי שיהיה בחוץ יחד איתך ולא בפנים לבד. תנסה להקשיב ולהבין. להתחבר ולתמוך.

אנחנו בדור לא פשוט, בו יש לכל אחד ואחת רצון עז להצליח, לבטא, ליצור, להיות הוא, ואתה צריך לנגוע בכל הנקודות הללו, משום שאתה תמצא אותן נקודות חשובות מאין כמותן.

בשיחה אחרת תבקש ממנה להקשיב היטב לנפשך, תפרוס אתה את מצוקותיך, לא להתריס ולהתנגד, רק לשפוך ולספר, מה אתה מרגיש, מה אתה חש, ממה אתה חושש, מה החלומות שלך, איך אתה רואה את עצמך בעתיד, מדוע אתה רוצה כך. כמה אתה משקיע בשל כך. ועוד. את הכול תספר, שפוך את נפשך בפני רעייתך.

אם אתה מסוגל, תנסה לבדל את החלק הדתי מהשיחה, תנסה לדבר יותר על הרצונות, על השאיפות, על החלומות ועל החולשות.

אחרי כל זה, אחרי שתבוא ההקשבה וההבנה, תנסו לבנות משהו ביחד, תנסו לייצר חלום שלישי מהחלומות של שניכם. תנסו לגבש ביחד משהו שיהיה טוב לשניכם, משהו שיהיו כלולים בו ויתורים, אבל שתהיה בו גם מסגרת של הסכמה. משהו מאוזן דק דק, שלך ושלה, אתה תעמוד על שלך והיא על שלה, אתה תוותר והיא תוותר, ואתם תרכיבו פאזל חדש. שבו אתה תהיה מרוצה, והיא תהיה מרוצה.

איני בטוח שכל חלומותיך יתגשמו, יתכן שתיאלץ לבחון ויתור על דברים מסוימים, וכאן עליך לשבת בינך לבינך ולדבר עם עצמך, לחשוב היטב ולהחליט, האם אתה מעוניין ובמה אתה מעונין, האם אתה רוצה לעמוד על שלך, להיפרד, לחיות זה ליד זו וזו לצד זה, ואולי להצליח יותר בחלומותיך שלך. או האם אתה מעוניין לראות את האתגר שהקב"ה הניח לפתח חייך, לוותר מעט, על מנת לחיות יחד ולקיים את השליחות המשותפת שלכם בבניין הבית.

נכון, המציאות מורכבת, והכל מתקדם בתהליכים. אתה תהלך באמצע, תלמד לשחות במים עמוקים, ופחות להיצמד לפינות הבריכה איפה שאפשר להחזיק. תלמד לעמוד על שלך, ולוותר. להתקדם ביחד. אבל אם תדע להעריך נכונה את חייך, את הזוגיות שלך, את התפקיד שקיבלת משמים, אתה תהיה שחיין מובחר ומאושר.

אני באמת מעריך אותך, ואתכם.

אני מאוד מקווה שדברי הארוכים, יהיו לך ולכם לעזר,

יפתחו בכם סדקים ופתחים, ויקדמו אתכם במסע החיים

בברכה

דוד ב.

[email protected]