שלום לך ידידי.

כתבת שורות קצרות ופשוטות- מלאות בכנות. שאלתך הקצרה העסיקה אותי כל השבוע.

שאלת במילים פשוטות, ובזמן המתאים ביותר בשנה, בעצם- "איך משתנים"?

איך מאמצים הרגלים בדברים שאנחנו משוכנעים ורוצים לפעול לפיהם,

איך רוכשים עקביות בפועל כשהחיים כל כך שוטפים ורצים.

ידידי, אולי אוכל לענות, לצטט, לייעץ- אבל בכנות שאלתי את עצמי: האם אינני מתמודד עם אותה שאלה בדיוק?

האם לא כולנו שואלים את אותה השאלה? האם לא כולנו, כל אחד בתחום אחר, מרגיש שהוא כל כך רוצה

להתחזק, לעמוד בקלות טובות, לאמץ סדר יום אמיתי, אחת ולתמיד, להשקיע בנשמה וברוח ללא חריגות?

וגם אני יודע, כמו כל עמך ישראל: אברכים ועובדים, מכל סגנון ומגזר,

עד כמה הדבר הבסיסי הזה- להקפיד על 3 תפילות במניין, יום יום, בכל מצב- הוא מאתגר…

ייתכן שיש כאלו שיותר קל להם בזה. קשה להם, מן הסתם, בדברים אחרים. לכל אחד יש תפקיד,

שליחות משמיים. כל אחד מתאמץ לבחור, בכל יום, בתחום שלו.

המלחמה היומיומית הזו, היא ניצחון. ניצחון לרצון שלא נכנע, גם כשלא הולך הרבה זמן. עצם הרצון בכל יום, גם כשאתמול לא הלך,

כל יום שאני מנסה מחדש- על זו גאוותי. "מאן נצח", שואל הזוהר הקדוש. מיהו המנצח בקרב? "אלין דרשימין מאני קרבא בידוהי": אלה שעדיין אוחזים את כלי הקרב.

הקרב עצמו הוא הניצחון. עצם המאבק היומיומי, הוא עצמו תעודת הכבוד. מי שעדיין נלחם, הוא המנצח.

הדרך ארוכה ומעייפת. לפעמים נראה שאני רוצה ורוצה, ומנסה ושוב לא מצליח- וכבר אמרו חז"ל, "הבא ליטהר- מסייעין אותו".

בסופו של דבר, הקב"ה מסייע לאדם ללכת בדרך שהוא חפץ ללכת בה. זה יכול לקחת הרבה זמן, ולכן הכלל הכי חשוב הוא,

שלא לוותר על הרצון. אף פעם. בכל קבלה שהיא, בכל דבר שהתחלתי בו. גם אם עשיתי הפסקה של חודשים, תמיד אפשר לחזור אל החלום הישן.

לזכור את מה שאני רוצה, גם אם נראה לי שאני רחוק מזה כל כך.

אבי שיחיה, פנסיונר, החליט שעכשיו, אחרי 40 שנה של משרות הוראה וחינוך, הגיע הזמן להגשים חלום ישן:

לחזור לכולל "חצות", כזה שלומדים בו כל הלילה. כשהוא הגיע ביום הראשון, הוא גילה שבדיוק מתחילים את סימן שי"ט בשולחן ערוך.

ועיניו התמלאו דמעות: "לפני ארבעים שנה", כך סיפר לי אחר כך, "למדתי בכולל חצות. כשעזבתי שם, בדיוק סיימנו את סימן שי"ח.

ארבעים שנה אחרי, אני חוזר לכולל- ואוחזים בדיוק איפה שסיימתי אז.. הקב"ה חיכה לי ארבעים שנה!"

אסור לוותר על חלומות. גם אם צריכים להמתין ולהמתין. תמיד לזכור מה אני רוצה באמת.

והיסוד השני שמוכרחים לזכור, שמלחמה אי אפשר לנצח לבד. צריך את הקב"ה איתנו.

אנחנו יכולים וצריכים לקבל על עצמנו קבלות טובות, להקפיד על סדר יום יהודי ראוי, ולהשתדל לעמוד בו;

ובד בבד לזכור, שכדי לעמוד בכל זה צריך לגייס לשורותינו את הקב"ה. לבקש מלפניו, שיטהר ליבנו לעבודתו.

שישב אותנו אליו. שיפתח לנו שערים של קרבה ואהבה. אי אפשר בלי זה, בלי תפילה עיקשת ויום יומית.

אין עצה אחרת. אין פתרונות קסם. אנחנו לא רובוטים, שלוחצים על כפתור. אנחנו אנשים, חיים, עם נפש מרגישה,

לב חושב וחיים שוטפים ומעייפים. כדי לעצור את כל זה ולהבין משהו על תכלית ועל יעד, חייבים לפנות אל הבורא יתברך.

ועם רצון אמיתי ותפילות, בסוף גם נגיע. זה באמת קורה. זה באמת הפיתרון.

" עַל כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִּהְיֶה, עַל כָּל פָּנִים יְדַבֵּר בְּפִיו בְּאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא, וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך תָּמִיד שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ מֵחֹשֶׁך לְאוֹר וְיַחֲזִירֵהוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לּוֹ עַד שֶׁיַּעֲנֵהוּ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קוֹרֵא וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך זֶה זְמַן רַב מְאֹד וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יַעֲנֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וִיקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי בְּלִי סָפֵק, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ.

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לב) שֶׁתְּפִלָּה צָרִיך חִזּוּק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים כ"ז) : "קַוֵּה אֶל ה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּך וְקַוֵּה אֶל ה", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: וְאִם לא תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְך- חֲזר וְקַוֵּה, וְכֵן לְעוֹלָם, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה מִשָּׁמָיִם.

וּכְבָר מְבאָר זאת בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים אַך צְרִיכִין לִכְפּל וְלִשְׁנוֹת זאת וְלִזְכּר זאת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי חֲלִישׁוּת וּבִלְבּוּלִים עַל זֶה- בְּלִי שִׁעוּר, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב. עַל כֵּן צְרִיכִין לַחֲזר זאת אֲלָפִים פְּעָמִים- כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך תָּמִיד שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, יִהְיֶה אֵיך שֶׁיִּהְיֶה "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם כִּי לא יִטּשׁ ה אֶת עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לא יַעֲזב"

(רבי נחמן מברסלב)

חזק ואמץ, אחי היקר. תודה על השאלה המעוררת.

נתן