דלג לתוכן
קודם כל רוצה לומר תודה רבה על האפשרות לשאול שאלות בצורה אנונימית. מעריכה מאוד את התשובות שלכם.
אז ככה, אני בת 21, נשואה כמעט שנה, ברוך ה'.
יש לי בעל עם לב נדיר – רגיש, מכיל, מקשיב, דואג, ירא שמים, לוקח אחריות – באמת מיוחד, ואני מעריכה אותו מאוד ואוהבת אותו.
אבל יש משהו אחד שמלווה אותי מההתחלה, והוא לא מרפה:
אני מרגישה שיש בינינו פער בצורת החשיבה – בעיקר ברמה האינטלקטואלית.
הוא לא טיפש, אבל גם לא מרגיש לי חכם במובן שאני רגילה להעריך – חשיבה חדה, מסודרת, הגיונית, מעמיקה.
אני יותר אנליטית, והוא יותר זורם, יצירתי, חושב פתוח.
לפעמים הוא אומר רעיונות מקוריים – אבל מאוד תלושים מהמציאות, או פשוט לא הגיוניים באמת.
וכשאני מעירה לו על זה, הוא בעצמו מבין שזה באמת לא היה הגיוני – אבל אני לא מצליחה להשלים עם זה, וזה ממש מפריע לי.
יש גם דברים נוספים שקשה לי איתם –
הוא מתנסח בצורה הרבה פחות ברורה וחדה ממני. הוא מדבר יחסית ארוך, בצורה רחבה, מתאר הרבה פרטים תוך כדי, ולא תמיד מגיע לנקודה.
אולי זה קשור לזה שהוא לא גדל בארץ.
גם בכתיבה – הוא עושה הרבה שגיאות כתיב, לא מתנסח טוב, והמשפטים שלו לא תמיד ברורים לי.
חוץ מזה, אין לו ידע כללי כמו שלי – הוא למד רק בישיבות, בלי מקצועות ליבה ובלי בגרויות, ואני מרגישה את הפער הזה כשאנחנו מדברים.
זה לא נושא חד-פעמי. זה פוגש אותנו כמעט כל יום.
וכשזה קורה, אני מוצאת את עצמי עונה לו משפטים כמו:
"מה הקשר? זה לא נכון בכלל", או "איך הגעת לזה בכלל?"
ואני רואה שזה ממש מכבה אותו.
הוא נסגר.
דיברנו על זה, והוא שיתף אותי בכנות שזה פוגע בו, שהוא מרגיש שאני מזלזלת בו, שהוא לא מרגיש חופשי לדבר איתי, שהוא צריך לשקול כל מילה ולהיזהר לא להגיד משהו שאולי "לא יישמע לי", ולפעמים לוותר לגמרי על רעיונות שיש לו – רק כדי להימנע מתחושת השפלה.
וזה שובר לי את הלב.
כי אני באמת אוהבת אותו, ורואה בו הרבה טוב.
אני יודעת שהרגישות, המידות והנאמנות שלו – זה דברים שבאמת בונים זוגיות.
אבל אני לא מצליחה לשחרר את הצורך שלי שיהיה בו גם משהו "חד" ו"מבריק".
וכשאני מרגישה שהוא מדבר בצורה לא הגיונית או לא חכמה – אני מתרחקת.
וכשכבר יוצא לו רעיון חכם – אני פתאום מתקרבת.
וזה מתסכל.
אני לא רוצה שזה יהיה מדד לקשר שלנו.
אני רוצה לבנות איתו שיח קרוב, מכבד, פתוח.
אני רוצה באמת להעריץ אותו, להרגיש גאווה בו, להקשיב לו ולכבד אותו – לא רק על הלב שלו, אלא גם על המילים שלו.
לא רוצה שהוא ירגיש שהוא צריך להיזהר ממני או לוותר על עצמו בשביל לא להיפגע.
אז איך עושים את זה?
איך אני יכולה לשנות בתוכי את ההסתכלות?
איך נבנה בינינו תקשורת טובה ומקרבת – גם עם הפערים האלה?
