שלום לך,
הנושא שאת מעלה טורד גם את מחשבותי כבר שנים רבות בניסיון למצוא נוסחה מתי נכון לדבוק בישן ומתי נכון לשנות ולעדכן.
הנושאים שאת מעלה הם הרי רק דוגמאות לעוד נושאים רבים וחשובים שגם בהם אנו עומדים נבוכים מול המתח בין שימור לבין שינוי, וכמדומני ששאלה זו חורזת הרבה מהמחלוקות שבתוך ציבור שומרי המצוות.
ברשותך אשתף בקצרה כמה מחשבות בעניין ולאחר מכן אתייחס לדוגמאות הקונקרטיות שהעלית.
שורש הרתיעה מחדשנות מוכר וידוע, ונטוע בתהליכים של נאורות והשכלה שעברו על תרבות המערב, כולל פתיחת הדלת בפני היהודים והזמנתם להיות חלק מהתהליך.
השפעת התרבות הכללית זרמה באפיקים שונים שתקצר כאן היריעה לעמוד עליהם, אך בסופו של דבר ההשפעה לא הסתיימה בתיקונים קוסמטיים, אלא יצרה סחף לכיוון של אימוץ מנהגים, דעות וערכים שערערו את יסודות היהדות ואיימו על המבנה כולו.
כתגובת נגד החלה היהדות האורתודוכסית להתייחס בחשדנות לכל שינוי מחשש שהמוטיבציה שלו נובעת מהשפעות חיצוניות. החרדים לקחו את החשדנות הזו לקיצוניות ונוטים לשמר ככל האפשר את המבנים והפרקטיקות הישנות, בעוד הציבור הדתי-מודרני פתוח יותר לשינויים ועדכונים.
האתוס החרדי הוא של חשש ממדרון חלקלק, חשש שאינו משולל יסוד. תוך כדי שאני כותב עומדת מול עיני הדוגמה כאשר לפני כשנה קם רב דתי-מודרני ליברלי מוכר שנחשב בעיני עצמו ובעיני רבים אחרים לרב אורתודוקסי, והציע לשנות את ההלכה לפיה אי אפשר לבנות סוכה תחת גג. לדבריו ההלכה הישנה איננה תואמת מצב של בנייה לגובה שאיננו מאפשר שלכל דירה תהיה מרפסת סוכה מתחת לכיפת השמיים.
דוגמה נוספת אפשר למצוא בחוברת של ארגון "קולך" שמציג עצמו כגוף שמחויב להלכה, שם מצאתי את המשפט הבא:
"הנורמה שקבעה כי משפחה מורכבת מאבא, אמא וילדים, התערערה, וכיום יש יותר ויותר משפחות 'אחרות' המבקשות להיות חלק מהקהילה הדתית… מי אנחנו שנשפוט מה נכון ומה לא נכון בעיני ה'?".
בהמשך הם מבקשים גם לגלות הבנה ל"זוג חד-מיני המבקש ליצוק קדושה בזוגיות שלו".
הכותבים שייכים לזרם שבעבר ביקש רק לקחת רעיונות וערכים חדשים לתוך היהדות וההלכה, ובסוף הם מוצאים את עצמם מכפיפים את ההלכה בפני אותם רעיונות, ערכים וצרכים.
למען האמת מדובר בתהליך אולי לא בלתי נמנע, אבל בהחלט צפוי. אם נשתמש באנלוגיה מעולם הפיזיקה, הרי שכאשר גוף קטן נכנס לתחום כוח המשיכה של גוף גדול, הרי שהקטן יחוג סביב הגדול במעגלים הולכים וקטנים עד שיתמזג בו.
אנו חיים בתוך מעגלי השתייכות שונים, ומי שמעגל ההשתייכות שלו לעולם הכללי הוא חזק ומשמעותי יהיה חייב להשקיע אנרגיה משמעותית על מנת למנוע את ההתקרבות המסוכנת אליו.
האם החששות הללו צריכות למנוע מאתנו כל נדנוד של שינוי? בוודאי שלא.
כבר אמר אדם חכם שהחשש ממדרון חלקלק הוא בעצמו מדרון חלקלק… אנו חיים בתוך העולם שסביבנו, וגם מי שעושה מאמצים גדולים לא להיות מחובר אליו, איננו יכול להימנע מכך לחלוטין.
שינויים מתרחשים ביהדות כל הזמן במגוון תחומים. וכאן נשאלת השאלה כאשר מקרה מגיע לידינו, כיצד נוכל לדעת אם נכון כאן לנטות לכיוון השמרנות או דווקא לקבל את החידוש ואת השינוי?
