ערב טוב.

השאלה היא נכונה, ומאוד במקומה. יפה לראות אנשים שחושבים באופן עצמאי ואינם הולכים אחרי כל העדר.

באופן עקרוני המצב הטבעי של גבר הוא לפרנס, ולא ללמוד כל היום. לא חסרים ציטוטים המוכיחים שזו ההתנהלות הטבעית. כך היה בעם ישראל לדורותיו.

מה שקרה בדורנו הוא, שבתהליך של כמה עשרות שנים הנורמה השתנתה. גבר חרדי – מכל מגזר שהוא – פונה למשך כמה שנים לכולל. בגיל שלשים בדרך כלל חלק נכבד כבר לא נמצא בכולל, וככל שהשנים עוברות מקובל יותר לצאת. בסופו של דבר רבים יוצאים לעבוד, לא כפי שנדמה.

סקר "משפחה" במגזין סוכות האחרון גילה ש50% מהציבור הספרדי עובדים, 60% מהציבור החסידי, ו35% מהיצבור הליטאי.

אז למה בתחילת הדרך ברירת המחדל היא לכולל?

משום שהקשר עם התורה עדיין לא יציב. השנים הספורות בישיבה לא יוצרות את הקשר אמיץ דיו, ואדם צעיר שיוצא לעולם המעשה בלי הכנה מתאימה – גם נמצא בסכנה לרדת ברוחניות, וגם נמצא בסכנה של ניתוק הקשר עם הגמרא. בית שמתחיל ברגל שמאל כזו – על פי רוב עלול להיקלע למצבים לא טובים.

החמצן של הקשר שלנו עם הקב"ה הוא לימוד התורה. אלו לא תיאוריות אלא עובדות. מי שמתנתק מהלימוד בדרך כלל יורד פלאים ברוחניות. בכדי לוודא שהקשר עם התורה יהיה איתן דיו – צריך להקדיש כמה שנים בתחילת הדרך ללימוד התורה.

זה בשלב הראשון. אחר כך החיים אומרים את שלהם, ועל פי רוב מתרחשת ברירה טבעית: אלו שמחוברים יותר ללימוד נשארים בכולל וממשיכים לגדול בתורה, ואלו שפחות קשורים ללימוד – או שנסיבות החיים הכריחו אותם להפסיק – מפסיקים. וכאן הם נדרשים להמשיך את הקשר עם הקב"ה ותורתו באופן יותר מורכב: בתוך עולם המעשה. זו משימה לא כולם מצליחים לעמוד בה.

עם זאת, יש לזכור שיציאה לעבודה היא אכן מצב נורמלי וטבעי כפי שפתחתי את דברי.

ולכן, לגשת להצעה של בחור שעובד ולומד – בהחלט יתכן, אבל צריך לוודא שהבחור רציני וירא שמים באמת. אני אישית מכיר אדם שיצא לעבוד כבחור, והוא נפלא וירא שמים, בעל מידות למופת. אבל יש לדעת שיש גם רבים אחרים. כמובן גם בחור שלומד בהחלט עלול להיות קל דעת. יש לבדוק בשימת לב כל הצעה לגופה.

הרבה הרבה הצלחה

יעקב

[email protected]