שלום לך חברה יקרה!
יפה ומרגש שכך את דואגת לחברתך ומנסה לעזור לה! לא קל ללוות חברה שלחוצה וסובלת ממחשבות שיש לה. וכאשר מדובר בתכנים דתיים מחשבות על הקב"ה. עוד פחות קל ופשוט לעודד אותה ולדעת מה נכון עבורה.
הערכתי הגדולה, לך- על האכפתיות שלך ועל ההתגייסות האמיתית לעזרתה. ולחברתך- על הרצון למרות הכאב והבלבול להיות בסדר ולעשות את הדבר הנכון.
אנסה לעשות קצת סדר בעניין מתוך מה שאני מבינה מתיאורך :
ראשית חשוב לי להפריך שני סטראוטיפים שיש ללא מעט אנשים בנוגע למחשבות, חשוב שחברתך תשמע את הדברים ותהיה מודעת לכך, ובהמשך אתייחס לקושי עצמו:
א. קשה מאד עד בלתי אפשרי לשלוט על מחשבות. הרבה מחשבות נכנסות לנו לראש ללא שנחפוץ בהם ומעטים הם האנשים שמצליחים לשלוט בתכני המחשבות שלהם.
ב. למרות כל האמרות המקובלות ש"מחשבה יוצרת מציאות", "תחשוב טוב יהיה טוב", והחשיבה שלנו משפיעה על המציאות- אין הכוונה של המשפטים האלו שכאשר מגיעה אלנו מחשבה שלילית על מישהו, אירוע שיתרחש או תחושה לא אמתית שלנו כלפי מישהו, המחשבה תיצור מציאות ותגרום לדברים רעים להתרחש. כוונת האמרות האלה לומר שאנחנו ביחס חיובי/ שלילי כלפי דברים מפתחים ציפיות כלפי המציאות ויש לנקודת המבט שלנו השפעה על המציאות. אין הכוונה שאם חשבנו על קרוב משפחה שלנו מחשבה טראגית שחלילה אירע לו משהו- הדבר אומר שהמחשבה תתקיים. זו אינה עבירה לחשוב מחשבה לא מציאותית על מישהו, או אם מגיעה אלינו מחשבת דמיון שלילית.
זוהי תכונה אנושית וזה לגמרי בסדר שמחשבות מגיעות אלינו ללא התראה והכנה מוקדמת. לרגישים שביננו כששומעים על אירוע מפחיד, יש סיכוי שידמיינו שהדבר קורה לקרובים אליהם ח"ו, ובד"כ אם לא מתייחסים ברצינות למחשבות, הן חולפות מאליהן. לכל אדם יכולות להיות גם מחשבות של הבל ושטות שמגיעות וחומקות…
הקושי מתחיל כאשר המחשבות מתחילות להטריד וקשה להשתחרר מהן ולעבור לסדר היום- אז המחשבות הופכות להיות "טורדניות" ועלולות לגרום למצוקה עזה. אם המינון הוא גבוה, ואי אפשר כדבריך "לחיות בצורה נורמלית", כאן כבר יש צורך בהתייחסות שונה.
לפעמים כתוצאה מהמחשבות המטרידות אדם יכול לפתח הרגל שכביכול יתן "מענה"- יבטל את המחשבה הטורדנית. וההרגל הופך להיות כפייתי- האדם מרגיש כי הוא חייב לבצע פעולה מסוימת כדי להימנע ממצוקה – וגם ביצוע הפעולה (במחשבה, בדיבור או במעשה) הופך להיות מעיק, חוזר על עצמו ולא הגיוני.
חברתך מרגישה כי יש שני סוגי מחשבות שמטרידות אותה- המחשבות על הקב"ה והמחשבות על בני משפחתה. ההרגל, הטקס הקבוע שמגיע בעקבות המחשבות הוא התפילה לקב"ה שיבטל את המחשבות הרעות. אך אדם קרוב אצל עצמו, וטבעי מאד שהיא חוששת תחילה למשפחתה ולכן מבקשת עליהם תחילה. והנה מגיעה לה מחשבה מטרידה נוספת- אני לא בסדר שפחות אכפת לי מהמחשבות הרעות על הקב"ה, ואכפת לי יותר ממשפחתי, הנה הקב"ה יעניש אותי על כך שאני מבטלת את המחשבות האלו, ולא מבטלת את המחשבות על הקב"ה. ואולי בגלל זה יגיע עונש למישהו מהמשפחה שלי.. וכך היא נכנסת לסחרור של מחשבות שאין לה שליטה עליהן, והן מציקות, והיא מרגישה חייבת לבטל אותן בדרכה, ולא רק שאינה מבטלת אותן אלא שהו נוצרות מחדש.
