שלום לך,

קשה לי להשיב על שאלתך. קשה בגלל שדברייך המדודים משדרים בגרות וישרות שדורשים תשובה מעמיקה ואמיצה, קשה בגלל האחריות להשיב לאדם שעומד על פרשת דרכים משמעותית, וקשה לי אישית מכיוון שהשאלה מחזירה אותי עצמי הרבה שנים אחורה. אך בכל זאת אענה. את בחורה נבונה שמשלבת מחשבה ישרה יחד עם הסתכלות מפוכחת ובריאה, ולא לי להציג בפנייך דרך ולומר לך "כזה ראה וקדש". תשובתי תהיה בעיקר שיתוף מחשבות והעלאת תובנות, לא משהו מגובש. קחי את מה שמתאים לך והניחי את מה שלא. תוכלי, כך אני מקווה, להעזר במחשבות הללו, אך בסופו של דבר תהיי חייבת למצוא את דרכך בעצמך.

תובנה אחת נוגעת באדם המאמין העומד בתקופתנו בפני קושי גדול הכרוך בפער בין הלכי מחשבה של עולמו הדתי לבין הלכי מחשבה שמחוצה לו. בדת מדברים על אמונה כאשר בחוץ מדברים על מדע ועל הוכחות. בדת מדברים על מרכזיותו של הקב"ה בעוד העולם שבחוץ מעמיד את האדם במרכז ההוויה. הדת מדגישה את החובה ואת הקולקטיב ואילו השיח המקובל בעולם היום הוא של זכויות ושל אינדבידואליזם. בכל דרך טמונה טובה עבור האדם היודע לאזן בין הלכי המחשבה השונים מתגוששים בקרבנו ומוצא מקום לשניהם לדור בכפיפה אחת. ישנם אמנם אנשים שאינם מוצאים דרך כזו, נוקטים צד אחד באופן מוחלט ומבטלים את הצד השני, אך מאבדים בדרך זו את הטוב שהיה בו.

וזה מביא אותי לתובנה הבאה שלא הכל אנחנו מבינים, שלא הכל אנחנו יכולים להבין, שלא הכל אנחנו חייבים להבין. נחמה ליבוביץ ע"ה, אשה שנחונה בידע רב, בחכמה, בתבונה ובעיקר בהרבה ענווה, סיפרה פעם איך שגננת פשוטה ניצחה אותה. "עברתי פעם ליד גן ילדים ושמעתי אותם שרים במקהלה "אדון עולם", כאשר בין המילים הם שרו "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". לא התאפקתי, דפקתי על דלת הגן ובקשתי לדבר עם הגננת. כאשר זו הגיעה שאלתי אותה "תסלחי לי, אבל מה הטעם לשיר עם ילדים בני חמש רעיונות כל כך עמוקים? הרי הם אינם מסוגלים להבין את המשמעות של היות הקב"ה בלי גוף ובלי דמות הגוף". הסתכלה בי הגננת, ולאחר כמה שניות של שתיקה ענתה לי "ואת – כן מבינה…???" לעיתים נדמה לנו שאנו יודעים יותר מאחרים, אבל למען האמת מן הראוי לנקוט במידת ענווה ולדעת שלא הכל אנו יכולים להבין.

ובאותו הקשר, צורות חשיבה של בני האדם משתנות במהלך הדורות. נקח לדוגמא את יצר הרע של עבודת אלילים, שנראה לנו היום כל כך מטופש וילדותי. אך אלה שעבדו אלילים לא היו אנשים טפשים, היו בהם שליטים אדירים שניהלו אימפריות בתבונה רבה, חכמי אסטרונומיה מופלאים ואדריכלים שהקימו מבנים מונומנטליים. עוד דוגמא? אריסטו, אולי גדול חכמי אומות העולם (הרמב"ם כתב עליו שהתקרב למדרגת נבואה) כתב שלנשים יש 31 שיניים לעומת 32 שיניים לגברים. הוא עצמו לא טרח לבדוק זאת, ומאות רבות של שנים לא הטילו ספק בקביעה הזו שניתנת בקלות לבירור, כי למה לבדוק? אריסטו אמר וזה מספיק. היום זה נראה לנו הזוי, אבל צורת החשיבה שלהם תמכה בגישה הזו. האם יתכן שגם צורת החשיבה שלנו היום איננה מושלמת? האם בעוד 500 שנה לא יסתכלו אנשים על התקופה שלנו ויניעו בראשם באי אמון "איך יכלו אנשים אינטלגנטים לחשוב ככה?" ולמה ללכת רחוק לטווח של מאות שנים? אני עצמי נזכר בדעות שהיו לי לפני 20 שנה ושהיום אני סבור אחרת לגמרי למרות שבזמנו הייתי בטוח מאד בעצמי. אני מאמין שגם את שינית דעות ומחשבות ממה שהיה לפני כמה שנים.

