דלג לתוכן
הסתבכתי בבית ספר עם המנהלת והיא חושדת בי מה כדאי לעשות? רציתי לדעת כיצד אפשר לפתור את הבעייה הנ"ל אני לומדת בבית ספר חרדי ונתתי למספר בנות את הטלפון והם עשו מתיחות לכמה אנשים ובינהם בנים ואחד מהאנשים התקשר וסיבך אותי אם ההורים שלי אני עכשיו נכנסתי לדיכאון מהדבר הזה כיצד אפשר לפתור את הבעייה הנ"ל עכשיו המנהלת מעיפה אותי מהבית ספר ליומיים ואחר כך מחתימים אותי על תנאי להיות בבית ספר מה לעשות?
שואלת יקרה,
תודה רבה על שאלתך. כמדומני שכדאי לשאול ולדייק מהו הפתרון לבעיה / תסבוכת זו: האם הפתרון הוא להוכיח למנהלת, למורות, להורים ולכולם שאת לא אשמה? או שמא הפתרון הוא להבין שקורה לפעמים שמישהו חושד בך, מבקר אותך וכדומה, ואת צריכה ללמוד להמשיך, לפעול, לתפקד ולאהוב את עצמך למרות זאת?
אתן לך הקדמה קצרה של מודעות עצמית, שתתן לך רקע רחב יותר להבנת התשובה. ישנן שתי שאלות מרכזיות בעולם — שאלות שמובילות אנשים בשתי דרכים שונות. האחת היא שאלת הערך; השנייה היא שאלת התפקיד.
שאלת הערך היא ההתעסקות בערך שלך. האם אני שווה? יותר מ…, פחות מ…? איך אני מצטיירת בעיני אחרים? האם ועד כמה מעריכים אותי? בשאלת הערך האדם עסוק באגו שלו.
בשאלת התפקיד, מנגד, השאלה המרכזית היא: מה עלייך לעשות עכשיו? איך לפעול? לא משנה איך יעריכו אותך, מה יאמרו ואיך יבקרו. מה שמניע ומוביל הוא הצורך והרצון לפעול.
אדם שעסוק בשאלת הערך הוא אדם תקוע. כל מעשיו מכוונים ל"מה יאמרו, מה יחשבו, ואיך יעריכו יותר". אדם שעסוק בשאלת התפקיד עולה, צומח ומתעלה. הוא חושב מה נכון עבורו, מה מתאים לו, והוא יכול גם להכניס את הקב"ה כעניין מרכזי בחייו: מה הקב"ה רוצה שיעשה עכשיו, בלי קשר לאחרים.
לדוגמה: אם יש לך מורה שמאד מעריכה ציונים גבוהים — אם את ממוקדת ערך, תעשי את הכל כדי למצוא חן בעיניה, קרי, כדי להשיג ציונים גבוהים, גם על חשבון בן אבם לחברו או כיבוד הורים. העיקר — שהמורה תעריך אותך. כך גם תרגישי מוערכת בעיני עצמך.
אבל אם את ממוקדת תפקיד תביני שיש אמנם ערך לציון טוב, אך זה לא חזות הכל. יש עוד דברים חשובים, דברים שהקב"ה רוצה ממני. גם אם תקבלי לפעמים ציון פחות טוב, והמורה תעריך אותך פחות — הערך שלך בעיני עצמך לא ירד, כי תדעי שפעלת נכון.
עד כאן ההקדמה. כעת אתמקד בשאלתך.
אם את ממוקדת ערך, שאלת הפתרון היא באמת איך להוכיח לכולם שאינך אשמה, זאת כדי להעלות את הערך שלך בעיני אחרים, ובעקבות כך גם בעיני עצמך.
מנגד, אם את מסוגלת להיות ממוקדת תפקיד, שזהו מעמד גבוה, נכון ומדויק הרבה יותר, אזי "פתרון" הבעיה לא יהיה זה. אלא: מה עלייך לעשות עכשיו? נכון שחשדו, נכון שזה לא נעים, ואפילו קשה, ועלול להנמיך ולהקטין — אבל האם בזאת נסתם עלייך הגולל? האם הפכת בכך לסוג ב'? לחלוטין לא!
גם אם עלייך להישאר בבית יומיים, לחתום לפני שאת חוזרת, וכדומה, את הערך שלך המוחלט והאמתי אף אחד לא יכול לקחת ממך. הוא קיים. הוא נשאר. האירי אותו והתמקדי בו. את אהובה, רצויה ויקרה להורים, לחברה, לצוות, וכמובן – דבר ראשון – לקב"ה, שאוהב אותך לעולם, תמיד ובכל מצב.
אם כן מה עלייך לעשות עכשיו? בצורה פשוטה מאד, לחתום, להתייחס לכללים בתור תקנון של המוסד שבו את לומדת (ולכן לכבד אותו לקיים זאת), ויחד עם זאת להמשיך, לפעול, לעשות, לתפקד. יש לך הרבה מה לתת, מה לתרום, מה להאיר. תאהבי את עצמך. תמשיכי.
אני מאחלת לך לחוש ולהרגיש את אהבת ה' אלייך תמיד ובכל מצב.
בהצלחה רבה,
תמר פ.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
לדעתי העיקר זה הלאה,דבר ראשון תחלפי את הטלפון שלאף בחור לא יהיה המספר,תכתבי מכתב התנצלות וחרטה אמיתית גם להורים וגם למנהלת,תקבלי על עצמך מעכשיו והלאה תתחזקי יותר בנושא ואני מבטיחה לך שרק תרווחי מכל הכיוונים,כאמור הכי חשוב זה הלאה,אומרים חכם לומד מטעיות,טיפש חוזר על טעיות,תתחזקי ותשמחי שזה לא היה גרוע יותר וכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן,בהצלחה רבה רבה לך.