שואלת יקרה,
השאלה שלך משמעותית וחשובה. אם אני מבינה אותך נכון את שואלת האם כדאי לך להישאר חרדית.
יש דברים בחינוך החרדי שמכעיסים אותך מאוד ואפשר בהחלט להבין אותך. אבל את עדיין מחפשת באתר חרדי את התשובה…
כלומר שואלת איך את יכולה כן להיות חרדית מתוך חיבור ואותנטיות בלי כל הדברים שמרגישים לך מעוותים ולא נכונים. הבנתי נכון?
אפשר להיכנס לדיון לגבי החסרונות שהעלית ואפשר גם לדבר על סל הערכים שהחרדים מאמינים בו, האם הוא סל מלא או עגלה ריקה.
הפתיע אותי שהבאת רק את לימוד התורה; אני שומעת אותך, בוגרת החינוך החרדי, עמוסה בערכי תורה ומצוות, מוסר ומידות. אבל בתשובה הזאת לא אכנס לדיונים האלה ואתמקד בשאלה המרכזית האם להישאר חרדית.
אומר לך את האמת, אני לא בטוחה שיש דבר כזה להחליט להחליף מגזר, בטח לא בהחלטה שקולה ומחושבת. מגזר הוא זהות. איך אפשר להחליף זהות?
אמנם המציאות היא שיש אנשים שהיו חרדים והיום הם לא חרדים, וכאן הייתי מחלקת את עזיבת המגזר לשני סוגים.
הסוג האחד נקרא לו "שכחה". אנשים שהחרדיות 'עוברת' להם. אנשים שפוגשים יותר ויותר חברה חילונית ותרבות חילונית ובמקביל פוגשים פחות חרדים ופחות תרבות חרדית עד שלאט לאט הם שוכחים את החרדיות.
זאת לא החלטה אלא תוצאה של בחירה למה אני נחשפת ועם מי אני מתחברת, אבל הם לא בוחרים לא להיות חרדים.
לפעמים ה'שוכח' מוצא את עצמו נדרש להחלטות חיצוניות עד כמה לבטא את זה שהוא כבר שכח את החרדיות, ואז אולי הוא יחליט להשתנות כלפי חוץ או להיפך, לעשות מאמצים להיזכר שהוא חרדי.
הסוג השני נקרא לו "סכסוך". אנשים שבהשפעת כל מיני דברים מסתכסכים עם המגזר ואז הם מוצאים את עצמם בשניוּת.
הם חרדים אבל הם גם שונאים חרדים. הם מרגישים חרדים מצד אחד אבל גם מרגישים זרות כלפי הציבור החרדי מצד שני.
הבעיה הקשה היא שכשאני מתנגדת למגזר אני לא באמת עוזבת אותו. תשימי לב שהמרחק הזה שאת מרגישה מהמגזר החרדי אינו חוסר עניין או אדישות.
את מרגישה כעס, רתיעה, בוז וניכור, אבל כל אלו הם עדיין תחושות מאוד חזקות של שייכות. בחלק גדול מהמקרים הזהות והמגזר של יוצאי המגזר החרדי הם בדיוק זה: יוצאי המגזר החרדי. הם ממשיכים להתמודד מול מה שהתחנכו אליו רק מהצד השני, המתנגד והלעומתי.
אני מאמינה ששכחה של הזהות שלי וסכסוך עם הזהות שלי אינם דרך חיים נכונה.
בכל אופן גם מי ששוכחת וגם מי שמסתכסכת לא כל כך מהר הופכת להיות שייכת למגזר אחר.
גם אם תהיי פחות חרדית לא תהיי באופן אוטומטי דתייה לאומית או חילונית, כי דתי לאומי וחילוני גם הם קבוצות זהות ושייכות.
ואם אני לא בקשר עם ההורים שלי אני לא הופכת להיות הבת של השכנים. אולי אפשר לבחור בצורה מלאכותית להתקרב לאנשים דתיים לאומיים ולאט לאט לספוג מהזהות שלהם,
אבל את תהיי שם תמיד הילדה המאומצת, ובדרך כלל המחשבה הבריאה אומרת שכדאי לעשות כל מאמץ להסתדר עם ההורים שלי לפני שאני עוברת לגור אצל השכנים.
לסיכום, אני שואפת (וגם מאמינה שאפשר!) לבנות את האני הייחודי שלי בתוך האקלים שבו נולדתי.
בתוך המשפחה ובתוך המגזר. יש מקום לאני הייחודי שלי בתוך המגזר. יהיו ויתורים ויהיו קונפליקטים, אבל אלו חיי כל עוד אני רוצה להיות גם אני אינדיבידואלית וגם חלק מבית הגידול שלי.
חשוב לי להיות אותנטית ולעשות מה שאני מאמינה בו אבל במקביל אני גם רוצה להיות אותנטית לזהות הקהילתית שלי ולשייכות שלי. וזאת הזהות שלי. אני גם ציפי, גם רעיה ואמא, וגם אישה חרדית.
אני מזמינה גם אותך להיות את, עם כל הלהט שלך לצדק, לכנות, ליושר ולחמלה. ולהיות גם בוגרת החינוך שקיבלת וחלק מבית הגידול שגדלת בו (שאת ההוכחה הכי נפלאה שיש בו גם דברים טובים), ולא ענף תלוש במקום אחר.
ציפי
2 תגובות
מדוע לא מנחים את הציבור בכיוון ש'ליבו חפץ'? וכי אדם בעל תשובה שמחליט להיות חלק מהציבור החרדי לא מרגיש (כמעט תמיד) כמו ' הבן המאומץ'? (ולפעמים הסובבים אותו עוזרים לו לקבל תחושה כזו), אבל הוא לוקח בחשבון שפה ליבו חפץ להמשיך את דרכו בעולם החרדי אז הוא מתמודד עם הקושי. אף אחד לא אומר שבמעבר למגזר חרדלי רמת היראת שמים צריכה לרדת, אולי בהישארות במגזר החרדי רק תתפתח עוינות נוספת לעומת פריחה בזרם אחר??
התשובה האמיתית היא שבציבור החרדי אין את האופציה. המחיר הגדול שתשלם כזו בחורה הוא גבוה ויקר אם היא תחליט להיות חרדית שליבה חפץ.
ולכן מנחים אותה לנסות כן להשאר כדי לא לשלם מחירים כל כך יקרים. עצוב וכואב, אבל זו המציאות. ואנחנו בעולם מציאותי ולא בעולם אוטופי.
ואתה ואני צריכים לבחור האם להיות חלק מהציבור החרדי – ולשלם את המחירים היקרים. או לעזוב – ולשלם את המחירים היקרים לא פחות.