אני מודע לכך שיש בעולם המון אנשים חכמים מאד, הרבה יותר חכמים ממני, שהגיעו למסקנות אחרות ממני. גאוני עולם בעלי חוש ביקורת מפותח במידה בלתי רגילה, מדענים דגולים, פילוסופים מעמיקים בכל קבוצה כזו ישנם אנשים מאמינים וישנם אנשים שאינם מאמינים. כנראה שהמסקנות בנושא אינן נחרצות כמו הוכחה מתימטית. במצב בו אין לי הכרעה, אין לי אלא לפנות לבחירה. אדם, בניגוד לחיות ובהמות, יכול לבחור בין דרכים שונות. מה גורם לאדם לבחור בדרך אחת על פני דרך אחרת? מי יודע…? לעיתים זה החינוך, לעיתים לחץ חברתי, נטיות נפש, מבנה אישיותי, וכנראה גם איזשהו מימד של חירות אישית יסודית ועמוקה שמאפשרת לאדם לעשות בחירה גם נגד כל אלה. את נמצאת בשלב בחייך שעלייך לבחור.

אז שיתפתי במחשבות… לא הצבתי משנה סדורה, כי לפחות אני לא זכיתי למשנה כזו. יש אנשים (ביניהם יותר חכמים ונבונים ממני) שהתלבטו, שוחחו, ביררו והגיעו למסקנות ברורות ולמשנה סדורה. זו דרך מקובלת בהחלט, ואולי תחליטי לנסות אותה. יש חומרי קריאה ויש אנשים שסבורים שיש להם תשובות ברורות על שאלות כמו אלה שלך. אבל אני אין לי אלא מה שיש לי, ואלה התובנות הללו ואולי עוד כמה נוספות. אה… יש עוד אחת: אני מרגיש שהדרך החרדית טובה לי ולילדי, ושהשמרנות מאפשרת לשמור על שפיות בעולם שמבחינות רבות ירד מהפסים. אבל זו כמובן תובנה סובייקטיבית לגמרי, ולא כל אחד חש כך.

את נמצאת היום בשידוכים. האם תשימי את השידוכים בהמתנה עד שתגמרי לברר הכל עד הסוף? עד שתהיי שלמה עם עצמך, עם מחשבותייך ועם אמונתך ב 100%? ואם זה ייקח לך 10 שנים? 20 שנה? ואגלה לך סוד קטן… אם את חושבת שאת היחידה בין חברותייך שנמצאת בדילמה כזו, אז תחשבי שוב. האם חברותייך היו מעלות על דעתן שאת מתחבטת בשאלות מסוג זה? כנראה שלא, אז מסתבר שיש גם אחרות שלא היית מייחסת להן מחשבות כאלה אך מתלבטות בקשיים דומים.

אם היית כותבת שאת חשה כעס כלפי העולם החרדי, שאת שונאת אותו, שאת מוצאת עצמך נפגעת ממנו, אז היה לי קשה יותר לייעץ. גם אם היית אומרת שאת נחרצת בחוסר האמונה שלך, הייתי משיב בסגנון אחר. אבל מהנימה של דברייך אני שומע שטוב לך, אלא שקשה לך, בגלל היושר הפנימי שלך, לחיות בלי שאת באמת מאמינה בלב שלם. במקרה זה אני סבור שתוכלי להגיע, בעזרת התובנות האישיות שלך, אולי בעזרת חלק ממה שכתבתי לעיל, אולי בדרך אחרת, לבניין אישי של אמונה שתאפשר לך להמשיך הלאה. חשוב גם לזכור שהבניין האמוני שמנחילים לנו במוסדות החינוך איננו תמיד חזות הכל. יש ביהדות, אפילו בתוך זו החרדית, מגוון דעות וגישות. את כותבת שאינך מאמינה באלוקים, אבל יתכן שאינך מאמינה בדמות של אלוקים שהתגבשה בתודעתך, ואפשר שאם תחפשי אותו מחדש, תמצאי אותו בדמות שונה. זה נכון לגבי לא מעט אמונות ודעות מקובלות שלעיתים אינן חזות הכל. יתכן שאני מקצר כאן במקום שראוי היה להאריך, אבל די לחכימא ברמיזא ונוכל להרחיב בזה אחר כך אם תרצי.

לא תמיד קל למצוא את האיזון שיאפשר בריאות נפשית, חוויה דתית והבדלה בין עיקר לטפל. אבל זהו מסלול אפשרי, לגיטימי ובדרך כלל גם מתגמל יותר. לא נותר לי אלא לאחל לך שתשכילי למצוא את האיזון האישי שלך, שתמצאי גם את הבחור הנכון שאתו תוכלי להקים בית נאמן בישראל מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות.

גמר חתימה טובה,

גרשון