המחקרים של השנים האחרונות בנוירופסיכולוגיה מסבירים בצורה מעניינת את הקושי של מי שמתמודד כמו שחברתך מתארת. הממצאים מראים שאנשים שסובלים ממחשבות מטרידות יש להם רגישות ייחודית שמעוררת את המחשבות האלה. לכל אחד מאתנו יש מנגנון במח שאחראי על מתן האישור אחר ביצוע פעולה- הבית נעול, המגהץ נותק, עשיתי מה שנדרש, התפללתי בכוונה וכו'. אצל מי שסובל ממחשבות טורדניות האישור לא נקלט ולכן יש בדיקה עצמית חוזרת שוב ושוב- האדם לא נרגע והמחשבות מתרוצצות ללא הרף. התוכן- לגבי מה הבדיקה תיעשה-משתנה מאדם לאדם אך זהו סימפטום חיצוני הנובע ממקור אחד.
יש שני סוגיות עיקריות שסביבם מסתובב הקושי של המחשבות המטרידות: חוסר השליטה- אין לנו שליטה על המחשבות שלנו, גם אין לנו ולא תהיה לנו שליטה מוחלטת על מה שקורה לנו ולסביבתנו. וחוסר הוודאות- אין אפשרות לדעת שום דבר בוודאות. כאלה הם החיים. וכך הצורך הנוירולוגי באישור לא מגיע כי אין שליטה מוחלטת ואין ודאות מוחלטת ובעקבות זאת המחשבות חוגגות והמצוקה גדלה.
ככלל ההמלצה המקובלת היום היא ללמוד לחיות עם הספק, ולהימנע מה"טקסים" או ההתנהגויות שבאות כתוצאה מהמחשבות. כאשר אדם מתרגל לחוסר השליטה וחוסר הוודאות המחשבות מטרידות פחות והמצוקה קטנה.
בעקבות בקשתך לתשובה דתית, יתכן שאת או חברתך יזדעקו ויגידו- איך אפשר להישאר עם הספק בנושא כ"כ עקרוני שמצפונית לא נח אתו- כמו מחשבות רעות על הקב"ה, הקדמת התפילה על המשפחה לתפילה על הנושא של הקב"ה?!
מכיוון שהמחשבות הן ללא שליטה ומדובר במצב שהוא לא מבחירה, לא מדובר בחטא. גדולי הרבנים המכירים קושי שכזה מודעים לכך ופוסקים שבמקרים כאלה אסור להיכנס לדיונים הלכתיים, כי הדיונים והדיוקים אינם פתרון הבעיה אלא יוצרים אותה. התפרסמה פעם תשובה של הסטייפלער- הרב יעקב ישראל קנייבסקי לשאלה שהופנתה אליו בנוגע לאדם שנהג להאריך בקריאת שמע ולחזור עליה שוב ושוב כיון שתקפה אותו המחשבה שאולי לא כיוון את הכוונות הנכונות ולא יצא ידי חובה. למרות שמבחינה הלכתית אכן יש חובה לחזור למי שלא קרא כראוי, פסק הסטייפלער שעל אדם זה לקרוא את המילים שבסידור פעם אחת בלבד בלי לחזור, גם אם נראה לו שלא הביע את המילים כמו שצריך.
בתשובה זו הבין הסטייפלער שהשואל התמודד עם קושי שנבע יותר מתוך קושי פסיכולוגי ופחות מתוך יראת שמים ולכן פסק פסיקה שכזו. אמנם לא מדובר במקרה דומה, אך הדומה בשני המקרים הוא המחשבות הטורדניות שהטרידו אותו שוב ושוב שאולי לא קרא כמו שצריך, והמעשה שהגיע בעקבות זאת- החזרה על הקריאה שוב ושוב.
לשאלתך- מה חברתך צריכה לעשות, ואיך אפשר לעזור לה-
נראה מתוך קריאת הדברים שרמת המצוקה שאליה חברתך הגיעה מצדיקה פניה לאיש/אשת מקצוע שיוכל לעזור לה להתמודד עם הקושי בצורה עקבית ויסודית. ישנן גישות טיפול שונות, רבות מהן מוכיחות את עצמן וישנם כלים רבים להתמודדות. אנשים רבים שסבלו מאד מקושי דומה יצאו מהמצב. אם תרצי תוכלי להשיב לי במייל ואנסה להפנות אותך למטפלים אפשריים שונים.
בברכת הצלחה, מנוחת הנפש ורק טוב-
לך
ולחברתך.
ובהערכה-
חנה
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
רציתי לשאול:
האם יכול להיות שסחרור כזה של מחשבות או בהגדרה אחרת – התפצלות של מחשבות לתתי-סעיפים ותתי של תתי… (מקווה שמובן למה אני מתכוונת) יכול לנבוע מחוסר אהבה עצמית וקבלת העצמי – ולא מכפייתיות, OCD כפי שמתואר בשאלה זו?