מערכת השיקולים בדרך כלל איננה טריוויאלית וצריכה לכלול, בעיקר כאשר מדובר בהחלטות ציבוריות, הערכה מפוכחת של סיכונים, סיכויים וצרכים, ולמצוא את הדרך הנכונה. לפעמים הבחירה איננה בין טוב לרע אלא בין רע לעוד יותר רע, ובמקרים כאלה קשה להגן על החלטה שבבירור איננה טובה, אלא שהאלטרנטיבה גרועה ממנה. מאד נוח לומר בואו נתחדש ונתאים את עצמנו, אבל צריך ראייה רחבה מאד על מנת להבין את ההשלכות ולהעריך את מחירן.
מיהם האנשים שנכון לסמוך עליהם בהחלטות מורכבות כאלה? אני בוודאי לא מרגיש בר סמכא בעניין. יש לי מחשבות ודעות, אבל אינני מתיימר להבין כל נושא עד תכליתו ולומר שאני יודע לנתח ולהעריך את התוצאות האפשריות. כמו ברפואה בה אנו פונים למומחים, כך גם בנושאים של הנהגת ציבור אנו פונים לאנשים שמתאימים להתוות דרך: תלמידי חכמים בעלי אחריות ציבורית שמעורבים בדעת עם הבריות ומבינים לליבם, שדלתם ואוזנם פתוחה לשמוע מגורמים שונים את כלל ההיבטים בשאלה, ושמוכנים להטות את שכמם לשאת את משא הציבור.
לא אתכחש לקושי שנוצר היום בעידן התעמולה, המדיה ההמונית ו"חצרות" שהתפתחו סביב רבנים, שכל אלה מקשים לדעת מי באמת שמע כל מה שצריך לשמוע, האם מה שנאמר בשמם של רבנים אכן יצא מפיהם בצורה זו, והאם קיימות בעניין דעות נוספות שמושתקות על ידי בעלי אינטרסים. רק לאחרונה ראינו כיצד קולן של משפחות חטופים מסוימים הושתק בתקשורת מכיוון שהם לא יישרו קו עם המגמה שאלה הובילו.
לצערי, אינני יכול לומר שאני מרגיש שכל המאבקים שהובלו על ידי הציבור החרדי הגיעו לאחר תהליך בירור ראוי. אז מה אני עושה?
כאשר מדובר בעניינים שמשפיעים עלי ישירות אני פונה לרב שלי, תלמיד חכם גדול שעונה על הקריטריונים שציינתי לעיל ושבנוסף לכך גם מכיר אותי אישית ויכול לעזור לי להבין מה נכון לעשות.
בעניינים ציבוריים מצד אחד זה קל יותר כי זה לא באמת משנה לי אישית, אך מצד שני זה קשה יותר כי אני בכל זאת רוצה לגבש דעה בענייני ציבור ומרגיש לעיתים קרובות שאין לי יכולת להגיע לאמת. לפעמים אני משוחח גם על נושאים כאלה עם הרב שלי שפעמים רבות מאיר את הדברים מזווית שלא חשבתי עליה, וגם אינו חושש למתוח ביקורת על מהלכים שנעשים כביכול על פי דעת תורה.
הקדמה ארוכה הקדמתי… לפיכך אקצר בהתייחסות הקונקרטית לנקודות שהעלית בתקווה שרמזים לדעתי בעניין אפשר יהיה למצוא בדברים שכבר נכתבו.
נושא מעמד האשה ביהדות הוא אחד הנושאים הטעונים ביותר במתח שקיים בין המסורת למודרנה. צירוף למניין, כשרות לעדות, שוויון בתהליך הקידושין, נשיאה במשרות ציבוריות וכן, גם לימוד תורה לנשים. פעמים רבות אנו עדים לניסיון לשנות את המקובל, כאשר הניסיון מגיע מצידם של גורמים לעומתיים שבעצם רוצים לשנות את מעמד האשה מן היסוד גם כאשר מדובר בהלכות קשיחות, והתחושה היא של ניסיון להכניס טריז בחומה בתקווה שראש החץ הזה יוביל לקריסה של כל התפיסה ההלכתית והמסורתית. לא ייפלא אפוא שזה גורר התנגדות. לפני כ-40 שנה בקשה אשה בשם לאה שקדיאל להתמנות למועצה דתית באחת הערים, והממסד הדתי נעמד על רגליו האחוריות על מנת למנוע זאת. למען האמת, זה נשמע לי נכון מאד שאשה תשב בגוף שמתעסק במקוואות ובנישואין ותביא את נקודת המבט הנשית שגברים לפעמים חסרים אותה, אבל כנראה שתחושת האיום מצד גורמים רדיקליים גרמה לתגובה האוטומטית נגד המהלך.
