שלום וברכה שואל יקר

דבר ראשון זה נפלא שאתה מתעמק ושואל ולא נשאר ברמה השטחית של הדברים. בעיני זה דבר חשוב מאוד לבניין האישיות שלך, ושל כל אחד, לקשר מעמיק ומשמעותי עם הקב"ה ועם היהדות שלנו.

ובנוגע לשאלה שלך – אתה שואל יפה, אם הקב"ה רוצה בטובתנו, יכול הכול ושומע את בקשותינו, למה לא כל מה שאנחנו רוצים באמת מתרחש?

אבל אולי באמת מה שאנחנו רוצים כרגע לא טוב? אולי הרצון האישי שלנו לא באמת מותאם למה שריבונו של עולם רואה כטוב?

יש כאן פער בין הראייה האלוקית הכללית לבין הרצון הפרטני והרגעי של אדם ברגע מסויים, בדיוק כמו שאנו מתארים את ההבדל בין רצון של ילד קטן להורה שרואה תמונה רחבה יותר.

בנוסף, ההנחה שה' רוצה בטובתנו היא גם לא הנחה כה פשוטה, הרי לפעמים ה' רוצה להזיז אותנו מאזור הנוחות, שנתקן דברים בחיינו. הראייה הזו שה' רוצה תמיד בטוב  שלנו נכונה אבל לא תמיד זה אומר הטוב המיידי שלנו.

לפעמים הטוב המיידי לא בדיוק נכון לנו וגם לא מגיע לנו.

ועם זאת, אני לא חושב שכדאי להסתפק בתשובה כזו לשאלתך, כי יש כאן רבדים נוספים בשאלה שהם דורשים תשובה עמוקה יותר.

גם אם הפער הזה קיים, עדיין יש מקום לשאלה שלך, כי הרי יש דברים שאין אפשרות לחשוב שהם דבר טוב, השואה כדוגמה קיצונית אחת שהפכה כבר לקלישאה,

ממחישה שיש דברים שאי אפשר לתרץ רק בפער בין הטוב הגדול בתמונה הכוללת שלנגד הבורא לבין הטוב האנושי המצומצם של הרגע. ולכן נעמיק עוד צעד;

באמת בשורש שאלתך מונחת כבר אחת השאלות העתיקות שנשאלת כבר בספר תהלים על ידי משוררי ישראל ובראשם דוד המלך;

מדוע יש רשע שטוב לו, שמסתדר בחיים, והוא ברשעו. ומדוע יש אדם צדיק שרע לו. הרי אם ה' רוצה שאנשים יעשו טוב וצדק, מדוע אם כן הוא אינו מתאים את המצב לרצונו, הרי הכול בידו, והוא צדיק וישר?

ובאמת, התשובה הפשוטה היא, שה' רצה להעניק לנו אוטונומיה, חופש פעולה אמיתי. זאת כדי שבאמת יהיה ערך ותהיה משמעות לחיים שלנו כאן. אם הכל הוא עושה וישנו גמול מיידי, אין לחיינו ולבחירותינו ערך.

השאלה היא אם כן למה אנחנו מתחנכים שה' אב טוב ומיטיב ורק תבקש וכו', וה' יתברך הוא טוב והכל ממנו, וכל הדיבורים האלו שבחינוך הדתי כל הזמן אומרים אותם, וכמו שהבאת בתחילת שאלתך.

הרי לדברינו האדם חופשי לעשות כרצונו, ואיך זה מסתדר עם האמירה שהכל מה'?

והאמת, שאם נעמיק, דווקא האמירות הללו שה' הוא אבא טוב וצריך לפנות אליו והוא יענה, מוכיחות דווקא שהאמת היא מורכבת יותר,

אם ה' לא עושה טוב מאליו אלא צריך לבקש על זה, זה בעצם אומר שיש צורך בבקשה שלנו ושהאדם לא מיותר בזירה. אם לא היתה משמעות למעשים שלנו לא היה גם ערך בבקשה.

אם השפע זורם אלינו רק כשאנחנו מבקשים אותו, המשמעות היא שיש לנו כאן תפקיד, והקב"ה יכול לרצות לתת אבל אם לא נכין כלי לקבל, לא נקבל.

אבל אם כן אז תשאל, יש כאן סתירה, מצד אחד יש לנו עצמאות בעולם, יש למעשים שלנו משמעות אמיתית.

אז מהו המקום שנותר לה'? וכיצד ה' נותן את השפע בעולם שבו לאדם יש את הכוח לעשות את מה שהוא מבקש לעשות. של מי הכוח כאן? של ה' או של האדם?

השאלה הזו היא אכן אחת השאלות העמוקות של מחשבת היהדות.

יש לה כמה שמות, ידיעה ובחירה, גזירה ובחירה ועוד.

בתנ"ך התשובה בדרך כלל היא שהטוב צפוי להתגלות בעתיד. הבעיה עם התשובה הזו שלפעמים העתיד כל כך רחוק, אז מה עם ההווה? וכי בהווה אין צורך בצדק?

אבל זה כן עונה על הדברים ברמה העמוקה שהכל חלק מתוכנית גדולה.

התשובה של חז"ל על כך נאמרת בכמה מקומות בנוסח שונה. במסכת אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה", ובמקום אחר": הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". המשמעות היא כנראה, שיש באמת רובד שנמצא בידי שמים, שהוא לא בשליטתנו, ויש רובד מסויים שהוא כן באחריותנו, וזה דבר מורכב להבנה, ואנסה להביא כאן את ההסברים השונים לעניין – הסברים בדורות מאוחרים יותר, וגם את ההבנה שלי בכך.

