שואלת יקרה מאוד,

מחמם את הלב לקרוא על אמונה חזקה כל כך בבורא עולם, ועל רצון עמוק לחוש מוגנת וקרובה אליו. עצם השאלה שלך מעידה על נפש רגישה ואכפתית, שקשה לה לראות כאב ורע בעולם, ושמבקשת בכל לב שהכול יהיה טוב, ברור ומאיר. יחד עם זאת, דווקא מפני שהאמונה שלך חזקה, חשוב לדייק אותה: אמונה איננה אומרת שהקב"ה יעשה תמיד את מה שנראה לנו טוב באותו רגע, אלא שהוא מנהיג את העולם באמת, בחכמה וברחמים, גם כשאיננו מבינים את דרכיו.

כדי לענות על שאלתך, אמשיל את הקשר שלנו עם הקב"ה לקשר שבין ילד להוריו. בתחילת החיים הקשר הוא תמים ופשוט: ההורים נראים לנו מושלמים, יודעים הכול, חזקים ואינם טועים. עם השנים אנחנו מגלים שגם ההורים מוגבלים, ושגם להם יש טעויות ואילוצים. הגילוי הזה עלול לעורר תחושת אובדן מסוימת, ולעיתים הוא מתבטא במה שמכונה “מרד הנעורים”. אך לאחר זמן, הקשר עם ההורים יכול לחזור ולהיבנות ממקום עמוק ובוגר יותר: קשר שמכיר במורכבות, ואף על פי כן יודע שההורים שלנו הם המתאימים והנכונים ביותר עבורנו.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם בקשר עם הקב"ה אדם עשוי לעבור תהליך דומה. מילדות אנחנו רגילים לשמוע שהקב"ה רוצה רק להיטיב, ומכאן עלולה להיווצר תחושה שאם כך צריך להיות בעולם רק טוב גלוי ונראה לעיניים, בדיוק כפי שאנחנו מגדירים אותו. כמו שאומר השיר: “ויהיה לי עוד יותר טוב”. אבל זוהי תפיסה ראשונית ופשוטה מדי. האמת עמוקה יותר: הקב"ה ודאי טוב ומיטיב, אבל הטוב האלוקי אינו תמיד זהה למה שנעים, קל או מובן לנו עכשיו. הנהגת ה' את העולם עמוקה ורחבה בהרבה ממה שעינינו מסוגלות לראות.

ראשית, הקב"ה מציב כל אדם במקום המדויק לו, עם ההתמודדויות המיוחדות לו. לכל אדם יש נקודות כוח ונקודות חולשה, ניסיונות מסוימים וכלים מיוחדים שניתנו לו כדי לעמוד בהם. יש מי שניתן לו ניסיון בממון, ויש מי שניתן לו ניסיון בתחום אחר; יש מי שקיבל תכונות של רחמים, ויש מי שקיבל כוחות אחרים שיסייעו לו בשליחותו. מעבר לכך, יש חשבונות אלוקיים רחבים מאוד, שלעיתים משתרעים על פני שנים רבות ואף דורות. איננו יכולים להבין אותם עד תומם. לכן ייתכן שאדם התפלל רבות, ואף על פי כן הישועה שביקש לא באה באופן שציפה לו. אין פירוש הדבר שהתפילות לא התקבלו או שלא פעלו; פירוש הדבר הוא שהקב"ה איננו מחויב למלא את רצוננו כפי שניסחנו אותו, אלא מנהיג את המציאות לפי אמת רחבה יותר. וכפי שמבואר בגמרא בראש השנה, כוחן של תשובה, תפילה וצדקה גדול עד שהן יכולות להעביר את רוע הגזרה; לכן ודאי שאין לזלזל בכוחה של תפילה. אלא שגם כאשר התפילה פועלת, איננו תמיד יודעים באיזו דרך ובאיזה זמן תתגלה פעולתה. לכן עלינו לזכור שתפילה איננה פעולה מכנית של “ביקשתי ונושעתי”, אלא עמידה לפני ריבונו של עולם, בקשה, התקרבות וקבלת עול מלכות שמים.

כאן יש נקודה עמוקה נוספת, וחשוב לומר אותה ביושר: אם נצפה שהקב"ה יענה לכל בקשה מיד ובדיוק כפי שאנו רוצים, אנו עלולים להפוך, מבלי לשים לב, את סדר הדברים. הקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו, ואנחנו ברואיו. הוא אינו "כפתור מצוקה" שאנו לוחצים עליו והוא מוכרח להיענות לפי הבנתנו; הוא אבינו ומלכנו, וברוב טובו וחסדו נתן לנו את המתנה העצומה של תפילה – אפשרות לפנות אליו, לבקש, להתחנן, להתקרב ולהשפיע. אבל התפילה איננה הופכת אותנו למנהלי המציאות, אלא מחברת אותנו אל מי שמנהל אותה באמת.

כאשר מבינים זאת, הקשר עם הקב"ה נעשה נכון, עמוק ושלם יותר. הוא איננו קשר של “תן וקח”, ואיננו מבוסס רק על השאלה מה קיבלתי ומה עדיין חסר לי. זהו קשר של עבד לפני מלך ושל בן לפני אביו: קשר עם בורא הנשמות, שהעניק לנו בטובו את המתנה היקרה מכל – מתנת החיים; קשר עם מי שנותן לנו כוחות, שליחות וזכות לעבוד אותו, לעשות נחת רוח לפניו ולזכך את נשמתנו. דווקא ההכרה שאיננו שולטים בכל, אלא עומדים לפני מי שמנהיג הכול, יכולה לבנות אמונה יציבה יותר — אמונה שאינה תלויה בתוצאה מסוימת.

מבט כזה יכול להעניק הרבה יותר רוגע ושלווה. לא מפני שאין שאלות, ולא מפני שהכאב נעלם, אלא מפני שבתוך כל מה שעובר עלינו יש מנהיג לעולם, ויש אב רחמן שמוביל את מציאותנו גם כאשר דרכיו אינן מובנות לנו. הביטחון בה' איננו הבטחה שלא נפגוש קושי, אלא הידיעה שגם בתוך הקושי איננו לבד, ושגם מה שאיננו מבינים נמצא תחת השגחתו. וכפי שאמר רבי נחמן מברסלב: “כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא”. הידיעה שיש בעל הבית לעולם, ושאיננו מושלכים למקרה, יכולה לאט לאט לבנות בלב ביטחון עמוק יותר.

אני מקווה שהדברים יתיישבו על לבך ויעזרו לך להפוך את הפחד לתפילה, ואת חוסר הוודאות לקשר עמוק יותר של אמונה וביטחון: לא ביטחון שהכול יהיה בדיוק כפי שנרצה, אלא ביטחון שאנחנו בידיו של הקב"ה, והוא מנהיג אותנו באמת וברחמים.

בברכה,

בניהו