אינני מכיר את מכלול השיקולים בנושא הבחינות לרבנות, והתחושה שלי היא שאפשר היה למצוא את הדרך להגדיר את הבחינות כתהליך של הוכחת ידע ולאפשר לנשים לגשת אליו בלי שהדבר יאפשר להן לכהן בפועל ברבנות. אני יכול לראות את המחשבה שחולפת כעת בראשם של חלק מקוראי התשובה: "…ומה הבעיה שאשה תכהן בתפקיד רבני?" ואולי השאלה הזו תטה את דעתי דווקא לכיוון השוללים מכיוון שהיא מעידה על כך שבעצם מדובר במגמה עמוקה ורחבה יותר מאשר רק רצון להבחן לצורך קבלת מלגות או שיפור שכר. גם נושא לימוד התורה לנשים עובר שינויים. יש היום מגמה מתחזקת והולכת של נשים, גם חרדיות, להעמיק את ידיעותיהן בתורה. כאשר הדבר מגיע ממקום נקי ולא כראש חץ עבור אג'נדה כוללת, הדבר מבורך. יש היום יותר ויותר מדרשות ומסגרות לימוד שנפתחות גם עבור בנות חרדיות ולא נתקלתי בהתנגדות משמעותית לכך.
שאלת גם למה לא מתקנים תקנות שתואמות את רוח התקופה והבאת לדוגמה את העובדה שעל פי דין תורה בת איננה יורשת את הוריה כאשר יש בנים. התשובה היא שאכן כפי שכתבת קיימת רתיעה מייסוד תקנות חדשות, בעיקר כאשר היהדות האורתודוכסית מפולגת ומשוסעת ואין היתכנות של הגעה להסכמה על תקנות שיחייבו את כולם. אבל דווקא הדוגמה שהבאת מדגימה את העובדה שההלכה יודעת להתמודד עם מציאות משתנה גם ללא תקנות חדשות. אצטט את הרב שלמה דייכובסקי, מהדיינים המוערכים ביותר בימינו ולשעבר חבר בבית הדין הרבני הגדול : " נער הייתי ועדיין לא זקנתי, ומתוך אלפי תיקי ירושה שבהם דנתי לא היה גם תיק אחד שחילקנו את העזבון בין הבנים תוך נישול הבת והאשה, מדובר גם בתיקי ירושה של משפחות חרדיות ומדקדקות בקלה כבחמורה, כולל משפחות של גדולי תורה. בכל אותם צווי ירושה, שהם לכאורה בניגוד להלכה בצענו בהסכמת הצדדים, הקנאות מתאימות, ע"מ לחלק את העזבון לפי ההלכה". המערכת ההלכתית יודעת כיצד לערוך את ההתאמות הנדרשות לדעתם, אך תוך שימוש בכלים הלכתיים מקובלים. אז כאשר אנו רואים התעקשות של המערכת על נושא מסוים, יש סיכוי טוב שהדבר נובע מסיבה אמיתית ולא מקיפאון, בעיקר כאשר אנו רואים בין המתנגדים, אנשים רציניים ושקולים שיודעים להקשיב.
הארכתי שלא כדרכי מכיוון שכפי שכתבתי בהתחלה, גם אני מתחבט בשאלות הללו. תודה על ההזדמנות שנתת לי לסדר את הדברים עבור עצמי ואולי גם את תמצאי בהם כיוון חשיבה שתוכלי לקחת הלאה.
בברכה,
גרשון
דלג לתוכן
תגובה אחת
מי הרב שלך, גרשון?? חייבת לדעת ולאמץ לי אותו כרב.
מרגישה שאין לנו רב שמכוון אותנו:( ואבודים.
זוג עם שלושה ברוך ה, אני עם תואר, עם סמארטפון, עובדת במגזר הכללי, ופעמים מתלבטים על דברים חשובים. , כמו האם ללמוד במכללה? אם אין השנה קבוצה נפרדת- אפקר ללמוד במעורב? ועוד שאלות חשובות שמרגישה שהרבנים שסביבי לא מבינים לליבי. בעלי חסיד אבל הרבה שלו שמרן ממש ולא מרגיש בנןח לשתף הכול ואני פשוט מחפשת לנו רב שייאמץ אותנו ויכוון אותנו