שלום לך,

את שואלת למה חרדים נוטים פחות להיכנס למקלטים בזמן אזעקה? שאלה קצרה ונוקבת שגם הוצגה בצורה נכונה ומכובדת.

אני מציין את העובדה של נימת השאלה מכיוון שבימינו כאשר אדם או קבוצת אנשים נוהגים בדרך שאיננה נראית נכונה למישהו, הנטייה היא להשתלח בהם בפראות, ללעוג להם ולהציג אותם כמטומטמים או כנבלים. בשאלתך את מכירה בכך שעשויות להיות סיבות להתנהגות שאולי נראית לך לא נכונה. בנקודה הזו חשוב גם להבחין בין "הסבר" לבין "הצדקה". אני יכול להבין מדוע אדם או חברה נוהגים בדרך מסוימת, אך העובדה שאני מבין את הגורם לא חייבת להביא אותי להצדיק את אותה התנהגות.

לפני שננסה להבין למה חרדים יורדים פחות למקלטים, נשאל שאלה בסיסית יותר – למה אנשים נכנסים למקלטים בזמן אזעקה? שאלה מטופשת, נכון? הטיל הבליסטי הרי עלול לפגוע בקרבת מקום, להרוג או לפצוע, ובכניסה למקלט אני מונע את הנזק הזה. מה לא ברור??? הפחד מפגיעה הוא מה שגורם לאנשים להיכנס למרחב מוגן בזמן אזעקה.

אבל פחד הוא עניין חמקמק. לא כל האנשים מגלים את אותה רמת פחד מול אותו אירוע. יש אנשים שמפחדים ללכת בלילה לבד ברחוב חשוך ויש כאלה שיעשו זאת ללא שום עכבות. יש מי שחושש לנסוע דרך כפרים ערביים ויש כאלה שעושים זאת פעמיים ביום. יש אנשים שירוצו עם ילד לרופא ברגע שחומו עולה מעל 38 מעלות, ויש שילכו רק אם החום עולה מעל 40 מעלות. האם אפשר לומר בבירור שמישהו מהאנשים הנ"ל סובל מפרנויה מוגזמת? או מצד שני שמישהו מהם נוהג בצורה מופקרת וחסרת אחריות? לא נראה לי. המבנה הנפשי של בני אדם הוא שונה והמקרים הנ"ל כולם נמצאים לדעתי בתוך גבולות הגזרה ההגיוניים.

בנוסף לרמת הפחד הבסיסית נכנס גם הקריטריון של "מחיר" הפחד. יש הורה שירוץ בדרך כלל לרופא כאשר יש לילד חום מעל 38 מעלות, אבל אם הוא בדיוק בדרך לחתונה של אחיין, רבים הסיכויים שהוא יאמר לעצמו משהו כמו  "אולי ניתן לו בינתיים אקמול ונראה מה מצבו כשנחזור". נהג שבדרך כלל נוהג בזהירות ונמנע מעקיפה מסוכנת, עלול לקחת עקיפה שבדרך כלל היה נמנע ממנה לאחר שהוא מזדחל בייאוש עשר דקות מאחורי משאית. הקושי לעשות את המעשה הנכון עלול לשנות את דפוס הפעולה שלנו מול חששות ופחדים.

מכיוון שיש אנשים שרף הפחד הבסיסי שלהם גבוה למדי והם אינם מפחדים גם מדברים שנכון לחשוש מהם, ומכיוון שיש כאלה שמוותרים לעצמם תחת נסיבות מסוימות, החברה קובעת לפעמים כללים ודורשת מכולם לעמוד בהם ולעיתים אף מענישה את מי שלא עומד בהם. גם אם אדם סבור שחגורת בטיחות איננה נחוצה, הוא חייב על פי חוק לחגור וייקנס אם לא יעשה כך. מי שהלך בחוץ בזמן הקורונה ללא מסכה הסתכן גם הוא בקנס, והחוק גם מחייב אישור של חשמלאי מוסמך על מערכת החשמל בבית שלך גם אם אתה לא חושש מתקלה וסומך לחלוטין על הפועל שהתקין אותה. בני אדם נוטים למלא אחר הנחיות של הרשויות המוסמכות גם מתוך הבנה שהן נועדו בסופו של דבר לשמור עלינו, וגם מפאת הטבע הקונפורמיסטי של רוב בני האדם לציית להוראות שמגיעות מבעלי סמכות.