הסבר אחד נוקט שה' בעצם עושה הכל, והעבודה היחידה שלנו היא להיות מודעים לזה, וזה כל המשמעות של התפילה, האמונה שה' עושה הכל.

אך זו שיטה קיצונית שאינה עיקר ביהדות. (יש זרמים חסידיים שנקטו בה אבל היא קשה להבנה וליישום ואולי יש לה מקום מסויים, אבל לא הייתי בוחר בדרך הזו כהסבר שמיישב את הדעת ואת הלב..)

תשובה נוספת אומרת שבאמת יש בחירה ברובד שניתן להבנתנו, אך ברובד עמוק יותר אין בחירה וה' עושה הכל. אבל היות וזהו לא הרובד שאנו מתעסקים בו, אנחנו יכולים מצד אחד לעשות בעולם, ומצד שני להאמין ולהתפלל ואין בזה סתירה. הסבר זה משתמע מדברי הרמב"ם, ויש שהביאו אותו גם בשם האר"י, והוא מתאים עם "הכל צפוי והרשות נתונה". זה באמת לא משהו שצריך להבין אלא להבין את העובדה שאיננו מבינים, ומצד שני להאמין שזה קיים.

תשובה נוספת, שהרמח"ל הוא ההוגה המרכזי שלה, ושמתאימה מאוד עם "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ושעל דעתי היא הכי הגיונית ומתקבלת, אומרת שבאמת אין כל סתירה,

יש תחומים שנמסרו לרשותו של האדם ויש שלא. הוא מסביר שיש הנהגות שונות של ה',

שהן מקבילות אחת לשנייה ומתמזגות באופן נסתר אחת עם השנייה, הנהגה אחת היא בשיתוף מעשה האדם, והנהגה שנייה היא מעל לאדם ולמעשיו לתוכניותיו.

ההתמזגות של שתי ההנהגות היא דבר נסתר שאי אפשר באמת להבינו עד תום, כפי שאיננו מבינים את נסתרות ה', אבל מה שזה כן אומר שהקב"ה ברא אותנו להיות שותפיו, הוא נתן לנו טעימה מהחופש שבו, כדי שנוכל לעצב את העולם בשיתוף איתו.

ולכן מצד אחד עלינו לדעת שיש לנו אחריות אמיתית על מעשינו, והקב"ה מנהל איתנו איזשהו דיאלוג, לא תמיד הדיאלוג הזה ישיר או מובן, לרוב הוא נסתר, אבל אדם מאמין שהולך עם האמונה יודע ומרגיש מתוכו הנחייה מסויימת.

יש כאן עוד נקודה עמוקה, שה' באופן שבו הוא ברא את העולם הוא כביכול זקוק לנו, הוא מבקש מאיתנו שיתוף פעולה למען המטרה שבשבילה הוא ברא את העולם, ולכן מצד אחד יש לנו אחריות לעשות טוב,

אחריות שאי אפשר להטיל אותה על ה',

ומצד שני בנוגע לתוצאות הוא נתן לנו את הכלי של תפילה, כי ביחס לתוצאות ולמאורעות חייו אין לאדם שליטה מוחלטת, ושם בעצם מגיע המקום שאנו משתפים את ה' בחזרה ומבקשים ממנו התערבות.

ואנו מאמינים שגם לכך יש מקום, איננו יודעים אם תפילתנו תתקבל אבל לא היתה משמעות לתפילה אם לא שהיתה האפשרות שהיא תתקבל.

וההבנה הזו, הבוגרת יותר של היהדות אבל מבוססת על התנ"ך ועל חז"ל, מאפשרת לנו גם להבין מעט כיצד ייתכן סבל בעולמו של הקב"ה?

אדגים את זה בהסברת המושג של חבלי משיח. מהי המשמעות של חבלי משיח וכיצד חז"ל אומרים לנו מראש שזה מה שיהיה?

הסיבה היא כי אין קסמים בתורת ה' ומשיח זה לא קסם, התיאור של בית מקדש שירד משמים מטעה אותנו לפעמים להבין כאילו משיח זה קסם שמופיע פתאום,

אבל חז"ל הבינו בדיוק הפוך, שהמשיח לא יגיע לולי החבלים הללו, משיח זה באמת הופעה של תודעה חדשה, שתגיע רק מכח זה שאנו שואפים אליה ובלא השאיפה שלנו היא לא תגיע.

וכעת תאמר לי, אם הכל יהיה על מי מנוחות מדוע שנשאף למשיח? מדוע שננוע לקראת זה?

רק הרגשה מאוד אינטנסיבית של הפער בין המציאות למה שאנו רוצים שיהיה, רק תחושה חריפה של החסר בגילוי שכינה, היא שתניע את האנשים לחפש את אותו הגילוי, לנוע לקראתו ובסוף גם למצוא אותו.

ברור שה' מוביל את העולם ושיש השגחה שהדברים יסובבו לטוב, אבל זה בסוף צריך להתרחש בתוכנו, וממילא שזה לא יכול להיות בלי שיתוף הפעולה שלנו.

ועם זאת יכולים אנו לפנות לה' ולבקש ממנו עזרה, לבקש ממני שהדברים יצמחו ובדרך קלה, ושנזכה לטוב גם זה הנראה והנגלה.

זהו גם חלק מהמסר של מגילת אסתר, לא תמיד הננו יודעים "ומי יודע" אומר מרדכי לאסתר, לעולם איננו יודעים, ואולם עלינו לפעול, ולהאמין שהזרעים שזרענו יפעלו את פעולתם ובמקום הזה למסור את זה בחזרה לרשות גבוה,

נבוא אל המלך גם אם לא כדת, ונצפה שיתהפך הכל לטובה..

בברכה

אריה מ.