5 תגובות
אני יכולה לומר לך באופן גורף שבלי עבודה אי אפשר להעריך את הבעל.
כי כל אישה קיבלה בינה יתירה והיא רואה בבעלה את הפגמים שלו בזכוכית מגדלת.
בנוסף, כבוד לבעל הוא ללא תנאים לכן הוא מתרחק, הוא רוצה שתכבדי אותו כמו שהוא.
וזה קשה!
אבל ברגע שתכבדי אותו איך שהוא ותקבלי אותו איך שהוא את תיפתחי לאהוב אותו כך כי כולנו שונים ועם הסתכלות נכונה אפשר לשנות את התחושה.
ותקשורת זורמת קלילה כייפית ונעימה היא בראש ובראשונה תקשורת מכבדת.
בהצלחה!
תשובה נפלאה. תודה
לי יש שאלה כזאת- כל אישה שלוקחת בעל,היא כנראה מצאה בו משהו שעורר אצלה רגש, תכונות טובות שיש בו,לא סתם היא התחתנה איתו, כנראה שיש תכונות אופי מיוחדות שהיא שמה דגש עליהם,ואהבה את התכונות האלה.וגם אנשים אוהבים להתחתן אחד עם השנייה, דווקא שיש שוני. דווקא אז זה הכי שלמות שיש. כי זה כמו פאזל-שאחד משלים את השני.ומי אמר שזוג צריך להיות בדיוק אותו דבר,בכל המישורים בחיים.אז זה דווקא מאוד משעמם. דווקא השוני מאוד משלים. מאוד התחברתי לשאלה,וגם לתשובה! יישר כח!
ממש נהנתי מהתשובה העמוקה, המנוסחת והמקצועית.
הרגשתי המון לב ושכל ישר.
למדתי המון מדרך ההתבוננות שלך ואני מודה לך על כך
שאלה כואבת, ותשובה שלא רואה פני עתיד.
יש כאן אישה צעירה, נשואה טרייה שעדיין מאוהבת, המתמודדת עם פער אינטלקטואלי. מי שלא חווה פערים משמעותיים בנישואין, פערים דתיים או אינטלקטואליים, לא מבין כנראה את גודל האירוע, ולכן התשובה רק נותנת לאישה להבין שהיא תצליח להתגבר על זה עם עוד קצת עבודה.
זה לא נכון.
הבעיה הזו רק תגדל, וההתאהבות של ההתחלה, שכעת מחפה על הפער, תיעלם כדרכה של התאהבות.
האישה החדה והאינטליגנטית, שכבר כעת יש לה השכלה יותר מבעלה, תתקדם בעבודה ותרכוש עוד תארים וקורסים. ותהפוך להיות עוד יותר חכמה. ותסתובב מן הסתם בחוגים של אנשים כמוה, סופר אינטליגנטים. הפער רק יגדל ואיתו הכאב.
נישואין זה חוזה לשנים ארוכות, ושנים ארוכות עם סבל שכבר כעת הוא מורגש למרות ההתאהבות הראשונית, זה עלול להיות קשה מנשוא.
לא לחינם קדמה מסכת גיטין למסכת קידושין, כדי לומר לך שקודם כל קיימת אופציית הגט, ואם צעירים ואין ילדים, יפה שעה אחת קודם.
אישה יקרה, אני כל כך רוצה בטובתך, ואני רוצה לומר לך שבעיות שמרגישים בהתחלה לא הולכות לשום מקום, הן רק מתעצמות. הלוואי שמישהו היה אומר לי כבר בהתחלה שזה בסדר גמור להתגרש, ושיש חיים יפים ומלאים וטובים אחרי הגירושין. המחיר של נישואין בכאב מתמשך הוא כבד.
ונכון, אף אחד אינו מושלם וסביר להניח שבכל בן זוג יש חסרון שנצטרך להכיל, כפי שהוא מכיל את החסרונות שבנו.
אני מציעה לך לשאול את עצמך אם מדובר בחיסרון, או בחוסר התאמה מהותי בין האנשים שאתם.