ונעבור להתגוננות מפני הטילים. כמדומני שבבני ברק המדממת, רוב מוחלט של החרדים מתמגנים בעת אזעקה. הפחד הוא אמיתי ומצמית. אחיין שלי לומד בישיבה בבני ברק וסיפר שבמלחמת איראן הראשונה כאשר נשמעה אזעקה, הבחורים לא נכנסו למרחב מוגן ואף התבדחו על אלה שנכנסים. ואז נשמע קול נפץ אדיר מהטיל שנפל בסמיכות למקום, וכל הגיבורים פרצו בצרחות אימה ונסו למרחב המוגן כל עוד נפשם בהם… הפחד הפך מוחשי עבורם. היום כולם רצים למקלט מיד כאשר נשמעת האזעקה.

מאידך, אני גר בירושלים וכאשר אני שומע אזעקה אינני מתמלא חרדה מכיוון שהסטטיסטיקה מלמדת שהסיכון בירושלים, אם אני נמצא בתוך מבנה, נמוך. בדרך כלל וכשיטה אני שומר על הכללים שנקבעים על ידי הרשויות המוסמכות, ויורד את 4 הקומות למקלט בזמן אזעקה, אך מתוודה שכאשר יש אזעקה באמצע הלילה לא תמיד אני יורד למקלט. מאידך, יש לנו שכנים שגרים בקומה גבוהה משלנו שבכל אזעקה, גם באמצע הלילה, יורדים עם חמשת ילדיהם הקטנים כולל תינוק בן 3 חודשים. מסתבר שהם חוששים יותר ממני. יש גם אנשים שיכנסו תמיד למרחב מוגן בלי קשר לרמת החשש האישי שלהם, פשוט בגלל שהם מאמינים שתמיד צריך לשמור על ההנחיות.

החברה החרדית נוטה פחות לעשות דברים רק בגלל שאלה ההנחיות ואנשים נוטים יותר לפעול על פי שיקול הדעת הפרטי שלהם. הדיון לגבי הסיבות לכך חורג מגבולות הנושא שלנו, אך זו המציאות. אגב, לא רק החברה החרדית – רק השבוע ראינו כיצד הנחיות פיקוד העורף אינן חצובות בסלע כאשר בג"ץ נתן היתר להפגין בניגוד להנחיות, כך שהפעלת שיקול דעת אישי כנראה איננה מעשה בלתי קביל. תוסיפי לזה את הנטייה הכללית של בני אדם להיות מושפעים מהדרך בה אנשים סביבם נוהגים ונוכל להבין למה חרדים נוטים פחות להיכנס למקלטים בזמן אזעקות במקומות בהם הסיכון נמוך.

מה נכון לעשות? זו איננה שאלה שאפשר לענות עליה בצורה הלכתית "כן" או "לא". אגב, גם פוסק הלכה לוקח בחשבון את התמונה הכוללת לפני שהוא פוסק הלכה. אם את חשה פחד אז אל תתעלמי מהקול הפנימי שלך ונכון שתכנסי למרחב מוגן. אם את מתגוררת באזור שהסכנה בו משמעותית אז גם כן נכון ללא צל של ספק להיכנס למקלט ולא לסמוך על הנס. מה לעשות במקרים אחרים? הדבר יצטרך להישאר לשיקול הדעת הבריא שלך.

שהקב"ה ימשיך לשמור עלינו מכל רע.

בברכה,

גרשון